ערעור על החלטת פקיד תביעות בדבר חוב גמלת הבטחת הכנסה

על החלטה זו הוגשה ביום 4.5.20 התביעה שבפנינו.

התובעת הוסיפה, כי כל פניותיה לתומר אחיה להעברת הבעלות ברכיב על שמו לא הועילו, ומדובר בחלק מדרך פעולה קבועה שלו, שיצרה על שמה חובות לגורמים נוספים ובהם חברת הביטוח שלמה סיקס, עריית שונות וכן חובות לכביש 6.

דיון והכרעה בטרם נפנה לבחינת מסכת הראיות והעדויות בדבר בעלות ושימוש התובעת ברכב הרשום על שמה, עלינו להדרש לטענת הסף שהעלה הנתבע, לפיה בית דין זה נטול סמכות להדרש לטענת התובעת שאינה הבעלים ברכב, שכן מדובר בטענה שהועלתה לראשונה במסגרת כתב התביעה, ולא בפני המוסד בעת שטיפל בתביעה התובעת.

נוכח כל האמור, ברור כי קיימת בתיק החלטה של פקיד התביעות של הנתבע לגופה של המחלוקת, ומכאן שקמה סמכותו של בית-דין זה לידון ולהכריע בה. לגופה של המחלוקת בין הצדדים, לאחר שבחנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו למסקנה כי כף המאזניים הראייתית נוטה לצד התובעת, ומובילה לקביעה עובדתית לפיה התובעת אכן מכרה את הרכב לאחיה תומר, וכי הרכב כלל אינו נמצא בחזקתה ובשימושה.

מכל מקום, מעיתוי הפקדת המזומנים לחשבון (ביום 30.4.17, בהתאם לאסמכתא שהוגשה) עולה בבירור כי הרכב אכן נמכר מספר שנים קודם להגשת התביעה להבטחת הכנסה; חמישית, העובדה כי התובעת הגישה לאורך השנים תביעות שונות להבטחת הכנסה ולגמלאות נכות, אשר חלקן נדחו וחלקן נימצאות בהליכי ערעור שונים, אינה יכולה לעמוד לתובעת לרועץ ולהוות שיקול לדחיית תביעתה; ולבסוף, כל המסמכים והעדויות שלעיל נתמכו גם בעדותו המפורטת והאמינה של אבי התובעת, שאף שברור שהנו בעל אינטרס, מצאנו גם בעדותו, לרבות בעיניין מערכת היחסים, לרבות מערכת היחסים הכלכלית, שבין שני ילדיו – התובעת ואחיה תומר – משום חזוק לגירסת התובעת.

...

ולבסוף, גם הדודה גב' סיטון העידה על עניין מכירת הרכב, ועל מערכת היחסים בין בני המשפחה לבין תומר, ואף בעדותה מצאנו חיזוק מסוים לגרסת התובעת.

סוף דבר הגענו לכלל מסקנה כי טענת התובעת שהרכב נמכר לאחיה הינה טענה נכונה.

מכאן, שדין התביעה להתקבל, ועל הנתבע לשלם לתובעת את גמלת הבטחת ההכנסה שאותה תבעה, החל מחודש ינואר 2020.

ביום 27.9.2017 החליט פקיד תביעות הבטחת הכנסה לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים: "הננו מצטערים להודיעך על דחיית בקשתך הנ"ל.

כיצד ניתנה החלטת הנתבע עוד בטרם הושלמו המסמכים אשר נדרשו על ידי הנתבע עצמו, בכדי להחליט בתביעה לגימלת הבטחת הכנסה?! טענות הנתבע בסיכומיו 6.1 בחודשים הרלוואנטיים לתביעה, התובע לא התייצב באופן מלא בלישכת התעסוקה, ועל כן לא יכולה לקום ממילא זכאות להבטחת הכנסה בעד תקופה זו. הנתבע הגיש בשתי הזדמנויות שונות מפות התייצבות אשר מעידות על כך, והתובע אף נישאל אודות העידר התייצבותו בלישכה התעסוקה במהלך חקירתו הנגדית.

6.7 הנתבע היתנגד לצרוף ראיה חדשה לסיכומי התובעים, למעלה מן הצורך טען כי גם לגופו של עניין אין כל ממש בראיה זו כדי לעזור לתובעים בתביעתם, שכן אין בקיומו של חוב שכר לימוד כראיה להפסקת לימודים.

