ערעור על החלטת פקיד תביעות בעניין ירידה בשמיעה וטנטון

ביום 27.05.05 ניתן בעיניינו של המערער פסק דין (ב"ל 709/03, כב' השופטת נאוה וימן) במסגרתו נקבע, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי, כי המערער סובל מליקוי שמיעה שהוא בגדר "פגיעה בעבודה" בדרך של מקרוטראומה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

על החלטה זו הוגש ערר מטעם המוסד (27.03.17), במסגרתו נטען כי בשני פסקי דין (מ- 27.05.05 ומ- 24.05.06) נקבע כי המערער היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו עד שנת 1990 וכי ועדה רפואית לעררים מיום 15.02.06 קבעה נכות צמיתה בשיעור 0% בגין ליקוי שמיעה וטינטון לא תמידי, ערעור לבית הדין על החלטה זו נמחק.

הועדה הרפואית אינה ערכאת ערעור על החלטת פקיד התביעות, על החלטת פקיד התביעות ניתן להגיש תובענה לבית הדין בלבד.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המערער טען כי יש לו ירידה משמעותית בשמיעה.

עוד נטען כי החלטת דרג ראשון כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של המערער היא לא נכונה והפנה את הועדה לחוזר נפגעי עבודה לפיו "כי רעש מזיק זה תנאי עובדתי וייבחן ע"י פקיד התביעות, אם יימצא כי המבוטח לא נחשף לרעש מזיק התביעה תדחה, בנימוק לפיו הממצאים אינם תואמים". בעניינינו פקיד התביעות לא דחה את המערער על הסף, הזמין את המבוטח לועדה ולפיכך קביעת הועדה לפיה אין קשר סיבתי נעשתה שלא כדין.

גם הקביעה האם ישנה החמרה אם לאו זו שאלה רפואית מובהקת אשר נתונה לסמכותה של הועדה הרפואית ולא לבית הדין לעבודה, ומשקבעה הועדה, כי לא קיימת החמרה במצבו של המערער, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתה זו. ממקרא החומר שבתיק עולה, כי למערער הוכרה פגיעה בשמיעה וטינטון בתחילת שנות התשעים עקב עבודתו כחשמלאי בבסיס צה"ל בשנים 1983 ועד 1993.

...

בנסיבות אלה, שוכנעתי שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

מקובלת עליי בהקשר זה טענת המשיב שלא ייתכן בנסיבות העניין להחיל בענייננו את סעיף 84א לחוק המוסד לביטוח לאומי אשר חוקק בשנת 2005, 14 שנים לאחר ההכרה בתנאי עבודתו של המערער, שכן אין להחיל הסדר חקיקתי מאוחר על תאונת עבודה מוקדמת.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

התובע נפגע בתאונת עבודה מיום 30.10.19 בגינה נקבעו לו נכויות "חבלה בחזה עם חזה אויר שבר בצלעות, חבלה בטן עם פגיעה כלי דם, חבלה כבד, קרע סרעפת, שבר אגן, שבר קרסול ימין". ביום 24.12.19 הנתבע דחה את טענות התובע לפגיעות נוספות "חבלת ראש, ירידה בשמיעה, טינטון, נזק נפשי". ביום 21.4.20 נשלח לתובע אישור הכרה מעודכן בפגיעות לפי החלטת פקיד התביעות – "חבלה חזה עם חזה אויר, שבר בצלעות, חבלה בטן עם פגיעה כלי דם, חבלה כבד, קרע סרעפת, שברים-אגן, קרסון ימין, קלוויקולה, זיזי חוליות". הנתבע לא קבע דבר במכתבי הדחייה באשר לטענות התובע לצלקות הקשורות בתאונה.

