ערעור על הרשעה בניסיון לתיווך בשוחד

כך, למשל, בעיניין מליק הפחית בית המשפט העליון את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, אשר שימש כסגן ראש עריית נשר, והעמידו על 30 חודשי מאסר (חלף 36) – הגם שלא מצא שהעונש שהשית על המערער בית המשפט המחוזי חרג מרמת הענישה הראויה – בשל שהוי של שלוש שנים בהגשת כתב האישום נגדו; זאת, בגין הרשעתו בעבירות של לקיחת שוחד בסך של לא פחות מ- 150,000 ₪, שדול למתן שוחד, מירמה והפרת אמונים.

הנאשם: גזירת העונש הכולל אף בעיניינו של הנאשם יינתן משקל לריבוי העבירות בהן הורשע, מחד גיסא – מתן שוחד; עבירת תיווך בשוחד; ניסיון לתיווך בשוחד; 2 עבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות; 2 עבירות זיוף מיסמך בנסיבות מחמירות; 2 עבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד; 2 עבירות הלבנת הון; עבירת עשיית פעולה ברכוש אסור; שבוש מהלכי משפט; ואיומים – ולצורך להתאים את העונש ההולם למידת אשמו של הנאשם.

...

סוף דבר קשה וכואבת היא מלאכת גזירת הדין.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 10 (עשר) שנות מאסר לריצוי בפועל.

חילוט לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: נאשמת – חילוט בסך 1,000,000 ₪ מכלל הנכסים שנתפסו.

המערער בע"פ 5405/21 (להלן: המערער) הורשע במסגרת פסק הדין בשתי עבירות של מתן שוחד; בתיווך לשוחד; בניסיון לתיווך לשוחד; בשתי עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות; בשתי עבירות של זיוף מיסמך בנסיבות מחמירות; בשתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד; בשתי עבירות של הלבנת הון; בעשיית פעולה ברכוש אסור; בשיבוש מהלכי משפט; ובאיומים.

גזר הדין בגין המעשים הפליליים המתוארים הושתו על המערער 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בנכוי שמונת ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור המערער במשך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר עבירה בה הורשע (למעט איומים); 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור המערער במשך שנתיים מיום שיחרורו ממאסר עבירת איומים; קנס כספי בסך של 180,000 ש"ח; וכן חילוט בסך של 250,000 ש"ח. בית משפט קמא חילק את העבירות שבהן הורשע המערער לחמישה אירועים, וקבע בקשר לכל ארוע מיתחם ענישה נפרד – כדלקמן: הארוע הראשון כולל את התיווך לשוחד, זיוף מסמכים ושיבוש מהלכי משפט, כמתואר בשני חלקיה הראשונים של פרשת איגוד הכדורסל.

...

לאחר עיון בכתובים ולאחר שמיעת הצדדים לפנינו, הגעתי למסקנה כי במקרה דכאן ישנם טעמים מיוחדים מוצקים אשר מצדיקים הקלה בעונש שנגזר על המערער חלף מיצוי הדין – זאת, מבלי להתעלם מחומרתן היתרה של העבירות שהלה ביצע.

בשים לב לכך, סבורני כי נכון יהיה אם המערער ירצה את מאסרו מאחורי סורג ובריח ואין מקום לדבר על המרת המאסר בעבודות שירות כפי שנתבקש.

כפועל יוצא מהשיקולים שמניתי – דינו של ערעור המדינה, על כל חלקיו, להידחות.

בבית המשפט העליון רע"פ 8287/10 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקש: אלכס צויגנבאום נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 4.11.10 בע"פ 31039-01-10 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' טל; ר' לורך; צ' דותן בשם המבקש: עו"ד זאב גורדון בשם המשיבה: עו"ד אפרת רוזן ][]החלטה

המבקש הורשע בבית משפט השלום ביום 29.12.2008, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תיווך לשוחד לפי סעיף 295 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בצרוף סעיף 35 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), ובעבירה של סיוע לקבלת דבר במירמה ובנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 31, 32 ו-415 לחוק העונשין, בצרוף סעיף 35 לפקודת התעבורה.

בגין הרשעתו הוטלו על המבקש העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שיחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור על העבירות בהן הורשע לרבות, ניסיון או סיוע לעבור על העבירות הללו; קנס בסך 20,000 ש"ח; שנת פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה שמניינה יחל ביום שיחרורו.

בראשית, ביסס בית משפט השלום את קביעתו כי ישנה אפשרות הגיונית אחת בלבד העולה ממכלול הראיות הנסיבתיות ולפיה ביצע המבקש את העבירות המיוחסות לו, ואך מאוחר יותר הוסיף כי מסקנתו זו מתחזקת גם נוכח קביעתו שהמבקש ידע על רשומו הכוזב בטופסי הרש"ל. יוצא אם כן, שהרשעת המבקש הייתה עומדת על מכונה אף במקרה שטענה זו לא הייתה מתקבלת, ולפיכך אין כל עילה להתערבותה של ערכאת העירעור (בענין זה השוו: סעיף 56 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1880-1877 (2009) (להלן: קדמי).

