ערעור על החלטת קצין התגמולים של צה"ל

בהחלטת הועדה, כמו-גם בהחלטת קצין התגמולים, לא נמצא קשר בין כאבי הגב התחתון שסבלה מהם המערערת עוד לפני גיוסה לצה"ל, לבין תנאי השרות הצבאי.

באשר להתייחסותו של ד"ר קליר לעבודות מחקר במרכזים רפואיים צבאיים בחו"ל, אשר הגיעו למסקנה שהשרות הצבאי מגביר את הסיכון לכאבי גב תחתון, ציינה הועדה כי המערערת אינה יכולה להיבנות ממימצאי המחקרים, שכן אין כל דמיון בין מהות השרות הצבאי של אותם חיילים והקף הפעילות הגופנית שלהם, לבין אופי השרות הצבאי של המערערת – שיעבדה בעבודה משרדית; ומכל מקום, כי מחקרים אלו אינם מבססים "אסכולה רפואית", שיש בה כדי להוכיח קשר סיבתי, בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת", כנדרש בפסיקה, בין תנאי השרות של המערערת לבין החמרת הפגימה בגב.

סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע מפורשות כי "התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית-המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד". ערעורה של המערערת נסב על קביעות עובדתיות של ועדת הערעורים, ועל החלטת הועדה להעדיף את חוות הדעת של ד"ר שזר על-פני זו של ד"ר קליר.

...

השופט י' נועם: לפנינו ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן – חוק הנכים), מיום 29.1.14, בתיק ע"נ 25167-09-11, לפיה נדחה ערעורה של המערערת על החלטת קצין התגמולים, מיום 28.7.11.

לאחר בחינת מכלול טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת ועדת הערעורים, ודין הערעור, אפוא, להידחות.

כאמור, לא קמה עילה להתערב בקביעותיה ומסקנותיה של הוועדה בהחלטתה המפורטת והמנומקת; ומכל מקום, הואיל ואין מדובר בערעור בשאלה משפטית – דין הערעור להידחות.

ואולם, לא מצאנו עילה להתערב בקביעת הוועדה, לפיה לא הוכחה אסכולה רפואית שיש בה כדי לבסס קשר סיבתי, בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת", בין תנאי השירות לבין החמרת מחלתה (ראו: רע"א 2027/94 לעיל; ור"ע 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לז(4) 361 (1983); והשוו: רע"א 8752/12 אברהם יחזקאל נ' קצין התגמולים (24.1.13)); ובפרט כאשר לא הובאו ראיות לקיומה של אסכולה שכזו, בכל הנוגע לתנאי השירות הצבאי הספציפי בעניינה של המערערת, אשר לא הרימה משאות כבדים ולא עסקה בעבודה פיזית, ועל-פי קביעת הוועדה – שירותה הצבאי היה "בתנאי שירות קלים". אשר על כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ביום 22.12.2016 דחה קצין התגמולים את בקשת המערער להכרה בנכותו, על סמך חוות דעתו מיום 13.10.2016 של פרופ' (אמריטוס) מרדכי וייס, מומחה למחלות פנימיות ואנדוקריניות, שקבע כי המערער לקה בסוכרת מסוג 1 במהלך שרותו הצבאי עוד לפני הארוע שהתרחש ביום 26.2.2016 (אותו הגדיר כ"ארוע נפשי קשה"), אך סבר שאין קשר בין פריצת המחלה לבין מהלך שרותו הצבאי ו"שבוע מילחמה" בחודש ינואר 2016, מאחר ולדעתו "שבוע המילחמה" לא היה קשה ולא היה בגדר "ארוע שהוא אקוטי באופיו". על החלטה זו הוגש העירעור שבפנינו.

בית המשפט המחוזי קבע כי "אין צריך לומר ששירותו הממושך של המערער כלוחם ביחידת חי"ר קדמית בתקופת שהייתו של צה"ל בלבנון טמן בחובו מצבי דחק קשים". עוד נקבע בפסק הדין: "אנו סבורים שאין ממש בסברתה של הועדה שהעדרם של רישומים בתיקו של המערער בדבר פניות לגורמי רפואת הנפש מלמד שהמערער לא נקלע למצבים של מצוקה נפשית ותחושת דחק קיצונית. הדעת נותנת שמי ששירת כלוחם הישתדל דוקא להסתיר תחושות שכאלה ובודאי שהעדיף להתגבר עליהן ללא עזרה של אנשי בריאות הנפש - עזרה שפנייה אליה הייתה עלולה לפגוע במעמדו ובתחושותיו כלוחם מסור המקובל על מפקדיו וחבריו. אדרבא, דוקא הצורך בהסתרת מצוקות שכאלה יכול שהחמיר את מצבו". * בע"א (מחוזי ת"א) 2972/04 טל נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 1.1.2007) דובר בחיילת שאובחנה כלוקה סוכרת לאחר ששרתה במשך שלושה חודשים כסמלת מבצעים במוצב שהיה ממוקם בגבול הצפון כמוצב "חודר", מעבר לגדר הבטחון.