מכתב הדחייה נשלח לתובעים ביום 27.9.2017, ובו נרשם: "הנך רשאי לערער על ההחלטה בפני בית הדין האיזורי לעבודה... וזאת תוך 12 חודשים מתאריך קבלת מכתב זה" (נ/3).

אלא שלצד קביעה זו בדבר הזכות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, קבע המחוקק גם חריגים, כשלעניינו רלוואנטי הסייג הקבוע בסעיף 3(4) לחוק, אשר צוטט בסעיף ה"מסגרת הנורמאטיבית", לעיל.

...

עניין קרר מהווה חריג לפסיקה לעיל וניתן בהתבסס על נסיבותיו המיוחדות, ולכן לא מצאנו כי יש בו כדי לסייע לתובעים.

אלא, שבנסיבותיו של מקרה זה – בהן התובעת היתה רשומה בשנים 2016-2020 כסטודנטית לתואר ראשון בחינוך במכללת גבעת וושינגטון ולא הוצג בפנינו אישור מהמכללה שהפסיקה לימודיה בתקופה הרלוונטית, הרי שאין המדובר בלימודים אקראיים, בלתי סדירים או במסגרת בלתי מחייבת, אלא השתתפות במסגרת אקדמית מסודרת, מחייבת ומתוכננת, על כל הכרוך בכך מבחינת משך הזמן וההשקעה הדרושים לכך – שוכנענו כי תכלית החקיקה תומכת דווקא בעמדת המוסד.

מבלי להידרש לנושא התייצבותו של התובע בלשכת התעסוקה, נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, הן מפאת התיישנותה והן מהטעם שהחלטת המוסד לדחות את תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בתקופת היותה "תלמידה" – עומדת על כנה.

כפועל יוצא מכך, ביום 26.12.19 נערכה עם התובע שיחת טלפון בה הסבירה פקידת התביעות לתובע כי נוכח עידכון הכנסותיו אין מנוס מהפסקת תשלום הגימלה, ואף נשלח לו מכתב על כך מאותו יום.

בכתב ההגנה טען המוסד כי התביעה הוגשה באיחור כנגד ההחלטה על הווצרות החוב, וכך גם בנוגע לשתי ההחלטות הראשונות של הועדה לביטול חובות.

גם לאחר שהוגש הסבר כמפורט לעיל לתיק בית הדין, טען התובע כי דבר קיומו של החוב נודע לו רק כאשר ניגש לברר מדוע הופסק תשלום הקצבה, וחזר וטען כי לא הודיעו לו על החוב: "אני לא מבין איך בעידן של המאה העשרים ואחת לא יכלו לעדכן אותי כבר בחוב ובחודש הראשון שאני חייב סכום כזה. במקום לעדכן ולתת לחוב לטפוח...". ביום 7.11.23 ניתנה החלטה בה התבקש המוסד להגיש "טבלה מסודרת של אישור תשלומי גמלת הבטחת הכנסה הכולל את פירוט התשלומים ופירוט הנכויים/חובות מהגימלה. ליד כל ניכוי יבואר על שום מה נערך הנכוי, שיעור הנכוי ואסמכתא לביצועו. כלומר, ככל שהניכוי נערך בשל הכנסה כהגדרתה בחוק, יבהיר המוסד שהייתה לתובע הכנסה כהגדרתה בחוק באותו חודש, מה היה שיעור ההכנסה בגינה נערך הנכוי ועל איזו אסמכתא נסמך המוסד בבצוע הנכוי". בהתאם להחלטה זו, ביום 21.12.23 הגיש המוסד דוח המפרט את מלוא ההכנסות של התובע כפי שדווחו על ידי מעסיקיו.

בשולי הדברים ציין המוסד כי נוכח ירידה בהקף הכנסותיו של התובע ובשים לב לגילו, הוא יכול לפנות פעם נוספת לועדה לביטול חובות; להגיש תביעה נוספת להבטחת הכנסה וכן להגיש תביעה לקיצבת נכות כללית נוכח מצבו.

ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מהיום.

...

כפועל יוצא מכך, ביום 26.12.19 נערכה עם התובע שיחת טלפון בה הסבירה פקידת התביעות לתובע כי נוכח עדכון הכנסותיו אין מנוס מהפסקת תשלום הגמלה, ואף נשלח לו מכתב על כך מאותו יום.

