ערעור על החלטת נשיא בית משפט שלום

]השופט א' שטיין: במסגרתה של העתירה שלפנינו, מלינים העותרים על החלטת המשיב 1, נשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, לשנות את המותב אשר דן בעיניינם.

בעירעור שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נטען בשנית כי בית משפט השלום לא קבע מפורשות האם התוכנית תקפה.

...

בהתאם נטען כי יש לקבל את העתירה ולהותיר את הטיפול בתיקים אצל השופטת אוסטפלד נאוי.

דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה מבוררת להתערבותנו.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף.

בבג"ץ 188/96, צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום החדרה, פד"י נב(3)721, 729, נאמר: שניים הם איפוא התנאים לקיומה של זכות ערעור למי שניפגע מהחלטה שיפוטית גם אם אין הוא 'צד פורמלי' להליך שבמסגרתו נעשתה ההחלטה, ואלה הם: ראשית – צריך שיתקיים בעיניינו 'הליך', ושנית – צריך שהליך זה יסתיים בהכרעה שיפוטית הפוגעת בזכות ההופלדיאנית שלו.

ערכאת העירעור קיבלה את העירעור על החלטה זו, וקבעה כי - "טעה בית המשפט קמא כאשר פסק בעיניין זה מבלי ששמע את טענותיהם של בעלי הדין. בית המשפט טעה בכך שהתנה את שמיעת הטענות בהחייאת החברה". לטענת עו"ד שטריקר, מאמירה זו וכן מעצם הקביעה שהחברה המחוקה הייתה הבעלים של דירה, עולה כי אין מקום לסברה כאילו אין אף חובה, זכות או פעולה משפטית שחברה מחוקה יכולה להיות כשירה לגביהן.

...

סבורני, כי אין להוכיח דבר מהאמור בספק הדין הנ"ל לענייננו.

נוכח האמור, הטענה נדחית.

6.6 לנוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

על החלטת סגן נשיא בית המשפט השלום ברמלה הגישו המערערים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 21949-01-22).

...

משכך טוענים המערערים כי התעלמותו של המותב מן ההתבטאויות המיוחסות לו מלמדת כי הדברים אכן נאמרו וכי "בית המשפט קמא לא מסוגל להצדיק את ההתבטאויות החריגות". המשיבים, שלתגובתם הצטרף גם הצד השלישי, טוענים כי דין הערעור להידחות, וחוזרים על טענותיהם בנוגע להתרחשויות בדיון שהתקיים ביום 10.1.2022.

עיינתי בטענות הצדדים ובנספחים שצורפו להם, ולא בלי התלבטות, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון ע"א 7444/23 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערער: עו"ד יואב נדב נ ג ד המשיב: קובי ישורון ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת ר' ג'באלי) בת"א 31966-03-23 מיום 14.9.2023 בשם המערער: בעצמו ][]פסק-דין

...

לגופם של דברים, לא שוכנעתי כי ההיכרות המקצועית בין המערער לבין המותב, על רקע הליכי ההוצאה לפועל שבהם דן המותב לפני כעשור ושאינם קשורים מבחינה עניינית להליך הנוכחי, מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ראו והשוו: ע"פ 8198/11 חטיב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (9.11.2011); ע"א 5573/08 אסא נ' סעדיה, פסקה 5 (23.10.2008); ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט, פסקה 4 (16.1.2005); ע"א 1816/04 אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ נ' הוד, פסקה 3 (28.3.2004)).

באותו עניין התקבל ערעור פסלות חרף קביעת המותב כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, וזאת נוכח קיומה של חברה "שבה שותפים הן אביה של השופטת והן המערער" נכון למועד ניהול ההליך (שם, בפסקה 9) – בעוד שבענייננו מדובר, כאמור, באירועים שהתרחשו לפני זמן רב. סבורני כי במקרה שלפנינו, השיהוי שדבק בהעלאת טענת הפסלות תומך אף הוא במסקנה כי דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הדיון בהליך בבית משפט השלום.

בהקשר זה ראו בג"ץ 188/96, רע"פ 8226/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית-משפט השלום בחדרה, פ''ד נב(3) 721 (1998).

נקודת המוצא לדיון היא, כי "היתערבות בית המשפט בשקול דעתן של ועדות מכרזים הנה מוגבלת מעיקרה, שכן בית משפט לעניינים מנהליים איננו יושב כ'ועדת מכרזים עליונה' או כערכאת ערעור על החלטתה של ועדת המכרזים, והוא איננו ניכנס לנעליה של הרשות ומחליף את שיקול דעתה בשקול דעתו – גם כאשר הנו סבור כי אפשר היה להגיע לתוצאה שונה. בית המשפט אמור לבדוק האם החלטת הועדה התקבלה כדין, משיקולים עינייניים ואיננה לוקה בחוסר סבירות קצוני. בפרט, בית המשפט אמור לוודא שבהחלטת הועדה אין סטייה מהותית מכללי היסוד של דיני המכרזים" (עע"מ 5409/18 ‏רשות מקרקעי ישראל נ' סלימאן (3.1.2019), בפיסקה 14 לפסק דינו של כב' השופט א' שטיין).

...

לפיכך, לא שוכנעתי מן הטענה כי הופר סעיף 43.627 האמור.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה אין עילה להתערב בהחלטה על פסילת הצעתה של העותרת, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטה על ביטול המכרז.

סוף דבר, העתירה נדחית.