ערעור על הפסקת רישיון רואה חשבון בעקבות הרשעה פלילית

הואיל ולשם כך עליה להצהיר אם הורשעה בפלילים, הרי שהרשעתה צפויה לפגוע בזכאותה להוצאת רישיון כאמור ולפגוע בקידומה התעסוקתי ובחופש העיסוק שלה באופן בלתי מדתי ביחס לעבירה.

על פי הפסיקה לא בכל מקרה יש מקום לשליחת נאשמים לתסקיר מבחן, בעיקר משום ששרות המבחן עמוס בבקשות ובקשה לתסקיר חייבת להיות עניינית, ספציפית וסובייקטיבית למקרה זה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, והראיות בתיק, לרבות חוות הדעת שהוגשו, להלן החלטתי: המסגרת הנורמאטיבית בשאלת ביטול הרשעה – הסמכות לביטול הרשעתו של מי שהורשע בבצוע עבירה נקבעה בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, כדלקמן: 192א. הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להמנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור.

המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" לאחרונה חזר בית הדין הארצי על הכללים האמורים והבהיר לעניין ביטול הרשעה, בנסיבות דומות לאלו שלפני – שעה שמדובר בהעסקת עובד זר במשק בית על ידי אדם נורמאטיבי, המורשע לראשונה בפלילים, כאשר המקרה אינו משקף דפוס היתנהגות כרוני ולאחר שהנאשם נטל אחריות על מעשיו – כך [ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל - מרסי זלקינד (5.7.17) (להלן – עניין זלקינד)] (ההדגשות אינן במקור): "לא למותר הוא להזכיר כי העבירות לפי חוק עובדים זרים, ובכללן העבירות מושא כתב האישום, הן עבירות בעלת אופי כלכלי. צודקת המערערת בטענתה כי במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמאטיביים. עם זאת, בשים לב לאופיין הכלכלי, הן מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובנגוד ליתר הוראות החוק. מקובלת עלינו טענת המערערת בהקשר זה, לפיה, בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עיקרון אחידות הענישה ואת שקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. יפים לענייננו כאן דברי השופטת (כתוארה אז) נאור בפרשת מצרפלס, בהתייחסה לטענות דומות לביטול הרשעה בקשר לעבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, תשמ"ח-1988, וכך בלשונה:

בית המשפט העליון, מפי השופטת ברלינר, דחה שם את טענות המורשעים בדבר פגיעה בעסקיהם נוכח הכתמתם בהרשעה בפלילים, לרבות בעיניין מניעת אפשרות כניסה לארצות הברית עקב ההרשעה.

בדומה לכך, למותר לציין כי הדברים נכונים גם ביחס לקידומה ותפקידה של הנאשמת בהקשר זה. נוסף על האמור, ביחס לטענת הנאשמת כי יש בהרשעתה כדי לפגוע בקבלתה ללישכת רואי החשבון, הרי שמדובר בטענה אשר לא הוכחה כדבעי.

...

כך גם היה סבור בית המשפט העליון בפרשת טגר, בהתייחסו לטענות המורשעים בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, שביקשו להורות על ביטול הרשעתם על פי הוראת סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי.

בית המשפט העליון, מפי השופטת ברלינר, דחה שם את טענות המורשעים בדבר פגיעה בעסקיהם נוכח הכתמתם בהרשעה בפלילים, לרבות בעניין מניעת אפשרות כניסה לארצות הברית עקב ההרשעה.

סוף דבר – התוצאה איפוא כי באיזון העדין שבין האינטרסים הציבוריים הרלוונטיים, הצורך בהרתעת הרבים, וחשיבות האכיפה השוויונית, לבין הנזק הצפוי לנאשמים כתוצאה מהרשעתם, גובר הראשון.

לפני ערעור מכוח סעיף 14 לחוק רואי החשבון, התשט"ו-1955 על החלטת מועצת רואי החשבון להפסיק את תוקפו של רישיון רואה החשבון של המערער למשך חצי שנה, ולפרסם את שמו.

ב"כ המערער הציג בפני המועצה החלטות קודמות שהתקבלו לגבי רואי חשבון אחרים, שלטענתו הורשעו במעשים חמורים יותר שהסתיימו בנזיפה; כך רואה חשבון אחר נדון לנזיפה ולא פורסם שמו, ושם בהליך הפלילי הוטלו עליו עשרים חודשי מאסר בפועל.

בנוסף, מצביע המערער על כך כי ההחלטה בעיניינו התקבלה תוך 15-30 דקות לאחר שסיים להשמיע את טיעוניו, ו"השתלשלות עניינים זו מותירה אצל המערער תחושה שהמטרה סומנה ורק אחר כך נשקל כיצד לנמקה" (פסקה 46 לערעור).

