ערעור על החלטת רשם המפלגות בעניין רשימת מועמדים לליכוד

העובדות וההליכים עניינה של העתירה היה בבקשת העותרת ממפלגת הליכוד (משיבה מס' 1) לפעול לביטול תיקון 13 לחוקת הליכוד (להלן" תיקון 13") ובבקשתה להורות למשיב 2, רשם המפלגות, להמנע מלרשום את התיקון. סעיף 139(א) לחוקת הליכוד קבע, עת הוגשה העתירה, כי "מועמדי הליכוד לכנסת ייבחרו בבחירות אישיות, שוות, ישירות וחשאיות על ידי כלל חברי המרכז". תיקון 13 האמור בחוקת הליכוד הוסיף את סעיף 139א, ולפיו "חבר הסיעה אשר הצביע בכנסת בנגוד לדרך הבחירה כאמור בסעיף 139, בלא שקבל לכך את הסכמת מרכז התנועה – לא יוכל להגיש את מועמדותו בבחירות הבאות לרשימת הליכוד לכנסת". ביום 4.4.05 הוגשה העתירה שבכותרת ובה נטען כי יש לבטל את תיקון 13 לחוקת הליכוד שכן המדובר בתיקון בלתי חוקי, העומד בנגוד לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ומנוגד לתקנת הציבור.

ביסוד מסקנה זו עמדה עמדת בית הדין לפיה קיים היה פער בין כוונת המצביעים במרכז הליכוד לבין נוסח הסעיף שהיתקבל בפועל; העדר גוף שיקבע אימתי חבר הכנסת אכן הצביע בנגוד לדרך הבחירה שקבע מרכז המפלגה וכן הלשון ה"דראקונית" של הסעיף "שאינה מאפשרת למי שעלול להפגע, להיתגונן ולטעון את טענותיו או לערער על ההחלטה העונשית". על רקע זה המליץ בית הדין לפני יו"ר המרכז להעלות מחדש לפני מרכז המפלגה את סעיף 139א לחוקה "על מנת להתאימו לעקרונות וערכי הדמוקרטיה". העותרת הודיעה, בעקבות הודעה זו, כי עומדת היא על עתירתה שכן סעיף 139א עצמו לא בוטל בסופו של דבר ונמצאו בו רק פגמים שוליים באופים, ועוד טענה כי למעשה בית הדין לא קיבל את העמדה לפיה יש פסול מהותי בפגיעה בעצמאות שיקול הדעת של חברי הכנסת בעצם קיומו של סעיף מעין זה בחוקת המפלגה.

משיבה מס' 1 – מפלגת הליכוד – טענה בתצהיר התשובה, שניתן לאחר חילופי ייצוג שלעורך-דין, על ידי עו"ד יאראק, כי סעיף 139א לחוקת הליכוד איננו בלתי חוקי ולחלופין, כי גם אם נפל בו פגם, אין הוא מצדיק היתערבות בית משפט זה. כך הדבר, שכן מדובר בעיניין לגיטימי שהמפלגה ביקשה להסדיר והנוגע לאוטונומיה הפנימית של המפלגה ולהשפעה לגיטימית שיש למפלגה בשיטה הנוהגת בישראל, על חברי הכנסת מטעמה.

...

ביסוד מסקנה זו עמדה עמדת בית הדין לפיה קיים היה פער בין כוונת המצביעים במרכז הליכוד לבין נוסח הסעיף שהתקבל בפועל; היעדר גוף שיקבע אימתי חבר הכנסת אכן הצביע בניגוד לדרך הבחירה שקבע מרכז המפלגה וכן הלשון ה"דרקונית" של הסעיף "שאינה מאפשרת למי שעלול להיפגע, להתגונן ולטעון את טענותיו או לערער על ההחלטה העונשית". על רקע זה המליץ בית הדין לפני יו"ר המרכז להעלות מחדש לפני מרכז המפלגה את סעיף 139א לחוקה "על מנת להתאימו לעקרונות וערכי הדמוקרטיה". העותרת הודיעה, בעקבות הודעה זו, כי עומדת היא על עתירתה שכן סעיף 139א עצמו לא בוטל בסופו של דבר ונמצאו בו רק פגמים שוליים באופים, ועוד טענה כי למעשה בית הדין לא קיבל את העמדה לפיה יש פסול מהותי בפגיעה בעצמאות שיקול הדעת של חברי הכנסת בעצם קיומו של סעיף מעין זה בחוקת המפלגה.

יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת משיבה מס' 1 לפיה מחיקת סעיף 139א לא באה עקב הגשת העתירה אלא מסיבות אחרות.