...

] לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 31039-01-10, כב' השופטים א' טל, ר' לורך, צ' דותן) מיום 4.11.2010 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (פ 1216/05, כב' השופט י' לוי).

לעניין הכרעת הדין, טען המבקש, כי אין בראיות הנסיבתיות שהוגשו כדי להוכיח את אשמו, ולראייה טען שגרסה שהציג בפני בית משפט השלום הינה מסקנה חלופית אפשרית היכולה לעלות מאותן הראיות.

בראשית, ביסס בית משפט השלום את קביעתו כי ישנה אפשרות הגיונית אחת בלבד העולה ממכלול הראיות הנסיבתיות ולפיה ביצע המבקש את העבירות המיוחסות לו, ואך מאוחר יותר הוסיף כי מסקנתו זו מתחזקת גם נוכח קביעתו שהמבקש ידע על רישומו הכוזב בטופסי הרש"ל. יוצא אם כן, שהרשעת המבקש הייתה עומדת על מכונה אף במקרה שטענה זו לא הייתה מתקבלת, ולפיכך אין כל עילה להתערבותה של ערכאת הערעור (בענין זה השוו: סעיף 56 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1880-1877 (2009) (להלן: קדמי).

ככל שאלו נוגעות למסקנה אותה הסיק בית משפט השלום ממכלול הראיות הנסיבתיות, הרי שמסקנה זו מקובלת עליי ובית משפט השלום רשאי היה להרשיע את המבקש על בסיסה.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ביום 25.3.2021 בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בעבירות הבאות: מתן שוחד (2 עבירות), תיווך בשוחד, ניסיון לתיווך בשוחד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (2 עבירות), זיוף מיסמך בנסיבות מחמירות (2 עבירות), רישום כוזב במסמכי תאגיד (2 עבירות), הלבנת הון (2 עבירות), עשיית פעולה ברכוש אסור, שבוש מהלכי משפט ואיומים.

המדינה הוסיפה וטענה כי סכויי העירעור על הכרעת הדין נמוכים, מאחר שזו נסמכת על מימצאי עובדה ומהימנות, וכי סכויי העירעור על גזר הדין קלושים אף יותר, בהיתחשב באופיו המקל ביחס לטיבן וריבוין של העבירות שבהן הורשע המבקש.

...

מנגד, שבה המדינה על עמדתה כי דין הבקשה להידחות, ככל שהיא נסבה על עונש המאסר בפועל.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים אני סבורה כי בעת הזו יש מקום לקבל את הבקשה באופן חלקי – כך שעונש המאסר בפועל שהושת על המערער יעוכב בשלב זה עד ליום 1.12.2021.

סוף דבר: אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי של הוראת החילוט, ביחס לסך של 165,000 שקלים, כאמור בפסקה 17 לעיל, ועל עיכוב ביצוע זמני של עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש, עד ליום 1.12.2021.

להשלמת התמונה אציין, בהערת אגב, שלו הייתי מגיע למסקנה שונה, הנו לו סברתי, כי לא ניתן היה להרשיע את המערער בעבירה של ניסיון לתיווך בשוחד, הרי שהייתי מציע למצוא את המערער אשם בניסיון לקבלת דבר במירמה על-פי הסעיפים 415 ו-33(א) לחוק העונשין.

החלפת סעיף האיום בכיוון זה לא הייתה מקפחת את המערער, שכן עולה מפרוטוקול הדיון, שעם תום פרשת התביעה העמיד השופט קמא את המערער במפורש על האפשרות, שבית המשפט יתבקש למצאו אשם בעבירה החלופית הנ"ל, ונתן לו בכך את ההזדמנות להתגונן גם בפני אישום זה. העונש שהוטל על המערער לא נראה חמור כלל ועיקר.

...

להשלמת התמונה אציין, בהערת אגב, שלו הייתי מגיע למסקנה שונה, הינו לו סברתי, כי לא ניתן היה להרשיע את המערער בעבירה של ניסיון לתיווך בשוחד, הרי שהייתי מציע למצוא את המערער אשם בניסיון לקבלת דבר במרמה על-פי הסעיפים 415 ו-33(א) לחוק העונשין.

בשורה ארוכה של פסקי-דין נקבע בבית-משפט זה, כי מן הראוי להטיל עונשי מאסר בפועל על נאשמים המורשעים בעבירות הקשורות במתן או בקבלת שוחד.

נראה לי איפוא, כי יש לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.