ערעור על הטלת עיצום כספי לפי חוק הגנת הצרכן

ערעור לפי סעיף 22כ לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, על החלטת הממונה על עיצומים כספיים ברשות להגנת הצרכן, להטיל על המערערת עיצום כספי בסך של 200,700 ₪.

(ג) מפר המבקש הפחתה של סכום העיצום הכספי לפי תקנה זו, יגיש לממונה אישור, לעניין גובה מחזור העיסקאות שלו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי".

...

סיכומו של דבר, לא נפל פגם בהחלטת הממונה כי ההפרות בוצעו, ואף לא בסכום העיצום הכספי שנדרש בגינן.

סוף דבר לפיכך אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיבה הוצאותיה בערעור זה בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הקף הבקורת השיפוטית בגדרי ערעור על החלטה להטיל עיצום כספי לפי חוק הגנת הצרכן סעיף 22ג לחוק הגנת הצרכן מסמיך את הממונה על הגנת הצרכן (שהוא מנהל המשיבה, בהתאם לסעיף 19א(ב) לחוק) להטיל על עוסק עיצום כספי בגין הפרת הוראות של חוק הגנת הצרכן, כמפורט בסעיף.

...

לאור האמור, יש לקבל את הערעור על ההחלטה להטיל שני עיצומים בגין אי הצגת מחיר בסניף ירושלים.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, כך ששני עיצומים שהוטלו על המערערת בגין אי הצגת מחיר כולל על גבי טובין לפי סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן – מבוטלים.

בפני בקשה להארכת מועד להגשת טענות כנגד כוונת הרשות להגנת הצרכן להטיל על המבקשת עיצום כספי, וכן בקשה לעיכוב ביצוע הליכי גבייה מינהליים.

כבר בשלב זה יצוין כי תחילה טענה המבקשת שההודעה לא נשלחה אליה, או לא הגיעה ליעדה, אולם לאחר שביום 26.4.22 שלחה המשיבה אל המבקשת את העתק אישור המסירה, חזרה בה המבקשת מטענותיה בהקשר זה. בהודעה על כוונת החיוב נכתב כי בשלוש הזדמנויות שונות בשלהי שנת 2017, פירסמה המבקשת בתשלום פירסומת בצורה של כתבה או ראיון, מבלי לציין כי מדובר בפרסומת, וכי פרסומים אלו מהוים הפרה על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), בגינה נמסרת לה ההודעה על כוונה להטיל עליה עיצום כספי בשיעור של 162,000 ₪.

לכך השיבה המשיבה שהמבקשת כלל לא הגישה ערעור על ההחלטה להטיל עיצום כספי, וממילא, אף אילו הייתה מגישה ערעור כאמור, לא היה בכך כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי.

...

לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצוע הליכי הגביה.

לסיכום בשל תקלה אצל המבקשת, הודעה על כוונת חיוב ששלחה אליה המשיבה והתקבלה אצל אחת מעובדות המבקשת, אבדה אצלה ולא טופלה.

כיוון ששוכנעתי שהדבר לא נבע מזלזול, ובשל העובדה שתקלה זו גרמה לכך שהמבקשת לא ידעה על הכוונה להטיל עליה עיצום כספי, ולא הייתה לה הזדמנות להגיב לטענות המועלות כלפיה, ונוכח חשיבות זכות הטיעון ועל מנת שלא יוטל עליה העיצום "במעמד צד אחד", אני מאריכה את המועד להגשת טיעוני המבקשת, וזאת ב- 30 ימים.

בפני ערעור על החלטת הממונה ברשות להגנת הצרכן (להלן: "הרשות") בהליך 1-18-20, במסגרתו הוטל עיצום כספי ודרישת תשלום לפי סע' 22ז' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), בסך של 54,000 ₪ בשל טענת הרשות להפרת ההוראה המנויה בסעיף 22 ג(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן.

טענותיה העיקריות של המערערת הן כי העיצום הוטל בהיעדר עילה כיוון שעל פי "מבחן השליטה" במוצר הרי שהקשר הסיבתי בינה לבין המוצר נותק ביום הוצאת המיטלטלין מפתח דלת מפעלה ומחזקתה הבלעדית אל צד שלישי אשר אחסן, החזיק והפיץ את המוצר ללא פקוח או רשות על פי חוק, ולפיכך יש להחיל את האחריות על הצד שהוא הספק המשווק, לפיכך טוענת המערערת לאכיפה בררנית.

...

לפיכך אני קובעת שהרשות פעלה בהתאם להרשאה ולתנאים שקבע המחוקק ואני דוחה את טענת המערערת לפיה ללא מדגם מייצג אין מקום לקבל את בדיקת הרשות.

לאור האמור, אני דוחה את הערעור ומחייבת את המערערת בהוצאות המשיבה ע"ס 3,000 ₪.

לפניי ערעור על החלטת המשיבה להטיל על המערערת עיצום כספי בסך 2,248,000 ₪, בגין הפרות שונות של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן או החוק).

מדובר בהצטברות שיש בה כדי להעיד על כך שמדובר בהתנהלות שיטתית, ולפיכך, התכליות העומדות בבסיס הטלת העיצום הכספי לפי חוק הגנת הצרכן מצדיקות את הטלת העיצום הכספי חרף העובדה שמדובר היה במצב לא שיגרתי.

...

בכל הנוגע לטענות המערערת ביחס לתקנות ההפחתה – הערעור נדחה.

בכל הנוגע להפרות בסניף החברה, הפרת סעיף 2(א)(13) (הטעיה במחיר) (שתי הפרות) – הערעור מתקבל והחלטת המשיבה על הטלת העיצומים הכספיים בעניין מבוטלת.

בכל הנוגע לטענות הפרטניות – הערעור מתקבל לגבי הצרכנית גב' אתי גוטמן בלבד; הערעור לגבי יתר הצרכנים – נדחה.