ערעור על החלטת רשם הוצל"פ שלא לפתוח תיק הוצל"פ לפי סעיף 84

ההליכים והעובדות הרלוואנטיות לפני בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת הוצל"פ יעל קינן מרקוביץ מיום 6.8.23 ומיום 8.8.23 בתיק הוצל"פ 539262-06-23 אשר דחתה את עתירת המבקשים לקביעת צו תשלומים שיעמוד ע"ס של 5,350 ₪ לחודש לכל אחד מהם (ההחלטות צורפו כנספח 2 ו-3 לבר"ע).

בדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל, ה"ח 1027, עמ' 793-792 צוין כדלקמן: "סעיף 7א(א) לחוק ההוצאה לפועל עוסק בבקשת חייב לצוו תשלומים... לפי הדין הקיים, עשויה הגשת בקשה כזו להוביל לכך שרשם ההוצאה לפועל ייתן לחייב צו תשלומים או יכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים. כאמור, החוק המוצע משנה מצב זה, בקובעו כי יראו בהודעת חייב על כך שהוא שאינו יכול לפרוע את חובו בתקופות ובשיעורים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל, כבקשה לצוו לפתיחת הליכים לפי החוק המוצע, וזאת בתנאי שחובו אינו עולה על 150,000 שקלים חדשים...אם סך חובותיו של החייב שהגיש הודעה כאמור עולה על 150,000 שקלים חדשים, מוצע שלשכת ההוצאה לפועל תימסור לו מידע בדבר האפשרות להגיש בקשה לצוו לפתיחת הליכים לפי פרק ב' לחלק ג' לחוק המוצע". בדברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 58) (חייב המשלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים), התשע"ח-2018, ה"ח 1208, בעמ' 728 הוסבר על מנגנון פריסת התשלומים בחוק בזו הלשון: "במערכת ההוצאה לפועל קיימים חייבים אשר אינם יכולים לשלם את מלוא חובם באופן מיידי. בעבור חייבים אלה נקבע בחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן – החוק), אפיק תשלום בשיעורים, המאפשר לחייבים העומדים בתנאי החוק לשלם את חובם בתשלומים. פריסת החוב לתשלומים מאפשרת לזוכה להפרע מהכנסותיו העתידיות של החייב, ולחייב, לפרוע את חובו בהתאם ליכולתו הכלכלית. מכיוון שחייבים רבים אינם מסוגלים לפרוע את מלוא חובם באופן מיידי, ואין בבעלותם נכסים אשר יכולים לשמש לפרעון החוב, פריסת החוב לתשלומים מהוה כלי מרכזי להחזר החובות בהוצאה לפועל." (ההדגשה שלי – א.ש) בדברי ההסבר לתיקון 68 לחוק במסגרתו תוקן סעיף 7א1 והורחבו סמכויות הרשם (הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש - תיקון מס 67 והוראת שעה) התש"ף-2020, ה"ח 1348, עמ' 605) נאמר: "עם חקיקת חוק חידלות פרעון הושלם הליך הביטול של מוסד 'חייב מוגבל באמצעים', וזאת כדי שמי שאינו יכול לשלם את חובו בתקופות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל, לא יימצא במשך שנים רבות בהליכי הוצאה לפועל שלא יביאו לגביית החוב, אלא ימצה את יכולת התשלום שלו בהליך חידלות פרעון שבסופו יקבל הפטר מחובותיו. סעיף 69י1 לחוק קבע כי ממועד כניסת חוק חידלות פרעון לתוקף לא יהיה ניתן להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים .במסגרת חקיקת חוק חידלות פרעון נוספו לחוק סעיפים 7א1 ו- 7א2 אשר קובעים את התקופות לתשלום חוב בהוצאה לפועל וכן את התוצאה במקרה שחייב מודיע שאינו יכול לשלם את חובו לפי תקופות אלה." אם כן, תכליתם של התיקונים הנ"ל היתה לבטל את מוסד "חייב מוגבל באמצעים" שנהג שנים רבות קודם לכן, ולא קידם בהכרח פירעון חובות ולהפנות חייבים שאינם יכולים לפרוע את חובם בתקופות סבירות כפי המנוי בחוק, להליכי חידלות פרעון.

...

