שיקוליו של המשיב להמנע מהגשת ערעור על עצם הרשעתו, הנם עניינו, ואין בהם כדי למנוע מלדון בערעורה של המדינה על קולת העונש, ערעור שהוגש במועד.
המשיב ביצע עבירות רכוש שונות כגון התפרצות וגניבה, בריחה ממשמורת חוקית, איומים, תקיפה, סחיטה באיומים, שוד, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שימוש ברכב ללא רשות, נשיאת נשק שלא כדין כבר בשנת 1989 ואף המשיך בדרכו זו כפי שיפורט להלן, וכן עבירות של אחזקה ושימוש בסמים מסוכנים.
...
המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור, וטוען שגזר הדין של בימ"ש קמא שקול, מדוד ומאוזן ובחן כל האספקטים והנתונים שיש לתת להם ביטוי בקביעת העונש.
זאת ועוד, ברע"פ 242/07 ליאוניד אולימבוב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 11/01/07) (להלן: "אולימבוב"), נקבע כי:
"..... אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה.
על כן ועל יסוד המקובץ לעיל ועל פי העקרונות שהבאנו, והפסיקה, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא על 7 חודשים.
