ערעור על החלטת רשם הוצל"פ בדחיית בקשה לחיוב צד ג

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופט גלעד הס) מיום 23.12.2018 לפיו נדחה העירעור שהגיש המבקש על החלטת רשמת ההוצל"פ (הרשמת יעל קינן מרקוביץ) מיום 02.08.2018 אשר הורתה "כי עיקול כספי החייב המוחזקים אצל צד ג', כאמור בבקשת הזוכה, עד לסך של 180,000 ₪, יוותר על כנו", במסגרתו הלין גם על דחיית בקשתו לסגירת תיק ההוצל"פ. המבקש הנו עורך-דין אשר ייצג בשעתו את המשיב, כנושה, בהליך נגד החייב מנשה ישראלי ז"ל (להלן- החייב) שהוכרז פושט רגל, במסגרתו מונה המבקש כנאמן.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופט גלעד הס) מיום 23.12.2018 לפיו נדחה הערעור שהגיש המבקש על החלטת רשמת ההוצל"פ (הרשמת יעל קינן מרקוביץ) מיום 02.08.2018 אשר הורתה "כי עיקול כספי החייב המוחזקים אצל צד ג', כאמור בבקשת הזוכה, עד לסך של 180,000 ₪, יוותר על כנו", במסגרתו הלין גם על דחיית בקשתו לסגירת תיק ההוצל"פ. המבקש הינו עורך-דין אשר ייצג בשעתו את המשיב, כנושה, בהליך נגד החייב מנשה ישראלי ז"ל (להלן- החייב) שהוכרז פושט רגל, במסגרתו מונה המבקש כנאמן.

בהחלטתו מיום 21.07.2017 קבע כבוד השופט ברנר, במסגרת תיק הפש"ר, כדלקמן: "עמדתו של הנאמן אינה מקובלת עלי.

נותר אפוא לאזן בין טענת המשיב להפרת המבקש את החלטת השופט ברנר מיום 21.07.2017 תוך עשיית דין עצמי, לרבות האינטרס הלגיטימי של המשיב להבטיח כי כספי הנאמנות ישמשו למטרה לשמה הופקדו בידיו של הנאמן, לבין עמדת המבקש כי הטענות המועלות נגדו, מתוקף תפקידו כנאמן, תתבררנה במסגרת תיק פשיטת הרגל ובהתאם להוראותיו של בית משפט של פשיטת רגל, במובחן מרשם ההוצל"פ. אשר על כן אנו מורים כדלקמן: הערעור מתקבל במובן זה שתיק ההוצל"פ שמספרו 526779-12-17 – ייסגר וצו העיקול שהוטל על חשבון הפיקדון המנוהל ע"י המבקש בבנק הפועלים – יבוטל.

משהערעור מתקבל אך מן הטעם הדיוני, ובשים לב לאי קיום החלטת השופט ברנר במועדה - לא נזכה את המבקש בהוצאות.

ההחלטה דחתה את בקשת הזוכה (המערער) לחייב את צד ג' (המשיבה) בחובה הפסוק של החייבת, חברת "קבוצה לרכישה בכפר" בע"מ, בטענה להפרת צו עיקול.

כך בפסיקת בית המשפט העליון בע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך ואח', פ"ד מג(2) 864, בעמ' 870: "נטל השיכנוע בהליכי חיוב על-פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל הוא על המבקש (המשיב בעניינינו), שעותר לפי סעיף זה לראש ההוצאה לפועל לחייב את הצד השלישי (הוא המערער בעניינינו) בתשלום החוב הפסוק, כאשר אותו צד שלישי לא מילא אחר הצוו למסירת המעוקלים ולא העבירם אל המוציא לפועל. אולם לאחר שהובאו הראיות הללו (והן בגדר עובדות מוסכמות בעניינינו) מוטל על הצד השלישי נטל השיכנוע להוכחת 'הצדק סביר', שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל של המוציא לפועל. חובת שיכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי, הטוען טענה משפטית התומכת בעמדתו או המבססת אותה, יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית, הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע, כי זו אכן מתקיימת". פרק ב' - המערער לא הוכיח כי המשיבה חבה כספים לחייבת ב'1 - עדות המשיבה ביום 26/2/19 היתקיים דיון לפני כב' רשמת ההוצל"פ מיטל דלל-איינשטיין, שבו המשיבה ייצגה את עצמה.

סיכום העירעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 11/2/20 נדחה, למעט בכל הנוגע לפסיקת ההוצאות.

...

פסיקת בית המשפט העליון בעניין ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך ואח', שנזכר לעיל, דנה בשאלה מהו "הצדק סביר" (בעמ' 875): "המחוקק לא מצא לנכון להגדיר 'הצדק סביר' מהו, והשופט בר-אופיר בספרו הנ"ל, בעמ' 158, מוצא, 'כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו'. הוא מוסיף עם זאת, כי נקיטת המונח 'סביר' -'מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל המוציא לפועל, כלומר: מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל באותן נסבות שבהן פעל הצד השלישי'. השקפה זו אכן מקובלת עלי". בענייננו, לא מתקבלת על הדעת האפשרות שהמשיבה תעביר לתיק ההוצאה לפועל סך של 50,000 ₪ עבור החייבת, מקום שבו היא מנהלת נגדה בבית המשפט המחוזי תביעה כספית בסכום גבוה בהרבה.

