ערעור על הטלת עיצום כספי בגין הפרות חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב

פתח דבר עניינה של העתירה מיתמקד במחלוקת בדבר פרשנות סעיף 49(א) לחוק רשוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 (להלן – החוק), המורה כי "יבואן ישיר ייתן את האחריות שנתן יצרן הרכב לכל רכב שהוא מייבא ויממש את האחריות כאמור לכל רכב מתוצר שהוא מייבא". סעיף זה מחייב, איפוא, יבואנים ישירים של כלי רכב לישראל לממש את האחריות שנתן יצרן הרכב בחו"ל לכל רכב מתוצר שהם מייבאים, גם אם יובא לישראל על-ידי גורם אחר – יבואן עקיף או יבואן זעיר או נרכש ביבוא אישי.

בנוסף, בסמכות המנהל להטיל עיצומים כספיים; ובהקשר זה קובע סעיף 198(12) לחוק, כי הוא רשאי להטיל עיצום כספי בגובה הסכום הבסיסי (1,013,900 ש"ח) על "יבואן ישיר שלא נתן לכל רכב שהוא מייבא את האחריות שנתן יצרן הרכב ולא מימש את האחריות כאמור לכל רכב מתוצר שהוא מייבא, בנגוד להוראות לפי סעיף 49(א)". הטלת עיצום כספי מחייבת, לפי סעיף 204 לחוק, משלוח הודעה על כוונה להטיל עיצום ומתן זכות טיעון; והחלטת המנהל ניתנת לערעור לבית משפט השלום בירושלים – כאמור בסעיף 214 לחוק.

עותרת 2 השיבה למשרד התחבורה ביום 16.8.17, כי האחריות שניתנה לרכב תקפה רק במדינת המקור, ופקעה עם יציאתו של הרכב ממדינת המקור; ומשכך לא מוטלת עליה, כיבואן ישיר, חובה לממש אחריות זו. ביום 3.12.17 שלח משרד התחבורה לעותרת 2 הודעה, לפי סעיף 204(א) לחוק, שלפיה הוא שוקל להטיל עליה עיצום כספי בסכום של כמיליון ש"ח, לפי העילה הקבועה בסעיף 198(12) לחוק, בשל הפרתה את חובתה לפי סעיף 49(א) לחוק.

על-מנת שתכלית זו תתממש, בפרט בעיניין סעיפי האחריות, אין אלא לקבל את פרשנות המשיבים, שכן כדי להסיר את החסם העקרי המונע כניסת מתחרים חדשים לענף הרכב, חסם מימוש האחריות, יש להטיל על היבואן הישיר את חובת מימוש האחריות של היצרן, ובכך לנטרל את היתרון הטמון בקשר הרציף שבין היבואן הישיר לבין היצרן.

...

העובדה שבשונה מהצעת החוק, שבגדרה נקבע כי לכל רכב שמיובא לישראל תינתן אחריות, הוסדרה בחוק עצמו האפשרות כי לרכב מיובא לא תהיה אחריות בתוקף כלל – אינה מובילה למסקנה הפרשנית שמעלות העותרות, שלפיה החוק הכיר בהיעדר אחריות מחמת אי- תחולה טריטוריאלית.

לפיכך, העתירה נדחית.

העותרות תשלמנה, יחד ולחוד, לכל אחד מהמשיבים – משרד התחבורה, משיבה 3 ומשיבה 5 – הוצאות בסך כולל של 30,000 ש"ח לכל משיבה.

לפני ביהמ"ש ערעור על החלטת המשיבה מיום 12.3.18 להטיל על המערערים עיצום מינהלי, בסך של 70,000 ₪ בשל עיסוק בתיווך לייבוא רכב ללא רישיון, בנגוד לסעיף 4(א) לחוק רשוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו- 2016 (להלן:"החוק"), הקובע כי "לא יעסוק אדם במקצוע בענף הרכב אלא אם כן קיבל רישיון מאת המנהל לעסוק באותו מיקצוע ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות חוק זה". הודעת העירעור המערערים טענו כי החלטת המשיבה נשענת על תלונת מר אדרי וכי ב"כ של אותו מר אדרי, טען כלפיהם טענות קשות לעניין התנהלותם מולו, וכי בגין אותה היתנהלות הגיש כנגדם "כתב תביעה". המערערים הוסיפו וטענו, כי ההישענות על טענות חד צדדיות של צד ג' בעל אינטרס מגמתי מובהק להשחיר את פניהם של המערערים הנה פסולה ובלתי ראויה.

