ערעור על הרשעה בסיוע לאחר מעשה לפי סעיף 261 לחוק העונשין

הטענות בעירעור טענתו העיקרית של ב"כ המערער היא, כי נפלה טעות משפטית בהרשעתו של המערער "בשים לב לעובדה שהורשע בעבירה של סיוע לאחר מעשה, סעיף 261 לחוק העונשין, בשעה שמכתב האישום נעדרת הוראת החיקוק של סעיף זה. לשון אחר, לא צוין בכתב האישום האם המערער הורשע לפי סעיף 261(1) לחוק או סעיף 261(2) לחוק. ישנה חשיבות רבתית למי מהסעיפים הללו ובאופן טבעי לעונש שנגזר מהם" (סעיף 1 לנימוקי העירעור).

ב"כ המערער הוסיף, "כי הוראות סעיף 261 לחוק מבחינות בין מי שסייע לבצוע עבירת פשע לבין מי שמסייע לבצוע עבירת עוון. העדרה של הוראת החיקוק בכתב האישום, כמו גם העדר הגדרתה של העבירה שביצע האחר, כפשע או כעוון, משליכה על הרשעתו של המערער ועל היות הרשעתו של המערער כבטלה מעיקרה – VOID. הייתכן שהמערער יורשע בעבירה שאין לו מושג מה טיבה, קרי, האם סייע למי שביצע עבירת פשע או לחילופין האם סייע למי שביצע עבירת עוון? התשובה לכך היא שלילית" (סעיפים 4-3 להודעת העירעור.

...

מעבר לנדרש יצוין, כי לא מצאנו ממש גם בערעור גופו.

גם לא מצאנו שיש ממש בטענה שעניינה השימוש שנעשה בתסקיר המעצר כחלק מההליך העיקרי.

מכאן, שאין גם כל ממש בטענה זו. סוף דבר אשר על כן, הערעור נדחה.

בגין האמור, יוחסה למבקש ביצוע עבירה של סיוע לאחר מעשה, לפי סעיפים 260 ו-261 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

המבקש ערער על הרשעתו וגזר דינו לבית המשפט המחוזי.

במוקד עירעורו טענה כי נפלה טעות משפטית בהרשעתו מן הטעם שבכתב האישום המתוקן נכתב כי מיוחסת לו עבירה לפי סעיף 261 לחוק, כאשר לא פורט האם עסקינן בעבירה לפי סעיף קטן 261(1) לחוק שעניינה סיוע לבצוע עבירת פשע, או 261(2) לחוק שעניינה סיוע לעבירת עוון.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

כתב אישום זה כלל נאשם נוסף, א' כ' (להלן: א'), שלו יוחסו עבירות של קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, הפרה של חובת הצלה והושטת עזרה לפי סעיף 1(א) לחוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998 וסיוע לאחר מעשה לפי סעיף 261(1) לחוק העונשין.

העירעור על הכרעת הדין בפתח הטיעון מעלה המערער טענה עקרונית כנגד סמכותו של בית המשפט המחוזי לידון בעיניינו, בשל כך שהשופטת שישבה לדין לא קיבלה מינוי מיוחד כשופטת נוער בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מחמת טעות (לאחר שבעבר הוסמכה לשמש כשופטת נוער בעת שכיהנה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע).

"מבצע בצוותא" מוגדר בסעיף 29(ב) לחוק העונשין כדלקמן: "המשתתפים בבצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר". מלשון הסעיף עולה כי לצורך הרשעה בבצוע בצוותא מכוח דיני השותפות אין הכרח שכל אחד מהמבצעים יעשה מעשה אשר, כשלעצמו, ימצה את ביצוע העבירה.

...

עם זאת, כפי שיפורט להלן, מכלול השיקולים מוביל למסקנה שהעונש שהוטל על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי לא משקף באופן מספק את חומרת מעשיו (ראו והשוו: ע"פ 1995/14 פלוני נ' מדינת ישראל (10.2.2015)).

מהמקובץ עולה כי עסקינן בעבירה חמורה ביותר שתוצאתה מוות, עבירה שבוצעה באכזריות על רקע סכסוך של מה בכך.

