ערעור על החלטת משרד הביטחון בדבר החמרת נכות בקרסול

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 10597-04-13 נ. א. נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערער נ. א. ע"י ב"כ עו"ד מג'די פלאח המשיב קצין התגמולים עי בכ עוד תום עופר פסק דין משלים

עירעורו של המערער על החלטה זו היתקבל, לאחר שבפסק דין מיום 1.1.2008 קבעה ועדת העירעור (בראשות השופט שר) כי מיתקיים קשר סיבתי בין הכאב בברך שמאל לבין השרות, וכי מידת ההחמרה תעמוד על 75% מהנכות אשר נגרמה לו. לאחר שבית המשפט המחוזי, בפניו הוגע ערעור על פסק הדין, החזיר את הדיון לועדת העירעור, ניתן על-ידה ביום 23.11.2010 פסק דין נוסף, שהותיר על כנו את קביעתה הקודמת.

בבדיקת טווח תנועות הקרסוליים, לא נמצאה כל הגבלה .

ובפסק דינה הנוסף מיום 23.11.2010 נכתב (ההדגשות הוספו - א"ג): "מסקנה אליה הגענו - כי אכן העורר הגיע לשירות הצבאי עם כאבים ברגל שמאל שהחלו טרם הגיוס בעקבות תאונת הדרכים הקשה. הכאבים התחילו החל מתחילת השרות הצבאי ונמשכו ללא כל קשר לשירות הצבאי. וכאן נעשה הפסקה לצורך הבהרה: בשלב זה לכאורה הייתה הועדה אמורה להורות על דחיית העירעור. עם זאת, הדברים אשר הוצהרו הן במסגרת הטיעונים בעל פה והן במסגרת הסיכומים (סעיף 5 לסיכומים מטעם המשיב), הביאו להפעלת השכל הישר ולקביעה כי אם ב"כ המשיב סבור כי יש מקום להכיר בהחמרה, הרי לא תלך הועדה כבית שמאי, ותנהג בדרך זו ..... אנו סברנו כי הקשר של החמרה הנו קשר המוסכם על המשיב, אם כי לפנים משורת הדין. אנו גם סברנו כי עובדתית ד"ר קליגמן היתעלם ממסמכים רפואיים אשר הונחו בפניו או לא, ואין ערכאה זו יודעת כיצד היו פני הדברים, וכי התלונות באשר לכאבים בברך שמאל, הובאו בפני הגורמים המגייסים ימים ספורים לאחר הגיוס לצבא. אנו סבורים כי קרעים שהם תולדה של מאמץ יכולים לקרות רק ממאמץ רב שנים, ולא של שלושה ימים, כפי שאירע במקרה דנן. המשמעות היא ששילוב העובדה כי המערער הגיע לצבא עם בעיה אשר סבל ממנה עובר לשירות. התלונה בדבר הפגימה נשוא העירעור הנה פגימה אשר תלונות לגביה החלו זמן קצר מאוד לאחר הגיוס". בגוף הבקשה להכרה בנכות, שהגיש המערער למשיב ביום 20.4.2004, הוא תיאר באופן לאקוני את החבלה: "בתאריך 31/8/03 בעת היותי בטירונות ... היו מאמצים על ברך שמאל וכמו-כן בזמן ריצה סובבתי את הברך". אף בתצהירו מיום 21.6.2013 של המערער, שצורף לכתב העירעור הנוכחי, לא פורטו נסיבותיה של אותה חבלה, גורמיה, עוצמתה ומנגנון הפגיעה.

...

במכלול הנתונים שנפרסו בפנינו, ולאור האמור בחוות דעת נורמן ובהסבריו בעדותו בפנינו, אנו סבורים שקביעת שיעור זה של החמרה מיטיבה במיוחד עם המערער, ועולה בקנה אחד עם הנטייה לפרש את חוק הנכים, ובכלל זה את התנאי של "עקב השירות" (המופיע בהגדרת "נכות" שבחוק), ברוחב לב ומתוך רצון לגמול טוב עם הנכה ששירת את המדינה ונפגע בעת שירותו.

התוצאה לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה כי לא נפל דופי בקביעה השנייה שבהחלטת המשיב מיום 28.2.2013, וכי אין מקום לסטות מפסק דינה של ועדת הערעור בראשות השופט שר. לפיכך, אנו דוחים את הערעור.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,000 ₪ וכן לשלם למשיב את חלקו בשכר טרחת המומחה שמונה על-יד הוועדה, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

רקע הדברים והעובדות שלעניין העותר שירת כלוחם בחיל ההנדסה, נפגע במהלך שרותו הצבאי בקרסול ימין והוכר כנכה החל בשנת 1997 (העותר פנה כי יכירו בו כנכה באותה שנה).

