ערעור על הליך שיקום מקצועי של מבוטח בביטוח לאומי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת דניה דרורי ונציגי הציבור גב' יעל רון פינחסי ומר זאב לבנברג; ב"ל 23482-11-20), במסגרתו נדחתה תביעת המערער לתשלום קצבה מיוחדת מכוח סעיף 112 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק), מהטעם שאינו עומד בסף הרפואי שנידרש לכך.

עוד טוען המערער כי מטרת העל של תקנה 1(ב) היא ליצור חריג לכלל הקשר הסיבתי כך שגם אם הצורך בעזרת הזולת אינו נובע במלואו מתאונת העבודה אלא מהנכויות הנוספות תווצר זכאות לקיצבה המיוחדת, אך נראה שטענה זו מקדימה את המאוחר שכן ההליך שלפנינו מיתמקד בדרישת הסף הרפואי.

המוסד סבור כי גם התנאי השלישי לא מיתקיים בעיניינו של המערער שכן תוספת הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות אינה בגדר דרגת נכות שיכולה להחשב כחלק מדרגת נכותו הכללית של המבוטח (ובהתאם עניין קדוש באיזורי, עליו הסתמך בית הדין, נהפך במסגרת עב"ל (ארצי) 58185-03-22 המוסד לביטוח לאומי - דוד קדוש (27.3.23); להלן: עניין קדוש; עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 4257/23 מיום 20.8.23).

סיוע זה כולל מענק לצורך סידורים חד-פעמיים הנובעים מהנכות ונדרשים "לשם קיום אורח חיים סדיר או לשם יצירת תנאים שיאפשרו לו המשך עבודתו" (לצורך התאמת תנאי המגורים, רכישת אבזרי עזר או רכישת רכב כמפורט בתקנה 2), וכן "קצבה מיוחדת" - הכוללת קצבה מיוחדת להחזקה אישית לנכה שעקב נכותו זקוק לעזרה בבצוע פעולות יום-יום, כמפורט בתקנה 10; קצבה מיוחדת להחזקת רכב, כמפורט בתקנה 10א'; וקיצבה מיוחדת לשקום מקצועי או לצרכי עיסוק, כמפורט בתקנה 10ד'.

הקצבה המיוחדת נועדה אם כך "לשימושים ספציפיים, הדרושים לצרכיו של נכה העבודה ולצורך תיפקודו היום-יומי ושיקומו" (עניין אסולין; לתכליתה ראו גם בעב"ל (ארצי) 60708-12-19 אליהו ביטון - המוסד לביטוח לאומי (23.12.21)).

...

תחילה נציין כי לא מצאנו ממש בטענת המערער כי המוסד אמור היה להקים על דעת עצמו ועדה רפואית ייחודית לצורך יישום תקנה 1(ב).

אשר לשאלה אם יש לקחת בחשבון את הגדלת הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות לצורך בדיקת התנאי השלישי, לאור מסקנתנו לעיל אין כאמור הכרח להידרש לכך ועם זאת מצאנו לנכון לציין כי על פני הדברים צודק המוסד בטענתו.

סוף דבר - מששוכנענו כי המערער, על אף מצבו הבריאותי הקשה (שבעיקרו אינו נובע מהפגיעה בעבודה), אינו עונה על תנאי תקנה 1(ב) לתקנות, הערעור נדחה.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר צביקה רוזנצויג; סע"ש 49478-01-16), במסגרתו התקבלה בחלקה הקטן תביעתו של מר חיים זר (להלן מטעמי נוחות: המערער) נגד מת"ש - מרכזי תעסוקה שקומיים בע"מ (להלן: מת"ש).

מת"ש מדגישה כי "אין בשוק התעסוקה מעסיק ש"עובדיו" נכפים עליו על ידי אחרים ובחלק גדול מהמקרים - ללא קשר לצרכי מת"ש התפעוליים", וכי כלל אין לראות בה מעסיק שכן אינה "מיפעל יצרני המתחרה בשוק החופשי" (ובהתאם אף המוסד לביטוח לאומי אינו רואה בעובדי מיפעל מוגן כ"עובדים" לצורך תשלום דמי ביטוח, אלא רואה בהם - כך לפי נהליו הפנימיים - כמי שמצויים בשיקום או הכשרה מקצועית, וגובה דמי ביטוח בהתאם).

למרות זאת שלל בית הדין האיזורי את קיומם של יחסי עבודה בין המערער למת"ש מבלי להתייחס ולו באופן מינימלי לנסיבות ההיתקשרות ומאפייניה, לרבות תפוקת המערער ותרומתו למפעל, הצורך שלו בשיקום וההליכים השיקומיים שבוצעו או לא בוצעו לגביו, ועוד.

