ערעור על החלטת רשמת בית משפט השלום להאריך את המועד להגשת הערעור

ביום 22.6.2022 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (רע"א 45337-06-22), עד ליום 14.7.2022.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד הוגשה 5 ימים לפני המועד האחרון להגשת בקשת רשות העירעור, אך נתבקש בה להאריך את מועד ההגשה האמור בכשלושה שבועות (עד ליום 14.7.2022).

יחד עם זאת, החלטתה של הרשמת לא נסמכה על נימוק זה לבדו, אלא על טעמים נוספים ולרבות הטעם לפיו: "[המבקש] נימנע מלפרט את המאמצים שהושקעו על ידי המבקש לשם הגשת בקשת רשות העירעור במועד, ולא תמך טענותיו בתצהיר." לצד זאת ובנוסף, בפסק הדין קמא, עמד בית המשפט המחוזי גם על סכוייו הנמוכים של ההליך לגופו של עניין, אשר מהוה אחד מהשיקולים שיש להדרש אליהם במסגרת בקשה להארכת מועד (וראו: רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקה 18 (16.8.2012)).

...

] בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) מיום 22.9.2022 ב-ע"ר 40579-08-22, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (כב' הרשמת פ' נויברט) מיום 20.7.2022 ב-רע"א 45337-06-22.

מלבד זאת, טוען המבקש כי פרשנות תכליתית של ההוראות הקבועות בסעיפים 1(1) ו-1(3) לצו בתי המשפט מוליכה למסקנה כי אין ליישמן במקרה דנן ביחס להגבלת היקף תצהירו של המבקש, בהינתן מורכבות ההליך והיקפו, וכן נוכח הפגיעה בזכויותיו הדיוניות.

דיון והכרעה לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אף ללא צורך בתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו עש"א 67392-06-23 יהודאי נ' צימרינג לפני כבוד השופט טל חבקין, סגן נשיא המערער: יוסף יהודאי על ידי עו"ד ורדה מימרן מויאל המשיב: אברהם צימרינג על ידי עו"ד אוהד שני פסק דין

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, וכן ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת יעל קינן מרקוביץ) מיום 18.6.2023 בתיק הוצל"פ 509101-03-23 שבה דחתה הרשמת בקשה לעיון חוזר בהחלטתה מיום 4.6.2023.

בהחלטה מיום 30.10.2022 חייב בית המשפט את המערער לשלם למשיב הוצאות בסך של 3,000 ש"ח; וביום 9.1.2023 מחק את התובענה וחייב את המערער לשלם למשיב סך נוסף של 5,000 ש"ח. ביום 8.3.2023 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל לגביית סכומי ההוצאות שנפסקו לזכותו.

ביום 14.6.2023 הגיש שוב המערער בקשה שכותרתה "סגירת תיק והודעת הבהרה" (למעשה בקשה לעיון מחדש בהחלטה בטענת הפרעתי), הפעם באמצעות בא כוח, ושם טען שוב (מעבר לטענות לגוף המחלוקת שהתבררה בבית המשפט) ששילם את סכום החוב בסך של 8,000 ש"ח; צירף שוב את האסמכתאות; טען שבא כוח המשיב אף אישר קבלת הכסף בדוא"ל מיום 6.3.2023, אך הוסיף כי מרשו מקזז סכום זה כנגד חובות עבר של המערער כלפיו בגין הלוואות שונות כמפורט בכתבי הטענות שמטעם מרשו.

להלן טעמיי: אשר להארכת המועד: אכן, ככלל אין בהגשת בקשה לעיון חוזר כדי להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דין.

...

הטעם השני והעיקרי: מקום שהמשיב לא כימת את החוב הנטען ולמעשה לא נתן כל גרסה, זולת צירוף כמה פתקים שהאמור בהם והקשרם אינם ברורים, אני סבור שלא הורם הנטל הראשוני להוכיח שאכן היה בנמצא חוב כזה.

אין צורך בבירור עובדתי נוסף לשם קביעה זו. סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הערעור מתקבל.

הואיל והחוב שולם לפני שהמערער קיבל את האזהרה, ולנוכח התוצאה בערעור , אני מורה כי תיק ההוצאה לפועל ייסגר.

בית משפט השלום בכפר סבא רער"צ 11693-06-22 רננים - חברה לפיתוח ויזום פרוייקטים (מיתר) 1990 בע נ' בודא עו"ד כונס נכסים תיק חצוני: 5260291017 לפני כבוד השופט איתי רגב מבקשת רננים - חברה לפיתוח ויזום פרוייקטים (מיתר) 1990 בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד לאופמן משיב ישראל בודא עו"ד כונס נכסים פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת ד' פסו-ואגו.

לעניין המועד הזכיר המשיב כי סוגיית האיחור לא שנויה במחלוקת, גם לגירסת המבקשת, וטען כי אין להתיר הגשת בקשת רשות ערעור בכל עת וללא החלטה על הארכת המועד.

על כך הרחיב יותר גם כב' הש' מינץ בבש"מ 6039/18 יעקב ישראל בצלאל נ' הועדה המחוזית לתיכנון ירושלים (פס"ד מיום 17.10.18): "למועדים הקבועים בדין תכליות חשובות. הם נועדו לקדם יעילות ותקינות של ההליכים. הם מסייעים בקידום הוודאות המשפטית וסופיות הדיון. הם אף מקדמים שויון בין בעלי-הדין הכפופים לאותם סדרי דין, ומסייעים בהבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם ... על מנת לקדם תכליות אלה ולהמנע מפגיעה בהן, הארכת מועד להגשת ערעור כבעניינינו תתאפשר רק בהתקיימם של "טעמים מיוחדים" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה 38 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

...

