ערעור על החלטת פסילה של שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים

]ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' פרידמן-פלדמן, א' אברבנאל וח' זנדברג) מיום 5.5.2021 בתפ"ח 36614-03-18 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

...

עיינתי בערעור על נספחיו וכן בתוספת לו, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

טענת המערער שלפיה הפעם אין מדובר בהחלטות דיוניות, אלא בהימנעות מקבלת החלטות – אינה משנה מסקנה זו, שכן מדובר בהשגות בדבר אופן ניהול ההליך על-ידי המותב שאינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות (ע"פ 2206/18 אבו סלים נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (25.3.2018)).

אשר על כן, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בש"פ 5925/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: יצחק מקייטן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בבש"פ 5756/20 מיום 18.8.2020 בשם המערער: עו"ד אסף אורון ][]פסק-דין

ביום 18.6.2020 הורשע המערער בבית משפט לתעבורה ירושלים בעבירה של אי קיום תנאי תעודה (רישיון נהיגה) לפי תקנה 8 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, והושת עליו, בין היתר, עונש של פסילת רישיון למשך 12 יום.

הארכת מועד להגשת הליך ערעורי בהליך פלילי תנתן אם מצא בית המשפט "טעם ממשי המניח את הדעת" ביחס לאיחור, בשים לב למשך האיחור, ההצדקה הנטענת לו וסכויי העירעור בהליך העקרי (סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ); בש"פ 8497/19 פודים נ' ועדת האתיקה במחוז ירושלים של לישכת עורכי הדין, פסקה 11 (31.12.2018); בש"פ 4354/18 פרוסמן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (11.6.2018)).

...

דין הערעור להידחות.

הארכת מועד להגשת הליך ערעורי בהליך פלילי תינתן אם מצא בית המשפט "טעם ממשי המניח את הדעת" ביחס לאיחור, בשים לב למשך האיחור, ההצדקה הנטענת לו וסיכויי הערעור בהליך העיקרי (סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ); בש"פ 8497/19 פודים נ' ועדת האתיקה במחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, פסקה 11 (31.12.2018); בש"פ 4354/18 פרוסמן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (11.6.2018)).

הערעור נדחה.

שנית, עו"ד נבון הגיש ערעור על ההחלטה מיום 23.5.2021, אשר נקבע לדיון לפני כבוד השופט ע' גרוסקופף ביום 15.6.2021.

אף לא ברור מדוע סבור בא-כוח הנאשם כי הדרך לתקוף החלטות של בית המשפט היא הגשת בקשת פסלות (השוו לצורך הדוגמה, דחיית בקשות פסלות וערעורים בעיניינן: בקשה לפסילת כבוד השופט ע' מיכלס, שופט בית משפט השלום בראשון לציון – ע"פ 790/21 צלאח נ' מדינת ישראל (24.2.2021)‏‏, כבוד הנשיאה א' חיות; דחיית ערעור בעיניין בקשה לפסילת כבוד השופט א' אברבנאל, שופט בית משפט זה (מחוזי ירושלים) – ע"פ 6781/19 אבו אלהווא נ' מדינת ישראל (נבו 23.10.2019)‏‏, כבוד הנשיאה א' חיות; בקשה לפסילת מותב הערכאה הדיונית – ע"פ (מחוזי נצ') 22353-04-12 יעקב ורסנו נ' מדינת ישראל (10.7.2012), כבוד השופטים א' הלמן, א' קולה, ע' עיילבוני, פסקות 62-59).

...

משלא מצאתי עילת פסלות, אין בידי להיעתר לבקשה לפסילתי ולפיכך הבקשה נדחית.

] זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר-אשר) מיום 1.12.2022 בת"פ 67113-02-20, שבה נדחתה בקשת המערער לפסילת המותב.

...

עוד טען בא-כוח המערער כי בסמוך לאחר דחיית בקשתו להפסקה קצרה, המותב נעתר לבקשה דומה מטעם באת-כוח המשיבה – וכשבא-כוח המערער ביקש לצאת אף הוא מהאולם, המותב לא איפשר לו לעשות כן. על רקע זה ביקש בא-כוח המערער כי המותב יפסול את עצמו מלדון בהליך "מאחר ולאור הגישה של בית המשפט, יש חשש למשוא פנים ולפגיעה בזכויות הבסיסיות של [המערער]". כמו כן ציין בא-כוח המערער כי בנסיבות אלו מתעורר קושי בנוגע להמשך הייצוג על ידו.

אולם, לא שוכנעתי כי עולה מהן שהמותב גיבש דעה מוקדמת ביחס למערער, ובנסיבות החריגות שנוצרו אינני סבורה שמדובר בסטייה מניהול סביר של הדיון.

עם זאת, למען הסדר הטוב ובבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי אפילו לא היו הצדדים מגיעים להסדר, לא שוכנעתי כי טענה זו עשויה הייתה להקים עילת פסלות.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

על החלטה זו הגיש העותר עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עמ"נ 61354-05-21; כב' השופטת ת' בזק-רפפורט).

בהתאם, נקבע בפסק הדין בעע"מ 4458/20 פלונית נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (15.2.2021) כי "מקום שלא הוקנתה בחוק זכות ערעור על החלטת פסלות של דיין בבית הדין לעררים, אין היא נתונה יש מאין". לצד זאת, צוין כי "אין לשלול את האפשרות שבמקרה מתאים העומד באמות המידה המחמירות שנקבעו לכך בפסיקה, ניתן יהיה לשמוע השגות על החלטתו של דיין בבית הדין לעררים בעיניין פסלות, בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק" (שם).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבות.

בנסיבות אלה, לא שוכנענו כי פסק הדין שניתן בערר הראשון מביא בהכרח ל"נעילת" דעתו של הדיין ביחס לערר הנוכחי וכי אין הוא פתוח לשכנוע, באופן המקים עילה לפסילתו.

לנוכח האמור, העתירה נדחית.