ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בדחיית בקשת הפטר

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בכ"ס מיום 29.10.19 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות על איחוד מחדש של התיקים שניפתחו כנגדו על ידי המשיבים 1-4 במסגרת הכרזתו כחייב מוגבל באמצעים.

בתיקון מס' 47 והוראת שעה לחוק ההוצאה לפועל , התשע"ה -2015 הוקנתה לרשם ההוצאה לפועל בסימן ב' לפרק ז 1 לחוק ,הסמכות לתת לבקשת חייב מוגבל באמצעים ,צו הפוטר אותו מכל חובותיו , קרי צו הפטר בתנאים שנקבעו.

...

אין חולק שלאחר מועד התחילה הקבוע בחוק הנ"ל, אין עוד מקום להיעתר לבקשה להכרזת חייב כמוגבל באמצעים.

יתר על כן, בהעדר התנגדות המשיבים ולאחר שחלקם אף הציע כמו המשיב 1, לאור נסיבותיו הכלכליות של המבקש להיעתר לבקשתו להעמדת צו החיוב בתשלומים ע"ס 150 ₪ לחודש לתקופה של 4 חדשים ולשנותו בהמשך לסך של 1000 ₪ לחודש לאחר שיחזור למעגל העבודה, נראה כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לכב' רשם ההוצאה לפועל שידון בבקשה לגופה.

לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

ההחלטה מיום 29.10.19 מושא הערעור מבוטלת והדיון בבקשת החייב להכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים יוחזר לרשם ההוצאה לפועל למתן החלטה לגופה על פי ההסדר הקודם ליום 15.9.19 ,ולאור כל האמור לעיל .

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון) מיום 2.8.20 בתיק רער"צ 40689-12-19, לפיו נדחה עירעורו של המבקש על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, לישכת עכו, מר עופר שורק, מיום 2.12.19, בתיק איחוד 08-99904-09-0, ולפיה, נדחתה בקשתו של המבקש למתן הפטר בהתאם לסימן ב, פרק ז1, לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

...

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון) מיום 2.8.20 בתיק רער"צ 40689-12-19, לפיו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, לשכת עכו, מר עופר שורק, מיום 2.12.19, בתיק איחוד 08-99904-09-0, ולפיה, נדחתה בקשתו של המבקש למתן הפטר בהתאם לסימן ב, פרק ז1, לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

לטעמי, יש מקום, שבקשתו העדכנית של המבקש, מדצמבר 2019 למתן צו הפטר, תידון לגופה על ידי כב' רשם ההוצאה לפועל על-מנת לבחון את השאלה האם בנסיבות הנוכחיות, לרבות טענת המבקש שהחובות הנוספים סולקו על ידי בת זוגו ואין כיום חובות חדשים, יש מקום להיעתר לבקשתו של המבקש למתן צו הפטר? אעיר, שבמועד הגשת בקשתו של המבקש להפטר (2.12.19) ניתן היה עדיין להגיש בקשה להפטר מחובות בהוצאה לפועל (הוראת השעה לחוק ההוצאה לפועל (תיקון 57) הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ח-2018).

לפיכך, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי.

הערעור מתקבל, ולפיכך אני מבטל את פסק-דינו של בית-משפט קמא מיום 2.8.20, וכן את החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 2.12.19, ומורה על קיום דיון לגופו של עניין בבקשתו של המבקש מדצמבר 2019 למתן צו הפטר על-מנת שכב' רשם ההוצאה לפועל יבחן, כמצוין לעיל בפסקה ט"ז, את השאלה האם בנסיבות הנוכחיות יש מקום להיעתר לבקשתו של המבקש למתן צו הפטר? אין צו להוצאות.

לפני ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל (מר עופר שורק) מיום 2/12/19 אשר ניתנה במסגרת תיק איחוד 08-99904-09-0 ולפיה נדחתה בקשת המערער למתן הפטר.

...

המועד להגשת ערעור על החלטה זו חלף ועבר זה מכבר ובקשותיו הנוספות של המערער לשוב ולשנות מהחלטת הרשם, אין תכליתן אלא הארכת מועד מלאכותית, אשר אין לאפשר.

עובדה זו מביאה למסקנה כי על פי דין אין מקום למתן הפטר למערער ומשכך נדחות בקשותיו.

סוף דבר, הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, מר עופר שורק, מיום 21.12.19 בתיק הוצל"פ 531194-05-19, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לקבלת צו הפטר בהתאם להוראות פרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו, ועל יסודם של הנתונים שפורטו בסע' 2 לעיל לפסק הדין - באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי התקיימו התנאים הנקובים בסע' 69י3(ב) המקנים לרשם ההוצאה לפועל סמכות ליתן הפטר "גם לחייב שלא עמד בצו התשלומים כאמור באותו סעיף קטן [הכוונה לס"ק (א)(4) – ר.ב.], בהתחשב, בין השאר, במספר התשלומים ששילם החייב לפי צו התשלומים שניתן לו ובנסיבות אי-התשלום" כאשר הרשם רשאי "אם ראה צורך בכך, להתנות את מתן ההפטר בהשלמת התשלומים החסרים לפי צו התשלומים". 6.3 על כן, אני קובעת כי המערער עומד בתנאי הסף שבסעיף זה. סע' 69י3(א)(6) 7.1 אין חולק, כי נגד המערער ניתן צו כינוס, לבקשת נושה, ביום 4.7.17.

7.5 מכאן, שהמערער עומד גם בתנאי הסף שבסעיף זה. התוצאה 8.1 אשר על כן, ועל יסוד כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ומבטלת את ההחלטה מיום 21.12.19.

יחד עם זאת, אני מורה כי הסכומים האמורים לא ישולמו למערער – אלא יופקדו ע"י כ"א מהזוכים הנ"ל כפיקדון בתיק האיחוד; ככל שלמערער חוסר בתשלומים נוספים, ישמשו הכספים כתשלום עבור חוסר זה. ככל שלמערער אין פיגורים – ישמשו הכספים, בבוא העת ובהתאם להחלטת כב' רשם ההוצאה לפועל במועד שימצא לנכון להורות כן, לתשלום לכל נושיו של המערער כפי חלקם היחסי בחובות המערער, וזאת לכל צורך ועניין.

בית המשפט לעינייני מישפחה דחה בפסק דינו ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, אשר דחתה את בקשת המבקש לסגור את תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו המשיבה בגין חוב מזונות, כמו גם את בקשתו החלופית להפחתת החוב.

בנוסף, דחה בית המשפט לעינייני מישפחה את טענות המבקש בדבר סגירת תיק ההוצאה לפועל, וזאת הן מטעמיה של רשמת ההוצאה לפועל, והן לאור החלטתו של בית המשפט של פשיטת הרגל מיום 23.4.2016, בה נדחתה, כאמור, בקשת המבקש להחיל את צו ההפטר על חוב המזונות.

...

זאת ועוד, נוכח כל האמור לעיל, המשיבה רשאית אף לגבות מן המבקש את ההפרש בין הסכום שהיה מוקצב לה (עבור בתה) אם היא היתה מגישה בקשה להקצבת מזונות, לבין סכום המזונות הפסוק.

סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.

ממילא מתבקשת מכאן המסקנה שאין מקום למחול לחייב על תשלום ההפרשים שנוצרו לחובתו במהלך הליך פשיטת הרגל בין סכום המזונות שנפסקו על ידי הערכאה המוסמכת לבין סכום הקצבת המזונות במהלך ההליך.