עוד נציין כי מעיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו נמצאנו למדים כי התובע פנה למחלקה המטפלת, ומשם הופנה לוועדה לביטול חובות שדנה בטענותיו שלוש פעמים.

סוף דבר החוב שנוצר לתובע בשל קבלת תשלומי גמלת הבטחת הכנסה ביתר נוצר כדין, ועל כן, התביעה נדחית.

במסגרת ההודעה הבהיר הנתבע כי "לתובע אין אצל הנתבע חוב כלל. גמלת נכות כללית שאושרה לתובע רטרו קוזזה עם גמלת הבטחת הכנסה שקבל התובע בהתייחס לאותה התקופה. מדובר בכפל גמלאות. הנתבע פעל בהתאם להוראות סעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995...יתר על כן, בתיק זה ניתן פס"ד ביום 6.8.2023 ולפיו הוסכם כי עניינו יועבר לבחינת חובות, בהתאם להמלצת ביה"ד ולדיון שהתקיים ביום 17.7.23. הנתבע פעל בהתאם לפס"ד. ככל ועל אף האמור בסעיף 2 לעייל מבקש התובע לערער על החלטת הועדה, הרי שמדובר בעילת תביעה חדשה ואינה חלק מהתביעה דנן". בין לבין הגיש התובע בקשות לתיק.

בתחילת הדיון הגיש התובע "קובץ ראיות-מתומצת" (ע' 4 ש' 17) – "הצהרת והתחייבות פקיד תביעות במוסד"; "טופס ייעודי 3199 בקשה לביטול חובות"; "פסק דין חד משמעי לכנס ועדה לביטול חובות על בסיס טופס 3199 'טופס ייעודי'; "ביצוע פסק דין". בהמשך טען התובע כי "אני מיתקיים מסכום של עד 2,496 ₪ מינוס 400 ₪ שמקזזים ממני, ללא פנסיה" (ע' 6 ש' 1).

ואולם וזה העיקר, עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי אין כל היתייחסות לפרמטר של הכנסות התא המשפחתי, ולכאורה עניין זה לא נשקל במסגרת ההחלטה, הגם שקיימת אינדיקאציה בפרוטוקול כי הדבר לא חמק מעיני הוועדה עת הדבר נרשם בפרוטוקול.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מעדותו של התובע שנשמעה בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אנו סבורים כי נפל פגם בדרך הילוכה של הוועדה.

הנתבע מצדו טוען כי דין התביעה להדחות מחמת היתיישנות וכי גם לגופה, לא הוכח כי שולם לתובע גמלת הבטחת הכנסה בחסר ולא נפל פגם בהיתחשבנות החודשית שנערכה עמו על יסוד עידכון הכנסותיו כעצמאי כאמור בתעודות עובד הציבור שהוגשו מטעם הגב' אהרון ופרטו בפירוט רב את אופן ההיתחשבנות החודשית על פני כל התקופה שבמחלוקת.

" (ההדגשה שלי – א.ר.) הינה כי כן, המועד לערעור על החלטת המוסד בדבר גובה ההכנסה החודשית ו/או גובה הגימלה שהשתלמה לתובע הנו בתוך 12 חודשים ממועד החלטה ו/או התשלום.

הפקידה תמיד אומרת שדוחים כי אני לא עונה לפקידה.

כפי שהוסבר על ידי הגב' אהרון בחודש יוני 2013 עודכנו הכנסות התובע כעצמאי עבור החודשים 1-3/2013 בסך 2,100 ₪[footnoteRef:8], כפועל יוצא, נוצר לתובע חוב בסך 2,778 ₪ המבוסס על תשלום גמלה מלאה באותם חודשים, בעוד שעל פי סעיף 12א לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980, לאחר הפחתת סכום הדיסריגארד [(7% מהשכר הממוצע) וניכוי שיעור נוסף (37.5% לפי הנתונים האישיים והחקיקה באותה העת) מיתרת ההכנסה], הייתה לתובע הכנסה נחשבת מעבודה בסך 926 ₪ שאותה היה צריך להפחית מהגימלה.

...

[footnoteRef:7] [5: נספח 1 לסיכום טענות התובע מיום 26.12.2021; וראו גם נ/1.

מהמקובץ עולה כי בגין השנים 2013 – 2018 הגיע לתובע גמלה (לפני ניכוי ביטוח בריאות וחוב לימודים) בסך כולל של 192,740 ₪[footnoteRef:9].

על יסוד כל האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 ימים סך של 8,568 ₪.