בעוד שבפלילים מטרתנו היא להטיל עונש הולם על המורשע נוכח העבירות שביצע, הדין המשמעתי בא להגן על המיקצוע, על רמת התיפקוד שלו, ועל תדמיתו בעיני הציבור.

...

בעוד שבפלילים מטרתנו היא להטיל עונש הולם על המורשע נוכח העבירות שביצע, הדין המשמעתי בא להגן על המקצוע, על רמת התפקוד שלו, ועל תדמיתו בעיני הציבור.

באותה החלטה הופסק רישיונו של המערער לצמיתות בעקבות הרשעתו בפלילים, כפי שיובהר.

גם בית המשפט המחוזי שדן בעירעור על ההרשעה וגזר הדין ציין כי במקרה דנן מדובר במעשה שהוא קל לבצוע וקשה לחשיפה לנוכח האמון הניתן במערכת המס.

כך לדוגמא בחינה האם באותם מקרים הובעה חרטה בעוד כאן לא הובעה חרטה, בחינה של התפקיד המדוייק של רואה החשבון בכל מקרה, בחינה באשר לסכומים אליהם נגעו העבירות בכל מקרה וכיו"ב. עוד ראוי היה לבחון מהו מיתחם הענישה האפשרי ולהבהיר על בסיס איזה שיקולים ממקמים את המקרה של המערער בתוך אותו מיתחם בנקודה זו או אחרת (זאת בדומה להליכה המתחייבת בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין בענישה הפלילית).

...

מקובלת עלי טענת המשיבה, כי ניתן לעמוד גם מכוח החלטה מקוצרת זו, על הלך מחשבתה ועיקר העומד מאחורי החלטתה.

מקובלת עליי טענת ב"כ המערער כי הנמקה נאותה הייתה נדרשת באופן מפורט יותר לתקדימים אליהם הפנה ומציינת את השוני בין אותם מקרים לבין המקרה דנן.

בהמשך לכל האמור הערעור נדחה וההחלטה תיוותר על כנה.

שירות המבחן ציין כי כנגד הנאשם מיתנהל הליך פלילי נוסף בבית משפט השלום בבאר שבע בגין מסירת הצהרה לא נכונה למנהל משנת 2013, בגינה הופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן אשר המליץ להמנע מהרשעתו ולהטיל עליו צו של"צ. כגורמי סיכון, היתייחס שירות המבחן לאופי העבירה וחומרתה, פוטנציאל חשיפתו לאירועים דומים בעתיד ולניהול הליך פלילי נוסף בגין היתנהגות לא תקינה בתפקידו כרואה חשבון.

הנאשם לא היה בעת פתיחת החשבון ולכן לא יכול היה לדעת.

בשאלת אי הרשעתו של הנאשם, אין כל התאמה בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי כעולה בסעיף 12(ב)(4) לחוק רואי חשבון, תשט"ו-1955, המקנה סמכות לביטול רישיונו של הנאשם.

בכל הנוגע לרף החומרה אשר בהתייחס אליו ניתן להסתפק באי הרשעת הנאשם, ראוי להפנות לע"פ 5446/15 חנימוב נ' מדינת ישראל (3.3.16) שם ביטל בית המשפט העליון את הרשעתו של נאשם שהורשע בעבירה של סיוע לסרסרות למעשי זנות, תוך קביעת הדברים הבאים: "אכן, מעשיו של המערער חמורים הם. במעשים אלו הוא היוה חוליה חשובה והכרחית בשרשרת נפשעת של ניצול נשים ומכירת גופן. אין להקל ראש כלל וכלל בפסלות המשפטית והמוסרית הטמונה בבסיס המעשים הללו, ויש לגנותם מכל וכל. עם זאת, יש לבצע בדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו ולתת משקל גם לעושה בעת הכרעת וגזירת דינו... בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו, אנו סבורים כי הנורמה החברתית הכללית סובלת את אי הרשעתו בדין נוכח הפגיעה הכבדה בסכויי שקומו של המערער. אכן, המדובר בעבירה חמורה, בעלת פסול מוסרי אנהרנטי, אך עם זאת, דומה כי עבירה זו אינה משתייכת לקטגורית העבירות בהן לא ניתן, מניה וביה, לבטל את הרשעתו של הנאשם מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים". באופן דומה בוטלו הרשעות של נאשמים אף בעבירות של סחיטה באיומים (ע"פ 111/14 פלוני נ' מדינת ישראל [1.4.14]), אי הגשת דוחות למס הכנסה (ע"פ 4606/01 סופר נ' מדינת ישראל [3.1.02]), קשירת קשר לפשע והחזקת נשק (ע"פ 9090/00 שניידרמן נ' מדינת ישראל [22.2.01]), התפרצות לבית מגורים וגניבה (עפ"ג [מח' מרכז-לוד] 14167-10-15 אלמנאו נ' מדינת ישראל [9.2.16]), אי הגשת דוחות מס (עפ"ג [מח' מרכז-לוד] 44065-04-12 מדינת ישראל נ' דאנו [15.7.12]), זיוף בידי עובד ציבור, שימוש במסמך מזויף ומרמה והפרת אמונים (ע"פ [מחוזי ב"ש] 48671-08-15 גולדנברג נ' מדינת ישראל [16.3.16]), מירמה והפרת אמונים (ת"פ [מח' חי'] מדינת ישראל נ' זבידאת (10.2.15)) ועוד.