אשר על כן, מסקנתי היא כי בנסיבות המקרה לא עמדה העותרת בנטל להראות כי הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד ועל כן לא ביססה את זכאותה לפסיקת הוצאות משפט לזכותה.

הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית אפוא.

בפן האופרטיבי נקבע כי "מנהלת התנועה רשאית להרחיק מי שרשום במפלגה אחרת לאחר שתודיע לו על הכוונה לעשות כן תוך מתן אפשרות לחבר להוכיח כי פעל מבעוד מועד לביטול החברות במפלגה האחרת. על החלטת המנהלת עומדת למורחק זכות ערעור לבית הדין". בחוות דעתו של עו"ד בם נקבע כי "לנוכח חזקת תקינות המירשם, המבקש להוכיח כי אינו חבר במפלגה אחרת יידרש להראות" אחד משלושת מאלה: (1) "כי עשה פעולה אקטיבית להפסקת החברות לפני מועד תחילת הבדיקה" או (2) "להציג הודעה לרשם המפלגות מצד המפלגה האחרת" או (3) "קביעה שיפוטית אחרת לפיה המפלגה האחרת מתרשלת בניהול המירשם באופן שממשיכים להופיע בו אנשים שביטלו את חברותם, או שמעולם לא היו חברים בה". באופן פרטני נקבע, כי המבקש 3 בהמרצה דכאן (מר עדי נס) הוכיח כי ביקש להפסיק חברותו במפלגת העבודה באפריל 2017, ורק לאחר שבקשתו בוצעה התפקד לליכוד, ומשכך יש להצהיר כי הוא חבר ליכוד מיום 4.4.2018.

ביום 16.1.2019 היתקיים דיון דחוף בהמרצות, בין היתר לאור סד הזמנים הקצר והמועדים הקבועים לבחירות הפנימיות בליכוד, לרבות הליכי ערעור והשגה על הצגה ופסילת מועמדים וכיו"ב. דיון והכרעה לאחר עיון בכלל טענות הצדדים, לרבות דברי ב"כ הצדדים בדיון, מצאתי כי על אף הקשיים העולים מהתנהלות המשיבים, אין מקום בנסיבות להתערבות בית משפט זה על דרך הוצאת צוי עשה, ואבהיר עמדתי להלן.

לדידי, ולאור הבהרות רשם המפלגות בעיניין הדרך בה מבוצעת ההצלבה, וכפי שלצרכי הצלבה ואיתור רישום כפול מסתמכים על רשימות שהמפלגות מעבירות, כך גם ניתן בנסיבות אלו, ובפרט לנוכח סד הזמנים, להסתמך על רשימות שהמפלגות מעבירות – כשהפעם רשימות אלו כוללות שמות אנשים שאינם חברים במפלגה ולא היו חברים בה במועד הרלוואנטי (מאי 2017).

עמדתי לעיל בעיניין הרישום הכפול על חובת מיצוי הליכים, והדברים מקבלים משנה תוקף בהקשר זה מקום בו מנגנון הדיון הנוסף בהשגה על פסק דין שניתן, קבוע במפורש בחוקה (לעומת עניין הרישום הכפול – שם מתבקש סעד של אכיפה/מימוש פסק דין שניתן – ר' הדיון לעיל; לעניין החובה למצות הליכים בעיניין השגה על החלטת בית הדין של הליכוד ר' גם ה"פ (מחוזי ת"א) 40970-07-17 מורג נ' כץ, פס' 64-68 (8.8.2017)).

...

כידוע, בית המשפט לא נעתר לסעד תיאורטי (ר' עע"מ 3762/13 השר לביטחון פנים ואח' נ' כהן (11.7.2013)).

בסופו של יום הגיע בית הדין למסקנה כי האיזון הראוי בנסיבות הוא הצהרה על הקשר בין התפקדות למפלגה ובין הצבעה לה בבחירות הכלליות.

בנסיבות, לא מצאתי שמדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות או שנעשתה בחריגה מסמכות ואין מקום להתערב בה. סוף דבר לאור האמור לעיל, התובענות נדחות.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה), הנה מפלגת הליכוד הישראלית, הרשומה ברשם המפלגות.

עוד נטען בבקשה, כי לקראת הקונגרס הציוני העולמי ה-35, שנערך בשנת 2006, נעשה ניסיון לערער על הנוהג הנ"ל, ובעקבות כך הוגשה לבית הדין של הליכוד העולמי עתירה, בעיניין זה ולאחר שבית הדין של הליכוד העולמי פסק לטובת המבקשת, הוגשה בקשה לאכוף את פסק הדין בבית משפט זה (בש"א 2117/06).