דיון והכרעה על בימ"ש להכריע בשלוש מחלוקות כלהלן: האם המערערת הפרה החוק ? האם יש לראות גם מר סדן כמפר ? האם יש להפחית העיצום לשעור של 5% ממחזור העיסקאות הכולל ? האם המערערת הפרה החוק ? המערערת טענה כי החוק ניכנס לתוקף ביום 1.1.17, בעוד ההסכם נחתם ביום 20.12.16, ויומיים לאחר מכן הועבר הכסף לרכישת הרכב לידי הדילר בחו"ל. עוד טענה כי לא ניתן להצביע על כל פעולה של "תיווך" אותה ביצעו, לכאורה, המערערים, לאחר כניסת החוק לתוקף, והזכירה שהיבואן עצמו ביטל את ההסכם עם המערערת, וביצע את כל פעולת הייבוא בעצמו.

...

סוף דבר בימ"ש מקבל הערעור באופן חלקי, כך שמחייב המערערים לשלם למדינה הסך של 17,000 ₪ צמוד ובתוספת ריבית כדין ממועד דרישת התשלום ועד מועד התשלום בפועל וכן בתשלום הסך של 10,000 ₪ צמוד ובתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

לפניי ערעור על החלטת המשיבה מיום 17.07.2019, להטיל על כל אחד מהמערערים עיצום כספי, בגין הפרות שונות של חוק רשוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016.

...

משכך, איני מקבלת את טענת המערערים לעניין סבירות ומידתיות ההחלטה בנוגע לשיעור העיצום.

סוף דבר הערעור נדחה.

עם זאת, בשל טענות המערערים למצבה הכלכלי של המערערת, והאפשרות שהדבר עשוי להוביל לפגיעה קשה ביכולתה להמשיך ולהתקיים, אני קובעת כי הרשות תבחן באופן מעשי וממשי אפשרות לפריסת העיצום לתשלומים ככל ותוגש לה בקשה מתאימה על ידי המערערים.

הגשת כתבי טענות ודיונים המערער הגיש בתאריך 26.7.23 הודעת ערעור על החלטת המשיבה מתאריך 20.3.23 להטיל עליו עיצום כספי מכוח חוק רשוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו – 2016 (להלן: "חוק הרשוי") בסך של 180,810 ₪ וכן בקשה לפטור מאגרה בגין הגשת העירעור.

חיוב בגין הפרה חוזרת לפי סעיף 207 המשיבה חייבה את המערער על פי סעיף 207 לחוק הרשוי וטענה שהטילה בתאריך 24.9.20 עיצום כספי נוסף במסגרת עסוקו כמתווך בייבוא אישי, בגין הפרת הוראות סעיפים 13(א)(2), 71 ו- 75 לחוק הרשוי וכי המערער הגיש בזמנו ערעור בגין ההחלטה הקודמת, ובית משפט השלום בירושלים דחה את עירעורו במסגרת פסק דין שנתן בתאריך 23.11.21, וקבע כי עליו לשלם את העיצום הכספי שהוטל עליו.

...

המשיבה הגישה תשובתה, לאחר שביקשה ארכה וביהמ"ש נעתר באופן חלקי, בתאריך 18.12.23.

המערער הגיש תגובה לתשובה, לאחר שביקש ארכה וביהמ"ש נעתר באופן חלקי, בתאריך 17.1.24.

בנסיבות אלה, טענה, לא ניתן להסיק מסקנה אחרת מזו שהמערער פעל כמתווך בייבוא רכב, עת הציג עצמו כמתווך מטעם החברה בפני הרוכש, והתחייב בפניו במסגרת הסכם התיווך והזמנת הרכב.

ביהמ"ש הגיע למסקנה שאזכור התיווך לא היה עקב טעות כפי אחת מגרסאותיו של המערער ולעניין זה ראו טענתו בערעור שהוא היה צד לעסקה.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל הערעור ללא צו להוצאות.