ערעור על החלטת נאמן בתביעת חוב בגין משכנתא בדרגה שנייה

רכיב ההלוואה לדיור, שבגינו פתח הבנק/הנושה תיק הוצל"פ למימוש משכנתא בגין ארבע הלוואות שונות מהתאריכים 13.10.1995, 15.1.1998, 26.2.1998 ו – 1.6.1998 נקבע כי הסכום המשוערך של יתרת החוב בגין רכיב תביעה זה בצרוף הוצאות משפט הנו 195,215 ₪ (38,773 ₪ בגין ההלוואה הראשונה; 13,429 ₪ בגין ההלוואה השנייה ; 53,674 ₪ בגין ההלוואה השלישית ; 78,043 ₪ ; הוצאות משפט הנו 89,339 ₪).

דיון והכרעה : החלטת הנאמן בנוגע לחוב בגין ההוצאות המשפטיות : ככלל, מידת ההתערבות של בית המשפט על הכרעותיו של נאמן במסגרת הליך ערעור תיעשה בצורה מצומצמת מאוד (ראה : רע"א 6301/22 שלמה איפרגן נ' עו"ד רן שובל מיום 21.11.22) וזאת לאור הראציונאל שלפיו הנאמן משמש כחלק מ"זרועו הארוכה של בית המשפט", וככזה הנו מוסמך לבחון ולהכריע בתביעות החוב של הנושים מתוך ראייה רחבה של שמירת האינטרסים של כלל הנושים שלא להגדיל את מצבת החובות על ידי קבלת תביעת חוב שאינה אמיתית ו/או אינה מבוססת דיה.

במקרה זה, הראציונאל אשר עומד בבסיס החלטת הנאמן אינו עולה בקנה אחד עם החלטות רשמת ההוצל"פ בפתח-תקוה (כב' הרשמת פסו-ואגו) מיום 13.12.2017 ומיום 25.1.2018, שלפיהן אך ורק לבנק קמה זכות לפעול למימוש השיעבוד/המשכנתא עד לגובה שאליו הוגבל, וכן גם עם קביעותיו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת מירב כפיר) בהליך העירעור על החלטות כב' רשמת ההוצל"פ ((עש"א 69932-01-18 מיום 6.8.2020) שבו נקבע בסעיף 15 כדלקמן : " העובדה ששטר המישכון מוגבל בסכום, אין משמעה כי החוב שמבטיח שטר המשכנתא פוחת לכדי סכום יתרת ההלוואה בלבד. המישכון בא להבטיח כי המערער יישא בתשלום כל חובותיו המובטחים באותו מישכון (כמפורט בתנאי השטר, וכפי שנותחו ע"י ביהמ"ש העליון בהחלטתו ברע"א 3180/13), שאם לא כן ניתן יהיה לממש את הנכס הממושכן ואז יוכל הבנק להפרע מהתמורה שתתקבל עד לגובה שטר המישכון בתוספת הוצאות, כמפורט בשטר". קביעתו של הנאמן שלפיה חלה בעניינינו הוראת סעיף 50 לחוק החוזים בהנתן עתוי התשלום טרם פינויו של החייב מהדירה ובהנתן גובהו המשמעותי של הסכום אשר שולם בתאריך 1.10.2017 (סך של 615,425 ₪) ראויה להבחן בהקשר אחד גם עם תנאי הסכם המשכנתא שלפיהם כל סכום שישולם לבנק ו/או ייגבה על ידי הבנק ייזקף על חשבון קרן החוב בהתאם להוראות נספח המשכנתא אשר קובע את מדרגי סדרי הזקיפה כדלקמן : "א. ראשית על חשבון ההוצאות שהיו ו/או יהיו לבנק עקב מתן ההלוואה, הבטחונות, גביית ההלוואה, מימוש הבטחונות, מכירת הנכסים, הוצאה לפועל של שטר זה, דמי גוביינא, מס' בולים, אגרות בימ"ש והוצאה לפועל, שכ"ט עורך דין, מינוי כונס נכסים ו/או מפרקים ו/או מנהלים ו/או מנהלים וגביית כל יתר התשלומים שיגיעו לבנק פרט כאמור בסעיפים ב' עד ה' להלן.

...

למסקנה כאמור שני טעמים: האחד, סדרי הזקיפה המפורטים בהסכם ההלוואה, לוקחים בחשבון רק תשלומים שיש להם קשר לאותה הלוואה.

