ערעור על הפחתת נכות פסיכיאטרית

הועדה עוצרת את הדיון על מנת להודיע למערער על כוונתה להפחית אחוז נכות בגין ע"ש גבי.

ביום 1.10.17 נבדק המערער על ידי ד"ר מנוחין, פסיכיאטר שקבע למערער 10% נכות לפי סעיף 34(ב)(2).

...

לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את טענתו הנוספת של המערער (לקבוע נכות בגין קיבוע בעמודה שדרה מותני) ולהשיב עניינו לוועדה בהתאם להסכמת המשיב שניתנה במסגרת הדיון שהתקיים בתיק.

לאור כל האמור לעיל הערעור מתקבל בהתאם להסכמת המשיב שניתנה במסגרת הדיון מיום 7/6/2018.

מבחינה פסיכיאטרית, הועדה סברה כי נכותו של המערער היא בשיעור 20% בגין הפרעת אישיות די-סוציאלית , ולכן עצרה את הדיון והודיעה למערער על כוונתה להפחית את הנכות הנפשית.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, כפי שיופרט להלן.

לפי הטענה, המומחה לפסיכיאטריה שנמנה על חברי הוועדה השיב בזעם למערער, ולכן היה עליו לפסול את עצמו, ולמעשה קבע את הנכות הנפשית מתוך "עוינות אישית". טענה זו אין בידי לקבל.

אשר על כן, ולאור כל האמור, לא מצאתי טעם מודצק להתערבות בהחלטת הוועדה בנוגע לנכות הנפשית.

עם זאת, הסכים המשיב שהוועדה לא דנה בממצא שציטטה מבדיקת ה- EMG בדבר "פגיעה שורשית 1S-4L דו צדדית". משכך, הסכים להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתדון במשמעות של ממצא זה. סוף דבר: לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער ישוב לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 9/12/13, על מנת שתתייחס לממצאי בדיקת ה- EMG מיום 28/10/13, לפיהם קיימת פגיעה שורשית, ותסביר האם הממצאים של בדיקת ה-EMG מצדיקים קביעת נכות הנוירולוגית ו/או האורטופדית.

המערערת הגישה ערר על החלטה זו. החלטת הועדה ביום 21.5.19 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בפסיכיאטריה ומומחה בנוירולוגיה ("הועדה").

טענות הצדדים טענת העירעור העיקרית היא שהועדה הפחיתה למערערת נכות נפשית קודמת בשיעור 50%, ושאבחנה באופן שגוי את מצבה הנפשי של המערערת.

בחלוף כשלוש שנים, ביום 28.11.2018 פנה המשיב במכתב למערערת בו צוין, כי "על פי מידע הקיים בידינו, ההחלטה בדבר זכאותך לקיצבת נכות כללית התבססה לכאורה על מידע מוטעה שנימסר לנו על ידך או על ידי מי מטעמך". המערערת התבקשה להמציא למשיב מסמכים רפואיים המעידים על מצבה הרפואי, וצוין כי "לאחר קבלת המידע האמור, יושהה תשלום הגימלה החל מ- 1/12/18". ביום 4.3.2019, כאמור, נבדקה המערערת על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון, ונכותה הנפשית היציבה של המערערת נקבעה בשיעור 30%, לפי פריט ליקוי 34(א9(4), בתחולה מיום 1.12.2018.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

על יסוד האמור נדחית טענת המערערת שדו"ח החקירה אינו אמין, אינו מקצועי והשפיע על הוועדה באופן פסול.

נדחית הטענה שהחלטת הוועדה כוללת אבחנה רפואית שגויה שאינה תואמת את מצבה של המערערת.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

למרות עדותו של הפסיכיאטר כי יש רק סיכוי קטן שנכותו הנפשית של המערער תקטן עם השנים, העמיד בית משפט קמא את נכותו התפקודית של המערער על 20% לתקופה של 10 שנים בלבד מיום התאונה.

כן הלינו המערערים על הפחתת הנכות הרפואית בגין יתר לחץ דם, למרות שהמומחית מצאה יתר לחץ דם עקב הפגיעה בכליה אף תחת טפול תרופתי.

...

סוף דבר אשר על כן, אמליץ לחבריי להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא כלהלן: להעמיד את הנזק על סך של 1,204,600 ₪ בערכי יום פסק דינו של בית משפט קמא.

אולם נוכח ההלכה העקבית הנוהגת בעניין זה עליה עמד חברי ונוכח הטעמים שביסוד הלכה זו, מקובלת עלי עמדתו כי חדלות הפירעון של העירייה כמעוולת עיקרית, אין בה כדי להועיל למשרד החינוך על דרך של הפטרתו כלפי המערער מן החיוב החל עליו "ביחד ולחוד" עם המעוולים האחרים.

ת השופט ע' פוגלמן: מקובלת עלי עמדת חברי, השופט י' עמית, בדבר הטלת אחריות על העירייה, המנהל והמורה; כמו גם הטלת האחריות על משרד החינוך בנסיבות הפרטיקולריות עליהן עומד חברי.

לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים מיום 12.8.2020 אשר הפחיתה למערערת את הנכות הנוירולוגית שנקבעה לה בדרג ראשון.

הועדה קיבלה את חוות דעת הפסיכיאטר ועצרה את הדיון כדי לאפשר למערערת להשיג השגותיה בדבר הכוונה להפחית את הנכות הנוירולוגית.

מאחר והנכות הפסיכיאטרית ניתנה בעקבות הכאבים הנוירופטיים (שאינם מקנים נכות על פי מימצאי בדיקת הועדה) הועדה לא מקבלת חוו"ד פסיכיאטר ומפחיתה נכות פסיכיאטרית.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי אותם בשיחה מחוץ לפרוטוקול, סבורה אני כי יש מקום להשיב את עניינה של המערערת לוועדה כדי שתשלים את טיעוניה בפניה ויתאפשר לה למשוך את הערר כפי שניתן לראות שביקשה לעשות עוד בדיון בפני הוועדה ביום 10.6.20.

סוף דבר – על יסוד המלצתי בפרוטוקול הדיון, הערעור מתקבל.

סבורני כי זה המקרה בו יש לחייב את המשיב בהוצאות לאור המפורט לעיל, אולם מאחר והמערערת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.