בנסיבות העניין, אני מורה על תיקון רכיב ההוצאות לסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

לטענת המערערת משבחר המשיב שלא לערער על החלטת כב' רשם ההוצל"פ עיסאם חאייק הפכה זו להחלטה חלוטה, והיה על בית משפט קמא לדחות את בקשת המשיב לסילוק ההיתנגדות על הסף, גם מטעם זה. עוד טענה המערערת כי אין בחוק ההוצל"פ כל הוראה שמסמיכה את ראש ההוצל"פ לצרף צד ג' לתיק הוצל"פ קיים כחייב נוסף, וכי סעיפים 46 ו-48 לחוק ההוצל"פ נוגעים לצד ג' שהתעלם מעיקול ואלה קובעים כי ניתן לחייב את אותו צד ג' בחוב הפסוק ולא לצרפו לתיק.

...

בנסיבות המקרה הנדון סבורים אנו כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא שקבל את בקשת המשיב לסילוק התנגדות המערערת על הסף והורה על מחיקתה.

לאור האמור, משלא עלה בידי המערערת להצביע על פגם שנפל בהחלטת בית משפט קמא, ומשהחליטה המערערת לחזור בה מן הערעור שהגישה כנגד החלטת כב' רשמת ההוצל"פ על צירופה כחייבת מכוח סעיפים 46 ו-48 לחוק ההוצל"פ, אין מנוס מדחיית הערעור.

סוף דבר סיכומו של דבר, דין הערעור להידחות.

לפני בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי" על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' סג"נ השופט עמית יריב) מיום 25.8.21 ברער"צ 34911-08-21 ולפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ (כב' הרשם אוהד אשר) מיום 28.7.21 בתיק הוצל"פ 510693-05-18.

משהושלם תפקידם של כונסי הנכסים; ביום 24.9.21 הורה כב' רשם ההוצל"פ על ביטול מינויים של כונסי הנכסים ועל סגירת תיק ההוצל"פ. הודגש כי תביעה שהגישה המבקשת נגד עיזבון החייב, הנושה המובטחת - כלל ואח' נמחקה ביום 1.11.18 בה"פ 48568-03-18 תוך שניתנה לה האפשרות להעלות טענותיה בלישכת ההוצל"פ. כאשר מנהל עיזבון החייב וב"כ הנושה המובטחת ביקשו למנותם לכונסי נכסים ב- 7.8.19 הם יידעו את הרשם גם בדבר זכויות המבקשת, הערת האזהרה ודחיית המרצת הפתיחה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות מהנימוקים כדלקמן: א) עסקינן ברשות ערעור ב"גילגול שלישי" אשר ניתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין או כאשר עלול להגרם למבקש, אם תידחה בקשתו עוות דין חמור, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו (3) 123; רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15); רע"א 2071/18 עו"ד נתאי נ' הוד סעיף 3 להחלטת כב' השופטת וילנר (20.6.18).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) עסקינן ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר ניתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תדחה בקשתו עיוות דין חמור, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו (3) 123; רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15); רע"א 2071/18 עו"ד נתאי נ' הוד סעיף 3 להחלטת כב' השופטת וילנר (20.6.18).

ביקשתי תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור על מנת לוודא שאין זה המקרה שבו ההחלטה גורמת ל"עיוות דין" המצדיק הידרשות לטענות ונחה דעתי מתשובתם כי אין כך הדבר.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפניי ערעור על החלטת רשם הוצל"פ מיום 30.05.2020 בגדרה נדחתה בקשת המערערת לחיוב המשיב בהוצאות חינוכיות חריגות של הקטינים (להלן: "ההחלטה").

העתירה ביחס לחוגים וקייטנות, נדחתה בהעדר הוראה מפורשת בפסק הדין (כך במקור – פ.ג.) ומכיוון שהוצאות אלה אינן נחשבות להוצאות חריגות.

במצב דברים זה על רשם ההוצאה לפועל לבחון האם ניתן להגדיר הוצאה כהוצאה חריגה באמצעות יישום "מבחן האלמלא" קרי אם בעת שתוף היו רואים הצדדים בהוצאה מסוימת כהוצאה חריגה, הוא הדין אף לאחר הפירוד ראו: תיק 0100438145 לישכת הוצאה לפועל תל אביב מיום 25.06.15 (פורסם בנבו).

...

עיקר טענות המשיב דין הערעור להידחות או להימחק על הסף.

אין ממש בטענת המשיב כי דין הערעור להידחות או להימחק על הסף נוכח חלוף המועד להגשתו, שכן כבר ביום 31.12.19 נדחתה בקשה דומה של המערערת.

אין ממש בטענת המשיב כי דין הערעור להידחות או להימחק על הסף נוכח אי צירוף של עיקרי הטיעון לכתב הערעור.

הערעור מתקבל כאמור ואני קובע כי ההוצאות בעבור שכר הלימוד בישיבות, חוגים, קייטנות ותנועת הנוער הקיימים לקטינים, הן בבחינת הוצאות חינוך חריגות ועל שני ההורים לשאת .