ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל בדבר טענת "פרעתי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום ירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 17.6.21 ברער"צ 25382-02-21 בגדריו, נדחה ערעור המבקש על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת נ' אפיק דר) מיום 25.1.21 בתיק הוצל"פ 507554/03/18 (להלן-"ההחלטה") לפיה נדחתה טענת "פרעתי" שהעלה החייב- המבקש שבפני.

לדידו בעדותו בפני הרשמת, בור המים אינו אלא חלק מהרכוש המשותף, מבלי שיושבו הדברים עם גירסתו (בתצהירו בתמיכה לטענת "פרעתי") לפיה בחר באופציה הראשונה ומילא אחריה.

בקשה להיתר בנייה להסבת בור המים למחסן ולצירופו לדירת המשיב (נספח ט לנספח בטענת פרעתי) הוגשה לפני מועד פסק הבוררות.

...

כמו גם, בקשתו להיתר בנייה בשנת 2017 , לצירוף המחסן לדירתו ולא לדירת המשיב, שהביאו כולם ובין היתר, למסקנה על בחירתו באופציה השנייה.

המבקש, קיבל זכויות בניה על חשבון המשיב ובנה תוספת לדירתו בעוד המשיב יוצא בלא כלום משלא הוסב בור המים למחסן עבורו והביא למסקנה בה אין להתערב, על בחירה באופציה השנייה ולא בראשונה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בקשתם המערערים למתן הבהרה על החלטת רשם ההוצל"פ נדחתה על ידו ביום 23.2.20 והיא נותרה על כנה בקביעה הבאה:" בהחלטה מיום 4.2.20 נרשם 14 ימים כאשר המועד הוא החל ממועד מתן החלטתי, 4.2.20, לכן המועד חלף". המערערים משיגים על החלטות אלו של רשם ההוצאה לפועל ובתמצית הם טוענים כי לא חל כל עיכוב מבחינת התנהלותם במסגרת הבקשה בטענת "פרעתי" שהגישו וכי אין חולק שאת תשובתם לה הם הגישו במועד, היינו בתוך 10 ימים מהמועד שתגובת המשיבים הומצאה להם.

לשיטתם בתמצית, אין זו הפעם הראשונה שהמערערים מפירים את החלטות בית המשפט דבר המעיד על חולשת טענתם בדבר אי הבנתם את מועד הגשת תיק המוצגים .

ככלל אני סבור כי לנוכח העולה מטיעוני הצדדים לא היה מקום להחמיר עם המערערים אלא להקל עמם ולקבוע כי הספק העולה מפרשנות החלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 4.2.20 פועלת לטובתם ואבאר: הלכה כי במסגרת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל: " בית משפט השלום אינו בגדר ערכאת ערעור במובנה הרגיל, המקיימת ביקורת ערעורית גרידא. בעירעור על החלטות רשם הוצאה לפועל, חל עיקרון "הערכאה הכפולה", והדבר נלמד מחובת המערער לצרף לכתב העירעור תצהיר לאימות העובדות.

...

ככלל אני סבור כי לנוכח העולה מטיעוני הצדדים לא היה מקום להחמיר עם המערערים אלא להקל עימם ולקבוע כי הספק העולה מפרשנות החלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 4.2.20 פועלת לטובתם ואבאר: הלכה כי במסגרת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל: " בית משפט השלום אינו בגדר ערכאת ערעור במובנה הרגיל, המקיימת ביקורת ערעורית גרידא. בערעור על החלטות רשם הוצאה לפועל, חל עקרון "הערכאה הכפולה", והדבר נלמד מחובת המערער לצרף לכתב הערעור תצהיר לאימות העובדות.

סוף דבר, אני מורה על ביטול החלטות כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 4.2.20 ומיום ומיום 23.2.20.

לשם ביאור יובהר כי אין בפסק דיני זה, בכדי לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הבקשה בטענת "פרעתי" או את עמדתי לגביה, עניין זה הינו מחוץ לגדר מסגרת הערעור והוא עתיד להיקבע על ידי כב' רשם ההוצל"פ. המזכירות תשלח את החלטתי זו בדואר לצדדים ותביא בפני כ"ב רשם ההוצאה לפועל.

לפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, אשר בהחלטה מיום 11.11.21 דחתה את בקשת המבקשת בטענת פרעתי להורות כי המשיב 1 (הבנק) לא זכאי לממש את ביתה או לפנותה ממנו, וכי לכל היותר יוכל לפעול למימוש הזכויות החוזיות של החייב בביתו הנפרד, שרק הוא שועבד לבנק.

לפיכך, ומשחודשו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, הגישה המערערת את בקשתה בטענת פרעתי – אף שמעולם לא פרעה דבר.

...

שוכנעתי כי דין הערעור להדחות.

בית המשפט קמא קבע כי למשיב נתונה זכות העירעור שכן- "החלטה שיש בה הפחתת החוב הנה למעשה החלטה בבקשה בטענת פרעתי אף אם הבקשה לא הוכתרה בכותרת כזו. הוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל מדברת על החוב 'כולו או מקצתו'. כידוע הכותרת פרעתי אין משמעותה פרעון בפועל אלא כל טענה לפיה גובה החוב אינו נכון". בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי ככל שהיה איחור, הרי מכיוון שמדובר באיחור קטן מועד, יש מקום להאריך את המועד להגשת העירעור.

וזו לשון הסעיף: "צוים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל... ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 66ה(א), 66ז(ג)(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות". המבקשת סבורה כי מכיוון שהבקשה שהגישה לכב' רשם ההוצאה לפועל היא בקשה להפחתת הריבית, אזי ההחלטה בבקשה נכנסת לגדר הרישא לסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, ועל כן העירעור על ההחלטה הוא ברשות.

בית המשפט קמא ראה לנכון לקבוע כי בנסיבות המקרה שבפנינו הבקשה להפחתת ריבית נכנסת לגדרה של טענת "פרעתי" בהתאם למהותם של דברים, ואין בהחלטה זו – המתיישבת היטב עם פסיקת בית המשפט העליון – כל פגם המצדיק התערבותה של ערכאת העירעור.

...

לפיכך, כאמור, דינה של טענה זו אף הוא להידחות.

מטעמים אלו, בקשת רשות הערעור נדחית לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת יעל קינן מרקוביץ) מיום 23.11.2022 בתיק הוצל"פ 532405-07-20 שבה התקבלה טענת פרעתי שהגיש המשיב ונקבע כי לא היתקיימו התנאים לבצוע פסק דין שהתנה את פינויו מבית מגוריו בתשלום סכום כסף שנפסק כדיור חלוף.

לבסוף קבעה הרשמת כי המשיב הוכיח שביצע קזוז ביתר, ומשכך עבר הנטל למערערת לסתור את האמור, והמערערת לא עמדה בו. על כן התקבלה טענת הפרעתי, והמערערת חויבה בהוצאות בסך של 9,000 ש"ח. העירעור בעירעור הועלו טענות מלוא הטנא כלפי ההחלטה, אולם בסופו של דבר, לאחר דיון על פה, הסכימה המערערת למקד את טענותיה בעיניין אחד: האם הייתה הרשמת מוסמכת לידון בטענות המועלות נגד העיקול שהוטל מכוח פקודת המסים (גביה); והאם נפל פגם בהחלטת הרשמת שעה שקבעה שנפל שהוי בנקיטת הליכי הגבייה שאינו מאפשר לגבות את החוב (סעיף 28 לכתב העירעור).

...

אין בידי לקבל את טענת המשיב שמרכז הכובד של טענת הפרעתי אינו נוגע לשאלת העיקול, ושזו שאלה אינצידינטלית וצדית לטענת הפרעתי כולה.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא שהערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהחלטת הרשמת מבוטלת, לרבות ההוצאות שנפסקו.

בנסיבות העניין, ומשהתקבל הערעור אך בחלקו, אעשה צו מתון להוצאות בסך של 4,000 ש"ח. המשיב ישלם סכום זה למערערת תוך 30 יום שאם לא כן הסכום יישא ריבית פיגורים כחוק.