...

איננו מקבלים את טענת באת-כוחו של קצין התגמולים בסיכומיה בכתב, לפיה חובה עלינו לאמץ את עמדתו של המומחה מטעם הוועדה בשאלת קיומו של דחק גופני ונפשי.

התוצאה הגענו למסקנה שהוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי של המערער לבין התפרצות מחלת הסוכרת מסוג 1 בגופו.

כמו-כן, אנו מחייבים את קצין התגמולים לשלם למערער שכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪, וכן את הסכומים הבאים: (1) הסכומים ששילם המערער למומחה הרפואי מטעמו עבור חוות הדעת (המקורית והמשלימה) ועבור התייצבותו לחקירה בישיבה שהתקיימה ביום 10.1.2019; (2) חלקו של המערער בתשלום שכר טרחתו של פרופ' קרסיק; (3) סך 1,800 ₪ ששילם המערער לפרופ' קרסיק עבור התייצבותו לחקירה בישיבה שהתקיימה ביום 21.11.2019.

רקע ועובדות בפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 26.7.20 בה דחה את תביעות המערער להכרה זכות נכה משנת 2015 ו- 2016.

המושג לא ניתן לשלול לא מספיק לגבי נכי צה"ל ואמירה זו אינה מקיימת קשר סיבתי ( ע"א 6274/92, ע"נ 3962-09-11)אין לקבל את קביעת המומחה , לפיה הגם שאין רצף של תלונות של המערער בנושא הצואר, מסתכלים קודם כל על מנגנון הפציעה והרצף תורם לביסוס את הקביעה אם יש קשר לתאונה למרות שאין כזה רצף.

...

העד, פרופ' מושיוב: אם יש קשר אבל בסופו של דבר סיוע שרופא יכול לתת ממרחק זמן כזה על מספר אירועים זה סיוע מוגבל, אני אומר בניגוד לתיקים אחרים שבהם אנחנו האורתופדים או הרופאים בכלל יכולים להיות בהחלט חד משמעיים.

איננו מקבלים את טענת המערער לפיה בביקורים הרפואיים הוא אמר לרופאים שכואב לו הצוואר והגב, אך הם לא רשמו את תלונותיו, ולדברי מומחה הביהמ"ש כל תלונה אורתופדית נרשמת ע"י הרופאים.

סיכום הערעור נדחה המערער ישלם הוצאות בסך 4,000 ₪ זכות ערעור 45 יום מהיום ד"ר יואב יוסילביץ, חבר וועדה ניתן היום, כ"א טבת תשפ"ד, 02 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.

לפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים בעיניין תשלומי תגמול טפול רפואי (להלן – תט"ר).

] בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף קיבל בית המשפט את עמדת קצין התגמולים לפיה תכליתם הקונקרטית של התגמולים עבור טפול רפואי היא להעמיד את הנכה באותו מצב בו היה עומד אלולא ההדרדרות במצבו הרפואי [.

שקלנו גם את פערי הכוחות בין בעלי הדין, בו קיים פער לטובת המשיב, קצין התגמולים, לעומת המערער שהוא אדם פרטי ונכה צה"ל. כללי לישכת עורכי הדין בעיניין התעריף המינימאלי המומלץ משמשים לרוב את בית המשפט כאמת מידה והכללים שבתקנות ככלל סבירים והוגנים לפסיקת הוצאות.

...

] בית המשפט לא נעתר לבקשה לדיון נוסף [.

נמצאנו למֵדים כי אין התקנות בענייננו עוסקות כל עיקר בנכה שאינו עובד כלל.

