ערעור על החלטת נאמן בתביעת חוב בגין שירותים משפטיים

ביום 5.12.2021 הגיש המערער ערעור לבית משפט זה על החלטת המנהל המיוחד לאפשר תשלום חלקי בלבד ועל כי "לא הוכר מעמד המערער כשכיר". ביום 9.1.2022 הגיש המנהל המיוחד את תשובתו לערעור, בה טען כי לא נפל פגם בהחלטתו לדחות את תביעת החוב ביחס לתקופות עליהן הוגש העירעור ונימק את הכרעתו (להלן: "תשובת המנהל המיוחד").

נטען, כי בדיקה באתר "תולעת המשפט" עולה כי בתקופה הרלוואנטית סיפק המערער שירותים משפטיים למגוון רחב מאד של גורמים שאינם קשורים לעמותות, ואין לראותו כעובד גם מטעם זה. ביחס לטענת המערער כי המנהל המיוחד טעה בקבלת גרסת העמותות ממר לנג, וכי היה עליו לפנות לחברי עמותה נוספים, טען המנהל המיוחד כי מר לנג הוא מנהל העמותה הנוכחי החל משנת 2014, התקופה בה קיבל המערער תלושי שכר, וכי נטל ההוכחה הנו על המערער לצרף בעצמו את כל האסמכתאות לתמיכה בתביעת החוב, ואם לשיטתו יש צורך בגירסת המנהלים הקודמים, היה עליו לצרף את גרסותיהם לתביעת החוב.

נטען, כי זמן קצר לאחר הצוו קיים המנהל המיוחד פגישה עם המערער, בה הבהיר לו כי בגין השירותים שניתנו או יינתנו לאחר מתן הצוו, עליו להעביר למנהל המיוחד פירוט שעות עבודה, כדי לאשר את שכרו בבית המשפט.

יפים לענייננו דבריה של כבוד השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה בע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27.12.2010) בפסקות 15-16, בעיניין מיתחם הבקורת הראוי על החלטות בעל תפקיד, לרבות החלטות בעיניין תביעות חוב: "תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הבקורת ... הדעת נותנת כי הבקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור הקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה". (ראו גם ע"א 7575/12 יחזקאל עודי יפת נ' חנן זלצמן (04.08.2014), פסקה 21 לפסק דינו של כ' השופט א' שהם); [ההדגשות אינן במקור – א.ד.].

...

תקנה 151(ג) לתקסד"א קובעת כי "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו". סבורני, כי המקרה שלפנינו הוא בדיוק מסוג המקרים אותם ביקש מחוקק המשנה למנוע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערער ישלם למנהל המיוחד הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 8,000 ₪, וזאת בתוך 45 ימים מהיום.

העירעור שהוגש נסב על החלטת הנאמן (המשיב 1), אשר דחה את תביעת החוב שהוגשה על ידי המערער בתיק החייב (המשיב 3).

לאחר שעיינתי במלוא החומר שהונח בפניי, איני מוצאת מקום לעיון חוזר, ובנוסף ולחלופין, וגם לגופו של ערעור – סבורה אני כי החלטת הנאמן בדין יסודה, אפרט קביעתי זו. בפתח הדיון יש לעמוד על המקור לסמכות הנאמן לבדיקת תביעות-חוב המוסדרת בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות"), לפיה "הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לידרוש ראיות נוספות לה". בתי-המשפט הבהירו באופן עיקבי כי סמכותו של הנאמן במסגרת בדיקת תביעות-חוב של נושים הנה סמכות מעין-שיפוטית וכי לנאמן סמכות להכריע בסוגיות משפטיות מהותיות.

הנאמן קיבל לידיו את תביעת החוב ודרש לקבל מסמכים והסברים נוספים, שכן לגירסת החייב חוב זה נפרע לאחר מועד מתן פסק הדין ובטרם מתן צו הכנוס, כשדרך פרעון החוב היתה במתן שירותים משפטיים נוספים.

...

לעמדת הנאמן, חרף פניות חוזרות ונשנות לא הומצאו מסמכים כאמור; הנאמן שקל את גרסת המערער אל מול גרסת החייב והגיע לכלל מסקנה שהמערער לא הרים את נטל הראיה, ומשכך הודיע למערער ביום 17.6.19 על דחיית תביעת החוב.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה שהכרעתו של הנאמן סבירה והגיונית ואין מקרה זה מנוי על המקרים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של הנאמן.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה לעיון מחדש נדחית; ההחלטה לדחיית הערעור נותרת על כנה, וגם לגופו של עניין.

העניין שבפני, ערעור על החלטת מנהל ההסדר, עו"ד גבור, במסגרת הכרעה בתביעת חוב אשר הוגשה על ידי המערערת בקשר עם הליכי הסדר נושים לפי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, אשר מנוהלים בעיניינו של היחיד – המשיב 2, במסגרת הליך חדל"פ 56385-10-21.

לעמדת הנאמן, היחידה לא הציגה אסמכתות על העברת הכספים, ולטענתה לא קיבלה חשבונית או קבלה בגין אותם כספים; אין מחלוקת כי היחיד אכן העניק ליחידה שירותים משפטיים, וכאומדן הכריע הנאמן ברכיב זה כי יש לקבל את תביעת החוב באופן חלקי, ע"ס 9,450 ₪.