סוף דבר: אילו תישמע דעתי הערעור בע"פ 1475/15 יידחה, ואילו הערעור בע"פ 1616/15 יתקבל במובן זה שעונש המאסר בפועל שהושת על המערער יעמוד על 12 שנות מאסר.

המערערים הורשעו, על יסוד הודאתם במסגרת הסדרי טיעון עם המשיבה, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן, כמפורט להלן: למערער בע"פ 945/15 (להלן: אורזלין) יוחסו בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן: שוד בנסיבות מחמירות (שש עבירות), לפי סעיף 402(ב) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון שוד, לפי סעיף 402(א) בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע (שש עבירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; נשיאה או הובלת נשק (שש עבירות), לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט (שש עבירות), לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

למערער בע"פ 1082/15 (להלן: דבש) ייחס כתב האישום המתוקן את העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות (שתי עבירות), לפי סעיף 402(ב) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין; סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצרוף סעיף 31 לחוק העונשין; ניסיון שוד, לפי סעיף 402(א) בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין; סיוע לאחר מעשה, לפי סעיפים 260 ו-261(1) לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע (שתי עבירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; נשיאה או הובלת נשק (שלוש עבירות), לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט (שלוש עבירות), לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

סבורני, כי אין בעונשים אשר הושתו על המערערים משום חריגה מרמות הענישה המקובלות בעבירות דומות, ועל-כן אין כל בסיס להתערבותנו בעונש כערכאת ערעור (ע"פ 1521/14 אלפקיר נ' מדינת ישראל (16.9.2015); ע"פ 2177/13 פלוני נ' מדינת ישראל (9.7.2015); ע"פ 4498/14 גרידיש נ' מדינת ישראל (13.5.2015)).

...

אין בידי לקבל טענותיו אלו של חסן.

לאור האמור, סבורני כי אין הצדקה להתערב בעונשו של חסן, באשר מדובר בעונש ראוי ומידתי, המאזן כהלכה בין כלל השיקולים הצריכים לעניין.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אמליץ לחבריי לדחות את שלושת הערעורים שלפנינו.

שלושת המערערים הורשעו על סמך הודאתם בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיפורטו להלן, הנוגעות לארוע שהתרחש ביום 9.9.2012.

בגין המעשים המתוארים, יוחסה לע"ס עבירת שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), וכן עבירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 סיפא לחוק, בכך שמסר תלונה כוזבת למישטרה אודות גניבת המזדה; לפ"א יוחסה עבירת סיוע לאחר מעשה לנאשם 1 לפי סעיף 261(1) לחוק, בכך שמילט את הנאשם 1 מכפר קאסם ביפו, ביודעו כי היה מעורב בתאונה בה נפגע ונהרג אדם; לר"ר יוחסה עבירת סיוע לאחר מעשה לנאשם 1 לפי סעיף 261(1) לחוק, בכך ששיכן את הנאשם 1 בביתו, ביודעו כי היה מעורב בתאונה בה נפגע ונהרג אדם.

נוכח דברים אלו, הטיל בית המשפט קמא על ע"ס מאסר בפועל למשך 12 חודשים, וכן מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, שלא יעבור במשך 3 שנים את אחת העבירות שבהן הורשע או עבירה של סיוע לאחר מעשה לעבירה שהיא פשע.

ע"פ 4831/13 ר"ר טוען בערעורו כי חלקו בסיוע לאחר מעשה לנאשם 1 בעל משקל מיזערי, וכי הוא לא היוה חוליה משמעותית בניסיון ההתחמקות של הנאשם 1 מרשויות האכיפה.

...

דיון והכרעה שקלנו את טענות הצדדים, ואין אנו סבורים כי יש להתערב בגזר הדין בעניינו של מי מהמערערים.

לטעמנו העונשים הם מאוזנים ומדרג הענישה בין השלושה – הולם.

סוף דבר: העונשים הולמים ואין הצדקה להתערב בהם.