אכן בעניין גזית נזקק בית המשפט העליון לכך שהמערער שם קיבל תגמול כ"נצרך" וביסס חלק מפסיקתו על כך שאין לזכותו בכפל תגמול, אך מאידך גם קבע שם בית המשפט העליון בפירוש, כאמור, כי תט"ר ניתן כדי לאפשר לנכה שלא לנצל "ימי מחלה" שהוא זכאי להם במקום עבודתו, ודי בכך כדי להסיק אף בענייננו כי נכה שאינו עובד כלל ואינו זכאי לימי מחלה לא יהיה זכאי לתט"ר. תוצאה והוצאות לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

מדובר בעירעור על החלטת קצין התגמולים מיום 19.05.22 בה נדחתה בקשת המערער להכרת זכות נכה מיום 01.11.21 בגין מצב גב תחתון, בנימוק כי לא נמצא קשר סיבתי בין תנאי שרותו הצבאי לבין תלונותיו המיוחסות לגב התחתון, וזאת בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר נתן ברוק מיום 09.04.22.

...

בנסיבות אלו, נראה לנו שמסקנתו של ד"ר רובינסון נתמכת גם בסמיכות הזמנים בין נשיאת המשאות לנפילה ולהופעת הכאבים וההגבלות בתנועה, ונתמכת גם בהסתמכותו של ד"ר רובינסון על כך שהרמת המשאות חרגה מן המאושר לנשיאה על ידי עובד על פי המכון לבטיחות ועבודה ועל המלצתו של ד"ר ולן למתן הקלות למערער בעת השירות, בעוד שעמדתו של ד"ר ברוק, שמקורם של המגבלות בטווחי התנועה הינה ניוונית בלבד ואינה קשורה לתנאי השירות המיוחדים, אינה מעוגנת בציטוט מפורש מהספרות שהוצגה על ידי המומחה מטעם המשיב על כך, ואף בפסיקה נקבע שמצבים של תנאים מיוחדים מסוג זה, יכולים להוות ראייה לקשר סיבתי רפואי, כפי שנאמר בפסיקת בתי המשפט: ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה 204, דנ"א 5343-00 קצין התגמולים נ' אורית אביאן , פ"ד נו(5) 732 (ניתן ביום 05/08/2002) בו נאמר שכאשר מדובר בשירות קצר (ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופנים בהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה, ע"נ (באר שבע) 30607-04-22 פלוני נ'  קצין התגמולים (ניתן ביום 21.11.23), ע"נ (שלום ב"ש) 48104-07-19 פלונית נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 30.05.22), ו"ע (ראשל"צ) 480/03 עטר אביעד נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 17.09.2006) בו נאמר "סבורים אנו כי כאשר פורצים כאבי גב בגיל 20 לאחר פרק זמן של מאמץ גופני הכרוך בשירות קרבי, יש להניח כי הכאבים הם תוצאת המאמץ", ע"נ 44736-07-20 (ניתן ביום 23.01.23) בו הובעה הדעה שהספרות עליה הצביע המומחה מטעם המשיב המייחסת עדיפות לגורם הגנטי על פני הגורם הפיזי מתבססת על שיטת הברדפורד היל הדורשת עמידה סטריקטית בכל הקריטריונים הנדרשים ברמה של ודאות גבוהה ביותר, בעוד שבעניננו בהליך זה נדרשת רמת סבירות שמעבר למאזן ההסתברות ברמה מאוד מתקבלת על הדעת, שאינה נשללת גם במחקרים אלה.

הקשר הסיבתי המשפטי ביחס לקשר הסיבתי המשפטי, נראה לנו שמדובר באירועים ותנאי שירות מיוחדים ובתנאים בהם קיימת זיקה הדוקה לפעילות צבאית מובהקת בנסיבות התומכות בקיומו של קשר סיבתי רפואי, בשים לב לאופי התפקיד הצבאי שהיה כרוך בהרמת משאות של פק"לים וציוד כבדים ואירועים ספציפיים בהם הופיעו כאבים והגבלות בסמוך לכך, כפי שעולה מעדות המערער, מחוות דעת המומחים הרפואיים והתיעוד הרפואי, כאמור לעיל, וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בתיק רע"א 4949/18, פלוני נ' משרד הביטחון קצין התגמולים ניתן ביום 12.05.20, וברע"א 7796/20 פלוני נ' משרד הביטחון, שניתן ביום 25.4.22 ופסק הדין של ועדת הערעורים בע"נ 57189-11-14 פלוני נ' קת"ג שניתן ביום 05.07.23.

הכרעה לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי יש להכיר בנכות המערער שנגרמה תוך כדי ועקב תנאי שירותו, ואנו מחייבים את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.