ביום 16.06.2006, ניתנה על ידי בית משפט זה (כב' השופט מ' דרורי) החלטה המאשרת את פסק דינו של בית הדין של הליכוד העולמי מיום 11.06.2006, לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), ובגדרה הורה להסתדרות הציונית העולמית להחליף 5 מועמדים שנכללו ברשימת הליכוד ישראל ב-5 בעלי תפקיד משוריינים, בהתאם לבקשת המבקשת.

לטענת משיבים אלה, קיימת הכרה בחופש פעולה ניכר של המפלגות בניהול ענייניהם הפנימים, והפסיקה מבטאת ריסון שפוטי ניכר בהחלטות של בית דין פנימיים.

...

התוצאה היא כי יש מקום למחיקת המרצת הפתיחה, כאשר בידי המבקשות להגיש בקשה חדשה לאישור פסק בורר, בדרך הקבועה בתקנה 8 לתקנות הבוררות.

סוף דבר אשר על כן ולאור כל האמור, המרצת הפתיחה נמחקת בזאת.

שלוש הבקשות הנוגעות ליזבק הוגשו על ידי ח"כ אופיר כץ ותנועת הליכוד; ח"כ עודד פורר וסיעת ישראל ביתנו; ומפלגת עוצמה יהודית (חזית יהודית לאומית), והבקשה לפסילת רשימת משפט צדק הוגשה על ידי ח"כ יצחק שמולי וסיעת העבודה-גשר.

כמו כן, נקבעו בעיניין טיבי המאפיינים "הגרעיניים" של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית: "מאפיינים אלה מבוססים [...] על הכרה בריבונות העם המתבטאת בבחירות חופשיות ושוות; הכרה בגרעין של זכויות אדם, ובהן כבוד ושויון, קיום הפרדת רשויות, שילטון החוק ורשות שופטת עצמאית" (עניין טיבי, בעמ' 23; ראו גם א"ב 1095/15 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים נ' זועבי, פסקה 29 לחוות דעתה של הנשיאה מ' נאור (10.12.2015) (להלן: עניין זועבי השני); והשוו: רע"א 7504/95 יאסין נ' רשם המפלגות, פ"ד נ(2) 45, 66 (1996)).

השופט ע' פוגלמן: אני מצטרף לעמדת חברתי הנשיאה א' חיות בכל הנוגע לערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-23 (להלן גם: ועדת הבחירות או הועדה) לפסול את התמודדותה של רשימת משפט צדק בבחירות לכנסת ה-23.

אני סבורה כי לפי אמות מידה אלה יש אכן מקום לקבל את ערעורה של רשימת "משפט וצדק" כנגד פסילתה, אך לא לאשר את החלטת הפסילה בנוגע למועמדותה של חברת הכנסת היבא יזבק (להלן: יזבק).

...

ככלל, אני סבורה כי ככל שתקופת הכהונה בכנסת מתארכת כך דומה שהמשקל אמור לעבור למבחן המתמקד בתקופה זו. טיעון זה אף מקבל משנה חיזוק לנוכח תיקוני החקיקה משנת 2016 הנודעים בשם הלא-פורמאלי "חוק ההדחה" (חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44) וכן חוק הכנסת (תיקון מס' 43), התשע"ו-2016).

סיכומו של דבר – עמדותיה של יזבק אינן משקפות את עמדתו של הרוב המכריע של הציבור היהודי בישראל, והדברים באים לידי ביטוי בעמדותיה ביחס לאסירים ביטחוניים, מעצרים מינהליים ושאר סוגיות על סדר היום הביטחוני והמדיני.

אני מצטרף לעמדת חברתי הנשיאה א' חיות לפיה יש לקבל את הערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-23 (להלן גם: ועדת הבחירות) לפסול את התמודדותה של רשימת משפט צדק בבחירות לכנסת ה-23.

]הנשיאה א' חיות: עניינו של העירעור שלפנינו בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 (להלן: יו"ר ועדת הבחירות או יו"ר הועדה) מיום 28.9.2022 בפ"מ 4/25 לפיה המערער 1, חבר הכנסת לשעבר עמיחי שיקלי (להלן: המערער), אינו כשיר להיכלל ברשימת הליכוד לכנסת ה-25; והחלטת ועדת הבחירות בעקבות כך, לאשר ביום 29.9.2022 את רשימת הליכוד מבלי שהמערער נכלל בה. החלטת יו"ר הועדה התבססה על הוראת סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת (להלן: חוק היסוד), הקובעת כי "חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא ייכלל, בבחירות לכנסת שלאחריה, ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהיתה מיוצגת על ידי סיעה של הכנסת היוצאת". נוכח מסגרת הזמנים הסטאטוטורית הקבועה בסעיף 64(ב) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הבחירות) – לפיה פסק הדין בעירעור יינתן לא יאוחר מהיום ה-23 שלפני יום הבחירות – ניתן על ידינו ביום 9.10.2022 פסק דין ללא נימוקים, הקובע כי העירעור היתקבל ברוב דיעות, כנגד דעתו החולקת של השופט ע' גרוסקופף.