סוף דבר : הערעור על החלטת הנאמן מיום 26.12.2021 נדחה.

כללי פסק דין בעירעור על החלטת נאמן בתביעת חוב שהוגשה ע"י המערערים; על הפרק החלטת הנאמן הנכחי, לאחר החלטת בית המשפט מיום 17.12.18 להעביר מתפקידם את הנאמנים הקודמים שבשעתו נדרשו אף הם לתביעת חוב זאת (אף לאחר החלטת הנאמנים הקודמים הוגש ערעור, אולם, פשיטא, שנכון לבית המשפט להתייחס אך להחלטת הנאמן המכהן בתפקידו עתה, להחלטתו ולערעור שהוגש במישור זה).

באשר, בהגינותו, בנסיבות העניין, לא סבר הנאמן, ובצדק, לצמצם את מעמד הנשייה בשל כך שמקורה במשכנתא מדרגה שנייה, לאחר שההלוואה המובטחת הראשונה לטובת בנק הפועלים, ממילא ניפרעה כבר, אף לא עומד נושא זה לדיון בעירעור, ואניח לכך אף אני.

...

ביום 17.12.18, לאחר מקבץ נרחב של מהלכים, דיונים והחלטות ביניים, נעתר בית המשפט לבקשת הכנ"ר והורה על העברת הנאמנים מתפקידם.

לא בלי התלבטות, הגעתי לסופו של יום לכלל מסקנה, שיש אחיזה לטענות המערער.

הוצאות מוערכות לסך של 300,000 ₪: הוצאות בעלי דין לפי הערכתם הסובייקטיבית וללא אסמכתאות, לא תוכרנה; הוצאות משפטיות חזויות, לתקופה שלאחר מועד החשבוניות, מערכות לסך של 10,000 ₪: הטענה – גבולית, אך באשר ההוצאות בנסיבות העניין הן סבירות, והמדובר בסכום מידתי מאד בנסיבותיו של הליך זה, אאשרו; סכום מע"מ לא ברור (407,055 ₪) – הובהר בדיון שאין המערערים עומדים עליו, וכנראה על הפרק אי בהירות שניתן להניח לה. סוף דבר – יתקבל הערעור חלקית, ולסכום בו הכיר הנאמן יצורף הסכום של 979,156 ש"ח במעמד של נשיה מובטחת למערער 1.

בתחילה, לצורך קניית הנכס, נטלו היחיד ורעייתו משכנתא (הלוואת דיור) מבנק "איגוד". בשלב מאוחר יותר, נטלו היחיד ורעייתו הלוואת משכנתא מספר 433469814 מהמערער ועל כן, בתאריך 30.1.2019 נרשמה משכנתא מדרגה שניה לטובת המערער (אחרי בנק "איגוד") על הנכס עד לסכום של 785,000 ₪, להבטחת הלוואת משכנתא מספר 433469814, שנטלו היחיד ורעייתו מהמערער.

רק בתאריך 10.4.2019 נרשם השיעבוד השני (משכנתא מדרגה ראשונה) לטובת המערער להבטחת החזר ההלוואה הנ"ל. תביעת החוב שהגיש הבנק עמדה ע"ס 2,077,135 ₪, בהתאם ליתרת החוב בתיק הוצל"פ שמספרו 516826-03-21 שניפתח על ידי הנושה (בתאריך 9.3.2021) בלישכת ההוצאה לפועל בתל אביב טרם מתן הצוו לפתיחת הליכים.

עם זאת, לאחר קבלת תגובות הצדדים, קבע בית המשפט בהחלטתו מתאריך 6.9.2022, כי לא היה מקום להגשת הבקשה למתן הוראות על ידי הנאמן, משום שהסמכות להכריע בתביעת החוב המוגשת במסגרת הליך חידלות פרעון נתונה לנאמן, וגם מכיוון שהדרך לערער על הכרעת הנאמן אינה יכולה להיות על ידי הגשת בקשה למתן הוראות.

לטענת הנאמן, בסעיף 2 להכרעתו בתביעת החוב נקבע, כי החוב כלפי הבנק הוא במעמד "חוב כללי" הכולל יתרת חוב בגין הלוואת משכנתא וערבות היחיד לח-ן הבנק.

...

על פי לשון הסעיף, הסמכות אכן מוקנית לבית המשפט ואולם, הנאמן יכול להתייחס להיקף החוב המובטח במסגרת הכרעתו, כיוון שסעיף 130(ב)(2) קובע שהנאמן יכריע בתביעות החוב לפי פרק א' לחוק ולכן, אין בידי לקבל את טענת המערער לעניין היעדר הסמכות של הנאמן וטענה זו נדחית.