ביום 4.1.09, עקב החמרה במצב העותר, פנתה עו"ד תפארת דמתי-קולה בשמו לועדה הרפואית העליונה, בערר על החלטת הוועדה הרפואית (מכתבה צורף כנספח 9 לעתירה).

במכתב קצר מציין ד"ר פינטוב כי: "על פי נהלי משרד הבטחון, מר מושקט אלון אינו הזכאי לקבלת טיפולים רפואיים וחופשות באמצעות משרדנו". ומוסיף כי על החלטתו זו ניתן לערער לפני הרופא המרחבי, ד"ר אילן אדם.

לאחר הדברים הללו מציינת ב"כ העותר כי : "ברי, כי על חופשת מחלה עקב הניתוח להיות מוכרת ע"י משרד הביטחון ומרשי זכאי לתשלום עבור ימי המחלה בגין הניתוח אותו עבר עקב שרותו הצבאי." ביום 28.5.13 השיב הרופא המרחבי, ד"ר אילן אדם במכתב לב"כ העותר ודחה את העירעור.

החלטות הוועדות הרפואיות בעיניין הנכות שנקבעה לעותר נשלחו לעותר באמצעות קצין התגמולים, ואכן צוין בהן במפורש כי העותר רשאי לערער על החלטות אלו בנקודה משפטית בלבד לבית המשפט המחוזי בחיפה.

...

כאשר מדובר בבית המשפט לעניינים מנהליים אין לאפשר התנהלות זו שתעקר מתוכן את התקנות ואת החובה לפעול ללא שיהוי עם קבלת ההחלטה המנהלית.

דברים אלו יפים שבעתיים כאשר העותר היה מיוצג ע"י אותה באת כוח מהיום הראשון, כשלא חל כל שינוי בנסיבות, ולמעשה מדובר באותה פנייה עצמה (ראו החלטתי מיום 8.9.16 בעת"מ 29554-08-16 סלע הנדסה, תעשייה וייצור בטון בע"מ נ' מדינת ישראל (משרד הבטחון)).

סוף דבר העתירה נדחית בשל השיהוי שנפל בהגשתה.

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 4722-10-13 א.כ. נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערער א. כ. ע"י ב"כ עו"ד אריאל גולן המשיב קצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד אורית ברקמן פסק דין

ערעור על החלטת המשיב מיום 27.8.2013, אשר קבע כי ההפרעה בברך ימין כתוצאה מחבלה ביום 3.12.2003 החמירה בתקופת השרות ועקב השרות בשיעור של 30% מדרגת הנכות הכוללת.

בסמוך להגשת הבקשה האמורה, הגיש המערער למשיב בחודש אוגוסט 2009 (כשנה לאחר שיחרורו משירות קבע) שלוש בקשות נוספות להכרה בנכויותיו - בגין פגיעת שמיעה, פציעה במצח וחבלה בקרסול ובירך שמאל ביום 5.1.2006 במהלך קטטה בתחומי הבסיס.

המומחה טען כי בנגוד למימצאי בדיקת CT מיום 4.4.2012 בדבר שינויים נווניים במפרקים הבירכיים, הוא לא מצא ב-CT זה שינויים נווניים עם היצרות של המרווח המפרקי, אף כי ציין שלמערער נכות צמיתה עקב נזק לסחוס עם שינויים נווניים בעצם סובכונדרלית.

...

אנו סבורים כי המערער לא הניח תשתית עובדתית ורפואית מספקת על מנת לבסס את הטענה הרפואית שהחבלה החמירה את מצב הברך.

שאלת הקשר הסיבתי-משפטי לא הייתה במחלוקת, ולכן לא נדרשנו לה. התוצאה מאחר ולא מצאנו כי נפל דופי בהחלטת המשיב בנוגע לברך ימין של המערער, דין הערעור להידחות.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ו 54174-09-12 אסולין נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום בפני כב' השופט כרמי מוסק המערער מוריס אסולין המשיב קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 19.4.12, לפיה דחתה את עירעורו של המערער שנגע לטענתנו, כי יש להכיר בנכות מוסבת שנגרמה לו עקב הנכות המוכרת, כפי שנקבעה על ידי הועדה המחוזית.

הוועדה קיבלה את העירעור בכל לפרק ירך ימין ושאכן קיימת החמרה המתבטאת בהגבלה בינונית בכל התועות וקבעה דרגת נכות בשיעור 30% וכן קבעה נכות בשיעור 10% בגין הצלקות ונכות צמיתה בשיעור 1% בגין קיצור הרגל.