(ב) לאחר חקירה כאמור, רשאית המועצה, אם תראה לעשות כך למען הגנת הציבור או שמו הטוב של המיקצוע, להחליט על אחד מאלה: (1) התראה ברואה החשבון; (2) נזיפה ברואה החשבון; (3) הפסקת תוקף הרשיון לתקופה שתיקבע; (4) ביטול הרשיון.

...

גם באשר לדרישה בדבר הוכחה לפגיעה קונקרטית בשיקומו של הנאשם, סבורני כי עלה בידי הנאשם להוכיח כי הרשעתו תביא בסבירות גבוהה לפגיעה במקור פרנסתו ובשיקומו.

לפיכך, ולאחר שנתתי דעתי לשיקולים השונים, סבורני כי באיזון הראוי בין מידת חומרת העבירה לבין הפגיעה בשיקומו של הנאשם ובהתחשב ביתר הנסיבות ובהמלצת שירות המבחן, הנזק הצפוי לנאשם אם יורשע אינו סביר ביחס לחומרת העבירה.

סוף דבר אשר על כן אני מורה כדלקמן: הרשעת הנשם מבוטלת וההליך מסתיים באי הרשעה, תוך קביעה שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו. צו של"צ בהיקף של 100 שעות בהתאם לתוכנית המפורטת בתסקיר שירות המבחן.

עוד נטען, כי אף התנאי השני שנקבע ב"הילכת כתב" מיתקיים בעיניינו של המערער, מקום בו בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק רואי חשבון, התשט"ו – 1955, רשאית מועצת רואי החשבון לבטל ו/או להפסיק תוקף רישיון של רואה חשבון לתקופה שתיקבע ולהטיל עונשים אחרים נוספים בהתאם לשיקול דעתה וזאת, על סמך האשמת רואה החשבון בהתנהגות שאינה הולמת את כבוד המיקצוע.

באשר להשלכות אשר יהיו להרשעת המערער 2 בדין על סכויי שקומו, הרי שבהקשר זה נטען, כי המערער נרשם ללימודי ראיית חשבון, השלים לימודיו במכינה אולם לא המשיך בלימודיו עקב ההליך הפלילי המתנהל כנגדו והשלכותיו.

מהאמור עולה, כי באם תיוותר הרשעת המערער על כנה, הרי שככל שתימצא ועדת המשמעת של מועצת רואי החשבון, כי מפאת מהות העבירה בה הורשע, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק בראיית חשבון, הרי שישנו חשש, בין היתר, כי רישיונו לעסוק במקצוע זה יותלה או יבוטל.

יחד עם זאת, הרי שהותרת הרשעת המערער בדין על כנה מעמידה את המערער תחת סיכון ממשי בהקשר זה. זאת ועוד, הרי שהלכה למעשה המערער הפסיק את לימודיו נוכח הרשעתו בדין ומתוך חשש, כי חרף לימודיו הרשעתו בדין תסכל את האפשרות, כי יעסוק בתחום ראיית החשבון.

...

ככל שהרשעתו בפלילים תיוותר על כנה, על רקע האמור לעיל הרי שיהיה בכך כי להציב בפני מערער זה משוכה משמעותית בפני אפשרות שילובו בהליך מיון וגיוסו למשטרה אם יעמוד בהליך, כאמור.

בנסיבות אלו, סבורני, כי התגבש בעניינו של המערער 3 התנאי שנקבע ב"הלכת כתב" ולפיו, הותרת הרשעתו בדין על כנה, תביא לפגיעה של ממש בשיקומו של המערער 3 וכי הונח בפנינו מסד ראייתי קונקרטי בדבר פגיעה בעתידו המקצועי-תעסוקתי של המערער, ככל שהרשעה זו תיוותר על כנה.

בנסיבות אלה הרי שמתבקשת המסקנה, כי עסקינן במעידה בודדת וחד פעמית אשר אינה מאפיינת את המערער ואת אורחות חייו.