בנסיבות האמורות לפיהן, בהינתן הסכום הנוסף מידי חודש לחוב (דמי השכירות הפסוקים), החוב בתיק ההוצל"פ אינו צפוי להפרע בתקופה של 7 שנים ובהינתן קיומו של נכס מקרקעין, נחזה לכאורה כי יש לדחות את עתירת המבקשים.

במקרה שלפני, סבורני שיש לבחון את אופן מימוש הנכס במקביל לקביעת צו התשלומים הסופי, ועל כן, אני מורה לזמן את המבקשים לחקירת יכולת פרונטלית, אז תיבחן הצעתם לתשלום חודשי של 6,000 ₪ לכל אחד (כפי שהוסכם על ידם בדיון לפני), תוך בחינת מועד הפרעון הכולל של החוב שנוספים לו חיובי שכירות חודשיים.

סיכום מכל הטעמים האמורים, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לרשמת לשם זימון החייבים לחקירת יכולת.

הליכי הגביה ביום 5.7.11 ניפתח תיק הוצל"פ שמספרו 17-10237-11-3 למימוש שטר המשכנתא ששמש כבטוחה להחזר כספי ההלוואה.

במסגרת הליכי גביה, החל הנתבע 3 במימוש הדירה ששמשה כבטוחה להלוואה והתמנה ככונס נכסים לצורך כך. לתובעת טענות רבות כנגד היתנהלות הנתבע 3 בתיק ההוצל"פ ובהן טענה כי לא דיווח על ביצוע התשלום הנ"ל ולא דאג להקטנת קרן החוב בהוצל"פ. יצוין, כי קרן החוב הוקטנה בסופו של דבר בהחלטה מאוחרת של רשמת ההוצל"פ. כמו כן הועלו טענות בדבר אי המצאת הזמנה לתובעת להישתתף בהתמחרות, העלאת טענות כנגד ניסיונה לפדות את הבטוחה בעצמה וכנגד מצגים שהוצגו לרשמת ההוצל"פ שהביאו להחלטות שגויות ובסופו של דבר לאישור המכר לרוכשים שזכו בהתמחרות שנערכה ולחלוקת כספי התמורה.

צודק הנתבע 3 הטוען בסיכומיו, כי כל טענות התובעת כנגד היתנהלותו ככונס נכסים נדונו כבר על ידי רשמת ההוצל"פ והחלטותיה בעניינים אלה הן החלטות חלוטות שאין בית משפט זה מוסמך לידון בהן אלא במסגרת הליך בשל בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הוצל"פ. התובעת אכן נקטה בהליך זה ובקשת רשות ערעור שהגישה על החלטת רשמת ההוצל"פ המאשרת את מכר הדירה – נמחקה בהסכמה [רע"צ 33498-10-12].

התביעה לפצוי בגין עגמת נפש כאמור לעיל, כל ההחלטות בעניינים שנידונו והוכרעו במסגרת תיק ההוצל"פ אינן עומדות למבחן במסגרת הליך זה. כך גם הצורך במימוש הדירה, פינוי המיטלטלין ואחסונם וההוצאות הכרוכות בכל אלה.

...

התוצאה התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת 1 תשלם לתובעת 408,316 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 48,000 ₪ כולל מע"מ. התביעה כנגד נתבעים 2-3, נדחית.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים 2-3 הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ כולל מע"מ. לאור המסקנות והתוצאה אליה הגעתי, אינני מוצא צורך לדון ביתר טענות הצדדים כפי שפורטו בסיכומיהם, ושאינן נדרשות לצורך הכרעה בתיק.

בפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל אשר דחתה את טענותיו של המערער בבקשה בטענת פרעתי שהגיש.

המבקש טוען כי המשיבים פתחו תיק הוצל"פ מבלי לתת לו אזהרה כלשהי ונראה כי מטרתם בסירובם לקבל את השלום היתה כדי שיוכלו לפתוח את תיק ההוצל"פ. המערער טוען עוד כי היתנהלות המשיבים מהוה בכל מקרה היתנהלות חסרת תום לב שכן גם אילו היה מדובר בהפרה כה קלה הרי שהמערער שילם את מלוא הסכומים שהיה עליו לשלם מיד עם פתיחת התיק ובודאי שאין לראות בו כמפר הסכם באופן שיביא לסילוקו מחנות שמהוה את מקור פרנסתו.