מקובלת עלי טענת ב"כ המערער במועד הדיון ביום 12.12.2022 כי כנגד תמהיל אשראי שניתן ע"י הבנק, הבנק ביקש ביטחונות בדמות השעבודים מושא הערעור (ראה עמ' 2, שו' 18 בפרוטוקול הדיון בהליך עחדל"פ 44896-10-22).

סוף דבר הערעור מתקבל.

ערעור על החלטת הנאמן מיום 27.10.2022 בגדרה אישר תביעת החוב שהגישו המערערים על סך 1,007,440 ₪ בדין רגיל.

הנאמן קיבל את תביעת החוב בסך 1,007,440 ₪ אך קבע כי מעמד המערערים במדרג הנשייה הוא של נושים בדין רגיל.

לשאלה השנייה קבע הנאמן כי העסקה דנא היא עסקת מישכון זכויות רשומות במקרקעין שלא הסתיימה ברשום משכנתא.

" (פש"ר (מח', י-ם) 5250/08 פרנקל נ' עו"ד קסטנבאום (3.4.2011) לאור האמור, נראה כי ההיתחייבות האובליגטורית לרישום משכנתא יצרה אצל המערערים "מישכון מן היושר" המקנה להם עדיפות על פני יתר נושי היחידים והנאמן בכלל זה. נמצא כי אין מקום לקבל את קביעת הנאמן לפיה המערערים אינם נושים מובטחים של היחידים ובנקודה זו דין העירעור להיתקבל.

...

" (פש"ר (מח', י-ם) 5250/08 פרנקל נ' עו"ד קסטנבאום (3.4.2011) לאור האמור, נראה כי ההתחייבות האובליגטורית לרישום משכנתא יצרה אצל המערערים "משכון מן היושר" המקנה להם עדיפות על פני יתר נושי היחידים והנאמן בכלל זה. נמצא כי אין מקום לקבל את קביעת הנאמן לפיה המערערים אינם נושים מובטחים של היחידים ובנקודה זו דין הערעור להתקבל.

לכך יש להוסיף כי גם הרציונל ביסוד אי תלות הנאמן במתן החלטתו בתביעת החוב איננו מנביע מסקנה כי כעניין רצוי יש להחיל על הנאמן את כלל ההשתק השיפוטי.

הערעור מתקבל.

לפני ערעור על החלטת הנאמן בתביעת חוב.

שאלת מעמדה של המערערת, כזו שלזכותה נרשמו הערת אזהרה ומשכון, אך לא משכנתא שנייה בדרגה ובנגוד להסכם עם בעל המשכנתא הראשונה, עומדת במוקד העירעור על הכרעת הנאמן בתביעת החוב.

בהסכמי ההלוואה התחייב היחיד לרשום לזכות המערערת משכנתא בגין זכויותיו בדירה.

...

וכך גם נפסק (השופטת איריס לושי-עבודי): על כל פנים, אף אם נתעלם מן ההכרעה בפס"ד לוי, הרי שאני סבורה - בכל הכבוד - כי גישת הבטלות המוחלטת הינה גישה קיצונית, שאין לה אחיזה של ממש בלשון חוק המשכון והיא אינה מתיישבת עם תכלית החקיקה, שעניינה - כאמור בפס"ד לוי - הגנה על עניינו של בעל המשכון הראשון.

(ה"פ 41927-12-13 כדורי שיווק ביצים בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו] 15.4.15, פסקה 32) ובעניין אחר (השופט חגי ברנר): אף אני סבור כי משכון שני שנרשם בניגוד להסכמתו של בעל המשכון הראשון, תקף כלפי נושיו של החייב, מהטעם שהוראת ס' 6(א) לחוק המשכון נועדה אך ורק להגן על זכויותיו של בעל המשכון הראשון, ודומה כי אין מקום להרחיבה באופן שהיא תקים טענה אפשרית לנושיו של החייב, מקום שאין במשכון השני כל פגיעה אמיתית באינטרס של בעל המשכון הראשון.

ולפיכך, אני מקבל את הערעור, מבטל את ההכרעה, וקובע כי המערערת הינה "נושה מובטח" של היחיד, בהתאם לגובה החוב כפי שיקבע על ידי הנאמן.