מאידך ניתן (אם כי לא בהכרח) להבין אחרת מסעיף 17 לחוק שכר מינימום; מתקנות ההתאמות; מצו ההרחבה בעיניין הישתתפות בהוצאות הבראה; מכריתתו של הסכם קבוצי ביחס לעובדי חברת "המשקם"; וגם מעצם היעדרה של חקיקה להסדרת זכויותיהם הסוציאליות והביטוחיות של עובדים המועסקים במפעל מוגן, ככל שתתקבל ההנחה כי אינם "עובדים". נתון נוסף העולה מהנהלים של משרדי הבריאות והרווחה הוא כי מיפעל מוגן אינו מרכז שקומי-טפולי אלא בראש ובראשונה "מסגרת תעסוקתית", אם כי בעלת מאפיינים ייחודיים שנועדו לאפשר שלובם של אנשים עם מוגבלות.

חלף זאת, הייתי ממליץ לחברותי ולחברי ליתן לפסק הדין תחולה פרוספקטיבית – למעט המערער עצמו הזכאי להנות מפרי יוזמתו - ולקבוע כי על מת"ש להתייחס למועסקים במפעלים המוגנים כאל עובדים לכל דבר ועניין החל משנת המס 2023 אלא אם יגובש עד לאותו מועד הסדר חקיקתי הקובע אחרת (השוו: ע"א 4243/08 פקיד השומה גוש דן נ' ורד פרי (30.4.2009); עב"ל (ארצי) 3393-10-14 המוסד לביטוח לאומי – אורמת מערכות בע"מ. פסקות 35 – 40 (12.6.2018)).

...

עם זאת אינני סבורה כי זכויות אלה מובילות למסקנה אליה הגיעו חבריי, בדבר קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין המערער לבין המפעל המוגן בו הוצב.

כיוון שמדובר במסגרת שיקומית, ובסביבה ארגונית שאינה פועלת לפי הנהלים וגם לא לפי הדינים החלים על "מקום עבודה" - אני סבורה כי יש לדחות את תביעות המערער לזכויות סוציאליות כשל "עובד". המערער קיבל זכויות של משתקם, שבחלקן (דוגמת סיוע בדיור) עשויות להיות גדולות מהזכויות הנתבעות על ידו, והוא אינו יכול לאחוז במקל משני קצותיו.

סוף דבר הערעור מתקבל כאמור בסעיף 77 לחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, אליה הצטרפו הנשיאה ורדה וירט ליבנה ונציג הציבור מר עצמון ליפשיץ, כנגד עמדתם החולקת של השופט רועי פוליאק ונציגת הציבור גב' שרה זילברשטיין-היפש.

בין החודשים 3/08 – 11/08 נטל התובע חלק בהכשרה מקצועית במסגרת הליך שקום מטעם הנתבע בתחום "הדרכה בתיירות" (אישור תכנית שקום, נספח לתצהיר התובע).

15/01/2002 ועד 31/03/2009 10/10/1970 ועד 21/07/1991 באפשרותך לערער על החלטה זו בפני בית הדין לעבודה תוך 12 חודשים מיום קבלת מכתב זה. יש לציין, שקביעת מעמד "תושב" כשלעצמה אינה מזכה לגימלאות לפי חוק הביטוח הלאומי ולקבלת שירותים רפואיים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

שלילת מעמד התושבות והביטוח הרפואי מיתעלמת מהרקע הרפואי של התובע וממאמצי השקום וההכשרה המקצועית, וסופה שתחמיר את מצבו הבריאותי.

מלבד השיקולים הערכיים קיימים שיקולים כלכליים, שהפסיקה הכירה בהם כשיקולים "עניינים וסבירים", להפעלת מבחן התושבות כתנאי לזכאות לקבלת גמלאות, שכן למדינת ישראל אין משאבים בלתי מוגבלים והיא נידרשת להקצות את המשאבים הקיימים בהתאם לסדר עדיפויות, כך שעליה לדאוג ראשית לתושביה שלה (עב"ל 375/99 יוסף אייזן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג(87), 32); עב"ל (ארצי) 23260-09-10 יוכי לפידות – המוסד לביטוח לאומי (29.4.13)).

בנסיבות אלה בית הדין מצוה לבחון בהקפדה את הטענות בדבר מעמדו של המבוטח כשכיר המועסק אצל בן משפחתו.

...

כל אלה מלמדים על ניתוק זיקת התושבות לישראל בתקופה זו. לא מצאנו שיש בטענות בדבר העסקה על-ידי מעסיק ישראלי במהלך התקופה שמחודש 5/15 ועד לחודש 5/17 כדי לבסס זיקה לישראל המלמדת על תושבות.