(ב) הנאמן רשאי, באישור בית המשפט, לדחות תביעת חוב בשל חוב שניתן לגביו פסק דין, אם מצא כי היתקיים אחד מאלה: (1) פסק הדין ניתן על בסיס היתנהלות של הצדדים שיש בה משום תרמית או קנוניה; (2) היתקיימו נסיבות אחרות שבהן פסק הדין ניתן בלא בירור לגופו של עניין ובשל כך יש חשש ממשי שאינו משקף נכונה את חוב היחיד.

...

דיון והכרעה שאלה ראשונה – האם דין הערעור להידחות על הסף כאמור לעיל, הערעור הוגש 50 ימים לאחר מועד המצאת ההחלטה לב"כ הנושה; מנהל ההסדר בתשובתו ציין כי ראוי שהערעור יידחה על הסף, בהזדמנות הראשונה להשיב לערעור, 5 ימים לאחר הגשתו; 6 ימים לאחר שהוגש הערעור, הוגשה בקשת היחיד לדחיית הערעור על הסף, לאור האיחור הנטען בהגשתו; ביום 18.1.2023 הוריתי ליחידה להשיב לבקשה לסילוק הערעור על הסף, ותגובתה של הנושה הייתה כי לא איחרה בהגשת הערעור, שכן ההכרעה נתקבל אצל בא כוחה ביום 27.11.2022 ולא 21.2.2022 כפי שנרשם, לדברי ב"כ המערערת, בשוגג.

במסגרת זאת הורה בית המשפט לנאמן: "על מנהל ההסדר להשלים בדיקת שתי תביעות החוב האחרונות אשר הוגשו. לאור הנסיבות אשר פורטו בבקשה מס' 13, אני מורה למנהל ההסדר לבדוק את תביעות החוב על בסיס טענות התביעה וטענות ההגנה ולא על בסיס פסקי דין שניתנו ללא הגנה. מנהל ההסדר מוסמך לדון במכלול הרכיבים הנכללים בכתב התביעה בהתאם להוראות סע' 211 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי." יש לזכור, כי הוראות ס' 211 (ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קובע: "211.

סוף דבר בהתאם, אני מורה על דחיית הערעור.

לפניי ערעור הנושה, מוסך הטרקטור עזרא בע"מ (להלן: "הנושה" או "המערערת"), על החלטת הנאמן מיום 1/5/23 בה נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

המערערת הוסיפה וטענה, כי היא שוכרת שירותי ריטיינר למתן ייעוץ ושירותים משפטיים והיא נהנת מטיפול משפטי זמין ונגיש.

סעיף 210(ג) לחוק קובע שהנאמן רשאי להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב בגין חוב עבר, אם מצא לנכון לקבוע שמתקיימות נסיבות בשלהן הנושה לא יכול היה להגיש את התביעה במועד, או שמן הצדק לעשות כן בהיתחשב, בין היתר, בשלב שבו הוגשה הבקשה.

בפסק הדין המנחה שניתן ברע"א 9802/08 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה עריית ירושלים נ' נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפרוק) (פורסם במאגרים המשפטיים, 21.8.2012) נקבע בסעיף 18 כדלקמן : " ... סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפרוק או הכנוס – בין משום שנשלחה לו הודעה על ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין מכל מקור אחר – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מיתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

...

בנסיבות אלו, אני קובע כי המערערת הייתה מודעת בפועל לקיומו של הצו לפתיחת ההליכים כנגד היחיד.

אף התחשיב שערך, לפיו בחר שלא להכיר באגרות, הוצאות, שכ"ט וריביות עליהן, אינו מבוסס ואינני מקבלו.

סיכום :  אשר על כן ומכלל הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את הערעור.

ביום 3.1.11 הוגשה תביעת החוב מטעם המערערת ולצדה בקשה להארכת מועד להגשתה, בסך 553,962 ש"ח (מתוכן 316 ₪ בדין קדימה) בגין חובות ארנונה, כמפורט בה ובסעיף 6 להודעת העירעור שלפניי.

תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי: "החליט הכונס הרישמי או הנאמן, לפי העניין, לדחות את הבקשה, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לנושה". לפי לשונה של תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, ערעור על החלטת נאמן בתביעת חוב או בהארכת מועד להגשתה הנו ערעור בזכות.

כך עולה גם מע"א 238/16 האפוטרופוס הכללי נ' קו אופ הריבוע הכחול אגודה לשירותים בע"מ (בפרוק) (10.9.17) (פסקה 66).

לכך יש להוסיף את היות המערערת נושה "מקצועית" שבה מחלקה משפטית מיומנת העוסקת בעניינים מעין אלה (השוו: רע"א 8855/14 דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל, נאמן לנכסי החייב אפללו שלום (29.3.15), פסקה 7).

...

מכאן מתחייבת המסקנה כי כאשר יש ידיעה בפועל אודות צו הכינוס, במועד אשר מאפשר הגשת תביעת חוב תוך שישה חודשים מיום מתן צו כינוס, ולא מוצג טעם לאיחור, ודאי לא טעם מיוחד, כבענייננו, אין כל הצדקה להעניק הארכת מועד.

לפיכך, הערעור נדחה.

המערערת תשלם לנאמן הוצאות הערעור בסך 10,000 ₪.