הועדה הרפואית העליונה דנה על פי תקנה 9 בתלונות בברך ימין, גב תחתון, קרסול שמאל ורגל שמאל וקבעה כי: "פעילותו לאחר הפציעה הייתה מתונה מאוד כפי שציין בפרוטוקול ע"י הנכה. ומכאן, ברור כי העומס על רגל שמאל והגב היו פחות מאשר עומס על רגל וגב של אנשים בריאים בפעילות יומיומית רגילה. הקיצור אינו יכול להסביר תלונות בגב במידה של כ- 2 ס"מ, מה גם שניתן לתיקון ע"י הגבהה בנעל. הקיצור ברגל ימין גם אינו יכול להסביר את תלונותיו ברגל שמאל. הוועדה דוחה את העירעור וקובעת כי תלונותיו בברך ימין, גב תחתון, רגל שמאל אינן יכולות להיות מוסבות מנכותו המוכרת. יתר הנכויות יישארו כפי שנקבעו בדרג הראשון כולל תוספת הנכות על הצלקות. הועדה גם משאירה את הנכות בפרק ירך ימין כפי שנקבעה". לטענת המערער, הוועדה היתעלמה מהטענה כי הפגיעה בגב נגרמה מדפוס ההליכה הבלתי תקין, הן מגרירת הרגל והצליעה, הן מהוארוס והן מקיצור הרגל, והסתפקה בדיון רק בקיצור הרגל.

במסגרת הטיעון לפניי הפנה בא כוח המערער לעובדה, כי ההודעה בדבר החלטת הועדה הרפואית העליונה התקבלה במשרדו אך ביום 18.6.12, וזאת על פי החותמת של משרדו המופיעה על גבי ההודעה.

...

מאחר והערעור הוגש ביום 27.9.12, הרי שהמערער איחר את המועד, לא ביקש אורכה, ועל כן יש לדחות את הערעור מהטעם הזה בלבד.

יחד עם זאת, לאור מהות הערעור והנזק החמור שעלול להיגרם למערער והואיל ומדובר באיחור של ימים בודדים, החלטתי שלא לדחות את הערעור מטעם זה. באשר לנימוקי הערעור, כאמור טוען המערער כי נפלה טעות במסקנות הוועדה מאחר ובמסגרת החלטתה לא התייחסה לאפשרות שקיים קשר סיבתי בין הנכות המוסבת לבין מצבו הרפואי המלא המוכר של המערער.

לפיכך, הערעור נדחה.

בתי הדין לעניינים מינהליים – בית משפט השלום באר שבע ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) התשי"ט – 1959 (נוסח חדש) ע"נ 65059-02-22 בפני כבוד השופט בדימוס ברוך אזולאי ד"ר רוברט פינאלי עו"ס שלום שגב המערער פלוני ע"י ב"כ עוה"ד שמרלינג המשיבה קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד אילנית גדקר אהרוני פסק דין

מדובר בעירעור על החלטת המשיב מיום 27.12.21 בה הוחלט לדחות את בקשת המערער להכרת זכות נכה מיום 23.12.29, בגין כאבים באצבע 2, יד שמאל, קרסול שמאל וגב תחתון, עקב ארוע מיום 20.2.20 בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין הארוע ובין תלונותיו בגין הכאבים הנ"ל, וזאת בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר ליובושיץ.

לאור זאת הוא סבור שאין לקבוע קשר כלשהוא של גרימה או החמרה בין הנכות הנטענת באצבע 2, ביד שמאל, בקרסול שמאל ובגב תחתון, ובין החבלה מיום 20.2.22.

העובדות עדות המערער ביחס לדווח של המערער לראשונה גם על הפגיעה הגב נראית לנו סבירה ומהימנה ונתמכת ברשום של הרופא מאותו יותר בתעוד ת"ר 190 האמור לעיל, אף שהמערער אמר לאחר מכן שאינו זוכר, הדבר היה כשהוצג לו רק הרישום של הרופא בו לא נרשם הדבר ולא הוצג לו הדישום השני ת"ר 190 האמור בו הדבר נרשם: תאריך 21.2.20 – בזמן עבודתו ניחבל באצבע 1 כף יד שמאלית, ניחבל בקרסול שמאלית ובגב תחתון ועליון".

...

באשר למחלוקת בין המומחים נראה לנו שיש להעדיף את מסקנתו של המומחה מטעם המערער, לגוף העניין.

הקשר הסיבתי המשפטי בקשר לכך נראה לנו שהוכח גם הקשר הסיבתי המשפטי ברמה הנדרשת.

הכרעה לאור זאת אנו קובעים שהוכח ברמה הנדרשת שיש להכיר בנכות המערער כאמור לעיל כנכות שנגרמה תוך כדי ועקב השירות במשטרה, ומחייבים את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ ניתן היום כג בסיוןת תשפ"ג, 12.06.2023 בהעדר הצדדים.