לאור הוראות החוק האמורות נקבעו ההלכות הבאות: בהילכת זכי מזרחי (דיון נב/0-27 זכי מזרחי - המוסד לביטוח לאומי (30.8.92)) נקבע כי: "אין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה ילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחת - פנייה לבית הדין, שעה שהמסלול האחר, הועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו, מה עוד שלא היסס לערער על מסקנות הועדה הרפואיות מדרג ראשון בפני הוועדה לעררים ...." בעיניין עב"ל 50139-09-11 יהושע אדרי - המוסד לביטוח לאומי (4.12.12) נפסק כי קבלת טענות המבוטח, אשר פנה במקביל הן לועדה לקביעת דרגת נכות והן בתביעה לבית הדין : ’יביאו לעקיפת החלטות הועדות הרפואיות, בכל מקום שבו מבוטח לא יהיה שבע רצון מהחלטותיהן, אשר היו דומות להחלטת פקיד התביעות בעיניין העדר קשר סיבתי בין הפגיעה והתאונה.

...

כך, בפרוטוקול הוועדה מיום 20.7.20 נרשם מפי התובע ובא כוחו – "צלקות: עקב נקז סימן. צלקת ארוכה צלקת ארוכה לאורך הבטן מציקות ומגרדות. אגן, צלקות ברגל. ישנן שריטות עקב הפיצוץ בידיים ומציקות. היו שברים בצלעות משמאל ומימין". וכן בוועדה מיום 22.7.20 נרשם מפי התובע ובא כוחו – "ביקורת אחרונה בבית חולים מאיר שהפנו אותו לבדיקות ואין לו איפה לעשות. מבקש שהוועדה תפנה אותו לבדיקות. סיכום ביקור מרעות. נאלץ לקפוץ עקב פיצוץ מקומה 6. סבל משברים באגן, צלעות, נביקולר, שבר בעקב ובקרסול, כבר בבית חולים מאיר התלונן על כאבי ראש וסחרחורות. נעשו בדיקות שמיעה והייתה ירידה והחל להיות מטופל בתחום הפסיכולוגי. מבקש הערכת רופאים בתחום אאג ופסיכיאטרי. לא יכול ללכת, להרים יד. נעזר בהוריו להתקלח ולהתלבש. צלקות עם השלכה תפקודית. היינו אתמול אצל הכירורגה, נופל בין הכסאות. המשיכו לו המשך שיקום ופיזיותרפיה, אבל אין לו איפה לבצע". על רקע האמור, נושא הצלקות שמהן סובל התובע כבר נבחן ע"י ועדה רפואית והתקבל על ידה.

סוף דבר לאור האמור, הבקשה לסילוק על הסף של תביעת התובע בנוגע לפגימה – צלקות – מתקבלת.

לטענת המערער הרופא האמור השליך מיסמך מאת ד"ר אורון ירדן שבו קיים תעוד רפואי על טינטון ולא הכליל את המסמך בפרוטוקול תוך כוונת זדון שלא ליתן אחוזי נכות; המערער טוען כי טעה בית הדין האיזורי שכן ישנם מסמכים רפואיים המעידים על טינטון קבוע; המערער טוען כי הועדה טעתה בכך שלא קבעה נכות בגין הטינטון וכן כי יש להפעיל את תקנה 15 בעיניינו שכן הוא נאלץ להפסיק עבודתו בגין הירידה בשמיעה הטינטון והפגיעה האורתופדית.

] ביום 28.2.21 היתקיים דיון בפני המותב ובסיומו הציע בית הדין לצדדים את ההצעה הבאה: "... ההחלטה החדשה של פקיד התביעות מיום 4.11.2020 תבוטל ולו מן הטעם שלא נשמעה עמדת המבקש טרם קבלתה, וזאת תוך שמירת טענותיו של המוסד מבלי שבית הדין יחווה דיעה לגבי עצם קבלת החלטה חדשה ואופן קבלתה. כמו כן, בקשת רשות העירעור תיתקבל במובן זה שענינו של המבקש יוחזר לועדה בהרכב חדש ואשר תידון בעירעור מראשיתו. לענין הטינטון מופנית הועדה להילכת חמיס (בר"ע 24047-12-19). ככל שתתקבל החלטה חדשה של פקיד התביעות המבטלת את ההכרה, שמורות לכל צד טענותיו וזכויותיו.