יו"ר ועדת הבחירות סיכם את החלטתו בציינו כי הכרה במערער כמי שהתפטר "סמוך" לפרישתו "[ת]רוקן מתוכן את סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת ואת התכלית שעומדת בבסיסו, ובכך יש כדי לפגוע באמון הציבור ב'כללי המשחק' כפי שנקבעו על ידי הכנסת עצמה". על כן, נקבע כי ועדת הבחירות מנועה מלאשר את מועמדותו של המערער ברשימת הליכוד "וההצעה שתונח בפניה היא לאשר את הרשימה, לפי סעיף 63 לחוק הבחירות לכנסת, ללא מועמדותו". ביום 29.9.2022, יממה לאחר החלטת יו"ר ועדת הבחירות, היתקיים דיון במליאת הועדה לצורך אישור הרשימות לכנסת ה-25, ובמהלכו ציין חבר הועדה מטעם סיעת הליכוד, עו"ד אילן בומבך (להלן: עו"ד בומבך), כי הוא סבור שההחלטה בעיניינו של המערער הייתה אמורה להיתקבל על ידי הועדה כולה וכי יו"ר הועדה לא היה מוסמך לקבלה לבדו.

כפי שמציינת הנשיאה בחוות דעתה (ראו בפיסקה 26), עד למעמד אישור רשימות המועמדים על ידי מליאת הועדה – ולמעשה עד שנודע למערערים על החלטת יו"ר הועדה אשר דוחה את עמדתם – לא נזכרה, ולו ברמז, הסתייגותם בעיניין הסמכות.

ואולם, העניין שלפנינו הוא שונה בשלושה היבטים: האחד, מבחינה פורמלית, הסדר הפשרה בו מדובר הוא בין גורמי ועדת הכנסת לבין מר שיקלי, והוא לא קיבל תוקף של פסק דין, אלא כאמור בית המשפט המחוזי רק רשם לפניו את הסכמת הצדדים לו והעיר לגביו שהוא ראוי בעיניו; ההיבט השני, כפי שצוין, הפשרה שהושגה בבית המשפט המחוזי הייתה בנגוד לעמדת סיעת ימינה אשר הייתה צד להליך ואשר דרשה את הפעלת סעיף 6א לחוק היסוד, ומבלי שועדת הבחירות, שהיא הגורם המוסמך לעניין, הייתה צד להליך.

...

יו"ר ועדת הבחירות הוסיף וציין כי אין ממש בטענת המערער לפיה מרצ מתעברת על ריב לא לה, נוכח העובדה שלא ניתן למצוא בלשון החוק עיגון למסקנה לפיה פרישת חבר כנסת היא עניין שבינו לבין סיעתו בלבד.

במכלול הנסיבות הללו – דהיינו כאשר המצגים בערעור הם מצגים הנוגדים את תכלית החוק, שניתנו על ידי גורמים בלתי מוסמכים, שהבהירו בזמן אמת כי עמדתם אינה מחייבת את הגורם המוסמך לדון בסייג ההתפטרות (ועדת הבחירות) – סבורני כי לא ניתן לדחות הפעלה של הוראת חוק מפורשת, לא כל שכן הוראת חוק יסוד, בהתבסס על טענת ההסתמכות.

דא עקא, גם אם אקבל כי ניתן היה לייחס משקל שונה במידה כזו או אחרת לטענת חוסר הבהירות ולטענת ההסתמכות (וכיצד אוכל שלא לקבל אפשרות זו בהינתן עמדת חברותיי וחבריי, שופטי הרוב), עדיין על מנת שנתערב בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות, נדרש שנגיע למסקנה כי החלטתו בעניינו של מר שיקלי מצדיקה התערבות על פי הסטנדרט האמור.

במצב דברים זה, אינני סבור כי היה מקום לקבוע שהחלטת יו"ר ועדת הבחירות לדבוק בהוראת סעיף 6א לחוק היסוד, ולא לאפשר התגברות עליה על בסיס הנסיבות הפרטניות שהציג מר שיקלי, הצדיקה התערבות של בית משפט זה. סוף דבר לאור כל האמור, סברתי בשעתו, ועודני סבור גם עתה, כי היה מקום לדחות את הערעור שהוגש בעניין מר שיקלי, ולאשר את החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות כי מר שיקלי מנוע מלהתמודד בבחירות הקרובות ברשימת הליכוד.