לא מצאנו שנפגעה זכות הטיעון של התובע.

גם אם בחלק מההחלטות לא צוין החוב הכספי הנובע מההחלטה בדבר שלילת התושבות, הרי שככל שמדובר בפגם במתן זכות טיעון, הרי שזה נרפא במסגרת בירור תביעה זו. על יסוד האמור והמפורט עד כה, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות לאחר שלא הוכח שנפל פגם בהחלטות הנתבע מהחודשים 6/17 ו- 12/17 המורות על שלילת מעמד התושבות של התובע החל מחודש 4/09 עד לחודש 5/17.

פקידת התביעות אשר הייתה חתומה על החלטת הועדה מדרג ראשון, גב' ורדי אלנה, ישבה אף בועדת הרשות מיום 4.7.2022, בכך דבק פגם נוסף בהחלטת הועדה שעה שהגורם אשר ישב בדרג ראשון ישב אף בועדת הרשות המהוה מעין ערכאת ערעור על החלטת הועדה מדרג ראשון.

הועדה נמקה והבהירה כי יש לתובע סיכוי לעבודה בתקופה הרלוואנטית להליך תוך שהיא מציינת כי התובע יכול לאחוז בדפים, לבצע אחיזת פינץ' ואף הפסיק מעקב וטפול בריפוי בעסוק בתקופת הנכות הזמנית.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית התקנה הרלוואנטית לעניינינו היא תקנה 18 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 הקובעת כדלקמן: 18א.  (א)  בתקנה זו - "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות".

אשר להשבת עניינו של התובע לועדה בהרכב אחר – דרך המלך היא השבת עניינו של המבוטח לועדה באותו הרכב אולם, שוכנענו כי בנסיבות המקרה הנידון בו אין היתייחסות למסמכים רפואיים, העידר ביאור קביעת הועדה לעניין שיעור ההגבלה (מינימאלית) והרכב הועדה, יש להשיב את עניינו של התובע לועדה בהרכב חדש (ראו- בר"ע (ארצי) 58030-01-16 וייס - המוסד לביטוח לאומי (4.8.16)).

...

עובדה זו מחזקת את המסקנה כי החלטת וועדת הרשות נקבעה מראש ללא כל רצון לשמוע א טענות התובע בנפש חפצה.

אשר להשבת עניינו של התובע לוועדה בהרכב אחר – דרך המלך היא השבת עניינו של המבוטח לוועדה באותו הרכב אולם, שוכנענו כי בנסיבות המקרה הנדון בו אין התייחסות למסמכים רפואיים, העדר ביאור קביעת הוועדה לעניין שיעור ההגבלה (מינימלית) והרכב הוועדה, יש להשיב את עניינו של התובע לוועדה בהרכב חדש (ראו- בר"ע (ארצי) 58030-01-16 וייס - המוסד לביטוח לאומי (4.8.16)).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, משעה שמצאנו כי דבקו פגמים מהותיים בהחלטת הוועדה כפי שפורט לעיל, יוחזר עניינו של התובע לוועדה בהרכב אחר.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 1269-05-23 12 נובמבר 2023 לפני: כב' השופטת איריס רש התובע אמירן זיזובי ע"י ב"כ: עו"ד אילון דן הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד חן פולגר לוי פסק דין

מונח לפני ערעור על החלטת ועדת הרשות שדחתה את תביעת התובע להכיר בו כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן- התקנות).

(א) בתקנה זו - "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות.

עם זאת, נוכח שינוי הנסיבות עקב הגדלת שיעור הנכות וקביעת נכות ראומטולוגית שעשויה להשפיע על כושר העבודה על ידי הועדה הרפואית לעררים לאחר החלטות ועדת הרשות נשוא הליך זה, התובע רשאי להגיש בקשה נוספת לועדת הרשות על מנת שתיבחן את עניינו על יסוד השינוי בדרגת הנכות, סוג הנכות הנוספת שנקבעה לו והשלכותיה על כושר העבודה בתקופת הזמניות והממצאים הרפואיים שנקבעו בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים.

...

אין בידי לקבל גם את טענת התובע ולפיה לא ניתנה לו הזדמנות לטעון בפני הוועדה, משעה שעל פי הפרוטוקולים של הוועדה הוא השמיע את טענותיו בפניה טרם קבלת ההחלטה והוא לא העלה כל טענה בנוגע למהימנות הפרוטוקול ו/או טענה בענין זה טרם הדיון בפניי.

] בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה שהתבססה על ממצאי הועדה הרפואיות והנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע באותה העת ולפיכך, דין התביעה להידחות.