יש להניח כי המוסד פעל כפי שפעל לאור דברים שצויינו בעיניין ח'מיס ביחס למצב שבו הועדה חולקת על החלטת פקיד התביעות, וכך נאמר: "נבקש לחדד כי הכרעתנו מושתתת על חלוקת הסמכויות בין פקיד התביעות לבין הועדה הרפואית. חלוקת הסמכויות – ובפרט כאשר עסקינן בטינטון תמידי – טומנת בחובה סיכון לפער מובנה בין האמת המשפטית לאמת הרפואית. הטעם לכך הוא שכל עוד החלטת פקיד התביעות עומדת בעינה, המשפט נותן תוקף לקביעתו בדבר אופיו התמידי של הטינטון והקשר (לפחות החלקי) בינו לבין חשיפה לרעש בעבודה, ותוקף משפטי זה משליך על יכולת הועדה לקבוע ממצא שונה ביחס לקיום טינטון במועד מתן ההחלטה על ידה (כיוון שזה הוכר כתמידי)." אלא שהטענות בעיניין זה אינן רלבאנטיות להליך זה שעניינו החלטת הועדה.

...

משמדובר בוועדה שהתכנסה בעניינו של המערער פעמיים ולנוכח שלילתה בפועל את ההחלטה המקורית של פקיד התביעות, הרי שאין מנוס מלהחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

לסיכום – בהחלטת הוועדה נפל פגם ודינה להתבטל, לכן את עניינו של המערער יש לברר לפני ועדה בהרכב חדש.

סוף דבר – הערעור מתקבל במובן זה שעניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש אשר תדון בערר מראשיתו.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 17/03/22 אשר החליטה לדחות את הערר שהגיש המערער ובכך להותיר למעשה את החלטת הועדה מדרג ראשון על כנה.

שגתה הוועדה בקביעתה כי אין נכות בגין הפגיעה באף וכי יש לדחות תלונות בגין ליקויי שמיעה וטינטון (אשר נדחו על ידי פקיד התביעות) וזאת בהיתעלם מאסמכתאות בעיניין זה. טעתה הוועדה עת היתעלמה מהפגיעה הראמטולוגית ועת לא דנה במחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובל המערער.

בכל הקשור לטענות המערער בתחום האורתופדי, בשים לב לקביעות של הועדה, אשר לא מצאה הגבלה בתנועות עמוד שדרה צוארי ומותני לאחר בדיקה מפורטת שנערכה על ידה ולאחר שהתייחסה לבדיקות דימות שעמדו בפניה, הרי שלא מצאתי כי נפל פגם כלשהוא בהחלטת הועדה בעיניין זה המצדיק את היתערבות בית הדין.

...

באשר לתלונות המערער בעניין א.א.ג, הרי שגם בעניין זה לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הוועדה.

מדובר בהחלטה רפואית שלא מצאתי מקום להתערב בה. באשר לתחום הראומטולוגי וטענות המערער באשר לכאב, הרי שלאור הודעת המשיב כי הוא מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבחן את תלונות המערער בעניין זה, כך גם לגבי הכאב ממנו המערער סובל, תוך שהוועדה מתבקשת להתייחס לטענות אלו ותשקול להיוועץ עם יועץ פנימי או ראומטולוגי או מומחה לכאב מטעמה כאשר הוועדה נתבקשה להתייחס למצבו של המערער לרבות מצב קודם, הנני סבור שיש לקבל את הערעור בעניין זה. באשר לטענות המערער בכל הקשור לפגיעה הקוגניטיבית, ולטענותיו בדבר היעדר התייחסות לאבחון הנוירופסיכולוגי, ובשים לב לכך כי הוועדה כלל לא נדרשה לאבחון שהגיש המערער מחודש 09/21 ובהמשך לדיון שהתקיים בבית הדין, בית הדין מקבל את טענות המערער לעניין זה כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה על מנת שתעיין באבחון הנ"ל ולשקול אם יש בכך כדי לשנות מקביעתה.

המערער יופיע בפני הנוירולוג שייקבע על ידי הוועדה ויוכל לטעון את טענותיו בתחום זה. לא מצאתי הצדקה לקבל את בקשת המערער להחזיר את עניינו לדיון בפני ועדה בהרכב חדש, שכן לא שוכנעתי כי הוועדה נעולה על דעתה.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, הנני מורה בזאת על החזרת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תעיין באבחון הנוירופסיכולוגי מחודש 09/21 ותשקול אם יש מקום לקבוע למערער אחוזי נכות בהתאם.