גם אם קבלתי את טענות המערער לפיהן הוא ניסה לשלם אך נדחה, בפועל היו פתוחות בפניו אפשרויות אחרות לשלם וביניהם משלוח הסכומים בדואר רשום לב"כ המשיבים עם מכתב הסבר לפיו המשיבים עצמם מסרבים לקבל את התשלום, או פניה ללישכת ההוצאה לפועל לפי הוראות סעיף 84 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 המאפשרת לחייב לפנות לרשם ההוצל"פ ולבקש לבצע פסק דין שהזוכה לא הגיש לבצוע.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור, מכמה סיבות: הראשונה, הסתירה לכאורה שמצאה כב' הרשמת בדברי המערער בהקשר לטענה כאילו המערער רצה לשלם, לטענתו, ביום שישי במרפאתו של המשיב, כאשר המרפאה של המשיב סגורה, לא מתיישבת עם התאריכים להם טען המערער.

התוצאה היא איפוא שאני מקבל את הערעור וקובע כי לא נוצרה עילה לפינויו של המערער מהחנות ולפיכך יש לקבל את בקשתו בטענת "פרעתי" במובן זה שלא נולדה עילה לפינויו וממילא לא היה מקום לפתוח תיק הוצל"פ לביצוע פינוי.

על החלטת רשם ההוצל"פ הוגש ערעור (עש"א 29325-11-10, נספח 10 לתשובה) שנידון לגופו ונדחה, בפסק דין חלוט של כב' השופט ארנברג.

לא רק במסגרת תיק ההוצל"פ כי אם גם בהליכים נוספים בבתי המשפט השונים (כמפורט בסעיף 84 לתשובה).

לפיכך, לא נוצר מעשה בית דין בהחלטות בתיק ההוצל"פ. גם לא היה למנוח מענה בעיניין פתיחת תיק ההוצל"פ רק בחלוף 6 שנים מיום היווצר החוב.

החייב, טען כי יתכן ותצהיר קודם של לפקוביץ לפיו ההלוואה נושאת ריבית פיגורים, אינו אלא תצהיר שזויף (עמ' 62 שורות 28-29) מבלי שטען זאת בתיק ההוצל"פ ולא הביא ראיות בפני להוכיח את הזיוף.

...

לאור התוצאה בנוגע להעמדת ת"ח 2 כבטוחה במשכון שנירשם לטובת המנוח וכיום, המשיבה, נדחית הבקשה למינוי הנאמנת ככונסת נכסים על אותו הנכס.

יובהר, כי עד למימוש, תשלם המשיבה לקופת הכינוס דמי שימוש ראויים.

אני מורה על מחיקת הבקשה כנגד משיבים 5 ו-6 בהיעדר יריבות ועילת תביעה כנגדם.

בפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ יעל ממן אשר דחתה את בקשתו של המערער לקבוע שלא בוצעה מסירה כדין של האזהרה, וכן לקבוע כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב כאשר פתחה תיק הוצל"פ בחלוף כ- 7 שנים ממתן פסה"ד, בכך הביאה להגדלה משמעותית של החוב מסכום של כ- 32,000 ₪ לכ- 65,000 ₪.

המשיבה טוענת עוד כי אם אכן היה ממש בטענת המערער בענין השהוי יכול היה הוא עצמו ליזום הליך של "ביצוע לפי בקשת חייב" לפי סעיף 84 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 ולקבל הוראות כיצד לשלם את החוב, אך הוא בחר שלא לעשות כן. לבקשת ב"כ המערערים קויים גם דיון בע"פ כאשר למעשה הצדדים חוזרים על טענותיהם וב"כ המשיבה הוסיף טענה פרוצדורלית לפיה היה על המערערים להגיש בר"ע ולא ערעור שכן ההחלטות עליהן הוגש העירעור אינן כאלה שניתן להגיש עליהם ערעור ללא הגשת בקשת רשות ערעור.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לדחות את הערעור.

התוצאה היא איפוא שהערעור נדחה הן פרוצדוראלית והן מהותית ואני מחייב את המערערים בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ שייגבו מכספי הערובה, היתרה תוחזר למערערים.