" באיזון שבין סוגיית המועד וסיכויי ההליך, מצאתי כי דין הבקשה שלפני להדחות.

מכאן, כי כאשר נבחנים נימוקי ההחלטה בראי ההליכים כולם (כפי שבאו לידי ביטוי בטענות הצדדים ובנספחי כתבי הטענות) קשה להגיע למסקנה כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות ולכך השלכה ישירה על המסקנה בדבר סיכויי ההליך.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתיק 2611602066.

המשיבה טענה, בתמצית, כדלקמן: המועד להגשת העירעור חלף זה מכבר, והאיחור בהגשתו מצטרף לנסיונות המבקשת לחבל בהחלטות הרשמת ובהליכים.

לצד זאת, כידוע, בחינת בקשה להארכת מועד מחייבת היתחשבות במכלול נסיבות המקרה, ובכלל זאת במשך האיחור ובמהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כמו גם במידת הסתמכותו של הצד שכנגד ובסיכויו הלכאוריים של ההליך" (רע"א 1054/21 מוטי בן מרדכי נ' שלום אלוני, פס"ד מיום 25.3.21, כב' הש' ד' ברק-ארז).

על כך הרחיב יותר גם כב' הש' מינץ בבש"מ 6039/18 יעקב ישראל בצלאל נ' הועדה המחוזית לתיכנון ירושלים (פס"ד מיום 17.10.18): "למועדים הקבועים בדין תכליות חשובות. הם נועדו לקדם יעילות ותקינות של ההליכים. הם מסייעים בקידום הוודאות המשפטית וסופיות הדיון. הם אף מקדמים שויון בין בעלי-הדין הכפופים לאותם סדרי דין, ומסייעים בהבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם ... על מנת לקדם תכליות אלה ולהמנע מפגיעה בהן, הארכת מועד להגשת ערעור כבעניינינו תתאפשר רק בהתקיימם של "טעמים מיוחדים" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה 38 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

...

לא ניתן לקבוע, כפי שעותרת המבקשת שייעשה, כי החלטות אלו חורגות ממתחם הסבירות – ומשכך, ובהנתן אף הטענות באשר לסוגיית המועד והשיהוי, התוצאה היא כי דין בקשת רשות הערעור להדחות.

תקנה 45 (ב) לתקנות בית המשפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020 (להלן: תקנות המשפחה) קובעת שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לעינייני מישפחה בעירעור הוא 30 יום מיום שהומצא פסק הדין למבקש.

המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה זו ואף שניתנה לו לפנים משורת הדין זכות להגיב לתשובת המשיבים, הוא לא היתמודד כראוי עם טענתם בנושא זה. בסעיף 22 לתגובה לתשובה המבקש טען ש"הבקשה הוגשה במועד" ונדחתה ע"י המזכיר המשפטי והוגשה שוב למחרת.

ברע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' (20.5.13) נקבע כי: "אכן, נוכח השינוי במבנה ההוצאה לפועל, והפרדת מערך הגבייה והאכיפה ממערכת המשפט, נידרש בית המשפט לבחינה מחודשת של אמות המידה לדיון בבקשת רשות ערעור בהליכי הוצאה לפועל ... במצבים אלו, שבית משפט השלום יושב כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, הוא למעשה הגורם השפוטי הראשון המכריע בסוגיות המשפטיות המתעוררות במסגרת ההליך...

...

שהרי, היה עליו לבדוק את ההחלטות שניתנו בעניין הכינוס ובנוסף, העובדה שנקבע בהסכם ששכר הטרחה יעמוד על אחוז אחד ככל שההליך יתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, "איננה צירוף מקרים אקראי". לפיכך, הערעור מתקבל בכל הנוגע לגובה שכר הטרחה ושכרו של כל אחד מהכונסים יעמוד על 1% בתוספת מע"מ. תמצית טענות המבקש השאלה העומדת להכרעה בבקשה דנן היא "עקרונית ורוחבית". פסק הדין פגע פגיעה אנושה בעקרון חופש החוזים ולכן יש לתת רשות ערעור בהתאם להלכת "חניון חיפה" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3), 123).

אולם, המבקש הגיש את הבקשה דנן, יום אחד לאחר שחלף המועד להגשתה ולכן כבר מסיבה זו, דין הבקשה להידחות.

לכן, כפי שמציינים ש' שוחט וד' שאוה בספרם סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (תש"ע-2009) בעמ' 331: "הליכי פירוק שיתוף במקרקעין בין בני משפחה אחרים יבוצעו אף הם בבית משפט לענייני משפחה אך לא מכוח סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה אלא מכוח אופייה של החלטת הפירוק שבאמצעותה יסיים בית המשפט את מלאכתו, עם אישור הסכם המכר של המקרקעין שהחליט על פירוקם". ע' מאור וא' דגני בספרם על כונס הנכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית (2015), עמ' 56-58 מציינים שפסק דין לפירוק שיתוף צריך להיות מבוצע בבית המשפט ולא בלשכת ההוצאה לפועל וכלשונם: "לסיכום המצב המשפטי הנוהג היום: הליך של פירוק שיתוף נעשה מראשית ועד תום על ידי בית המשפט בלבד" (ראו גם: ע"א 613/78 אניס נ' פוירשטיין, פ"ד לד(1) 32 (1979)).

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית והמבקש ישלם למשיבים 1-13 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.