ערעור על החלטת מנהל מיוחד שלא להכיר בנושה מובטח

העירעור נסב על כך שהמנהל המיוחד אישר את תביעת המערערת בדין רגיל, ולא הכיר במעמדה כנושה מובטחת.

בסעיף 4 להחלטה מאותו יום בית המשפט הורה למנהל המיוחד להודיע עמדתו ביחס להיותה של המערערת נושה מובטחת אולם המנהל המיוחד, במקום לפעול לפי החלטת המותב הקודם, פעל להכריע בתביעת החוב – דבר שהמערערת היתנגדה לו (ראו הודעתה לתיק מיום 20.1.19).

ההכרעה בעירעור עוכבה עד להכרעת בית המשפט העליון בע"א 3042/19 עו"ד אביחי ורדי נאמן נ' אלימלך רייכמן (29.12.20) להלן: עניין רייכמן) באותו עניין הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שם הכיר בית המשפט המחוזי במעמד של נושה מובטח לנושה שרשם מישכון והערת אזהרה שלילית בלישכת רישום המקרקעין.

...

אין לאפשר השגת יתרון דיוני ומהותי לאחר שהמנהל המיוחד פעל בניגוד למתווה שקבע המותב הקודם.

דיון והכרעה: דין הערעור להתקבל.

מובן, כי אין מקום לקבוע בשלב זה עמדה בסוגיה, שכן לא ניתנה הזדמנות למערערת להעלות את טענותיה ביחס להיבט זה של השעבוד, ומעת שהמערערת עמדה על הכרעה בערעור, יכול שברצונה להעלות טענות בנושא ויש לה לאפשר לעשות כן. סיכום: אני מקבלת את הערעור, וקובעת כי המשכון שרשמה המערערת תקף, משום שמדובר בשעבוד זכות חוזית.

על כן, קבע המנהל המיוחד, כי אין להכיר בלאוניד כעובד הזכאי להגיש תביעה בדין קדימה, וכי תביעתו תיבדק במעמד של חוב בלתי מובטח.

לתמיכה בטענות האמורות לעיל, שב לאוניד וצרף את תצהירו של מר איליה חרקובר, אשר צורף לערעור על החלטתו הראשונה של המנהל המיוחד, בו נטען כי לאוניד הועסק כשכיר בחברה "לכל דבר ועניין". יוער, כי לאוניד לא הכחיש כי חברת אולן שבבעלותו העניקה שירותים לחברה, אולם טען כי יש להבחין בין שירותים אלו לבין עבודתו כשכיר בה. דיון והכרעה כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין העירעור להדחות; הן בשל מדיניות הצמצום הנוהגת בהתערבות בית המשפט בהחלטות בעל תפקיד בתביעות חוב, והן כי לגופו של עניין שוכנעתי שלאוניד לא היה עובד החברה.

הרעיון העומד מאחורי ריכוזן של תביעות החוב בפני גורם אחד, חלף הגשת תביעות מרובות לאכיפת חובותיו של חייב לבתי משפט שונים, נעוץ ביכולת להציג תמונה מלאה וכוללת של מצבת חובותיו של החייב (או החברה שבפרוק), דבר אשר תורם לקיומו של הליך יעיל, מהיר ושוויוני, לחלוקת נכסי החייב בין הנושים השונים (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27/12/2010)).

כך, המנהל המיוחד לא ציין בהחלטתו האם איתר ועיין בהסכם השכר עם המערער; בהסכם עם חברת אולן; לא פורטו הסכומים הכוללים ששולמו לאולן לפני תחילת העסקת המערער כשכיר בחברה אל מול הסכומים ששולמו לאחר מכן לשניהם יחד; לא צוין התאריך שבו הוענקו למערער האופציות והאם הן אכן הוקצו לו רק עם תחילת עבודתו כשכיר; לא פורט האם נבחן אתר האנטרנט של החברה (ככל שהיה כזה) והאם פורטו בו רשימת העובדים, ועוד.

...

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם התפיסה לפיה אין בהגדרת הצדדים את יחסי העבודה ביניהם די כדי לקבוע אם התקיימו יחסי עובד-מעביד, אם לאו.

סוף דבר דין הערעור על החלטת המפרק – להידחות.

המערער ישלם לקופת הפירוק הוצאות הערעור בסך של 3,000 ₪.

קיומה של הערת אזהרה לטובת המערערים על זכויות החייב בנכס באה לידי ביטוי בבקשת הנושה המובטח מיום 10.2.17 שבקש מהמנהל המיוחד להכריע עוד לפני הדיון שנקבע בתביעת החוב שהגישו המערערים בסך של 1,800,000 ₪.

בהמשך לכך הציע בית המשפט לצדדים הצעה המפורטת בהחלטה מיום 15.5.17 שלפיה הבנק יממש את הנכס בדרך של מכירתו לרוכש צד ג' שהוזכר בדיון, שכר הטירחה של הכונס יעמוד על 4% וסך של 500,000 ₪ יוכר כחוב של המערערים בדין קדימה.

בית המשפט נידרש לתת החלטה בבקשת הנושה המובטח אשר הוגשה בתיק הפש"ר לאשר הליך מימוש משכנתה של החייב ושל אישתו בתיק הוצאה לפועל, וכן להכריע בעירעור שהוגש על הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב שבה נקבע כי מעמדם של המערערים הוא של נושה רגיל ולא של נושה מובטח.

...

בענייננו, בהחלטה מיום 9.7.18 סקר בית המשפט את כל האינטרסים השונים והגיע למסקנה כי במקרה זה יש לבצע את המכר של הנכס בתיק ההוצאה לפועל.

לסיכום, אני קובע כי בנסיבות העניין אין לראות את המערערים כנושים מובטחים שזכויותיהם עדיפות על אלה של הנושים הרגילים.

על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור ומחייב את המערערים בסך של 15,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו עחדל"פ 14535-01-23 אמיתי נ' הר כסף ואח' לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל מערער: עו"ד צביקה אמיתי (נושה) משיבים: 1.עיזבון חיים זאב הר כסף - החייב 2.עו"ד אהד בתרון (מנהל מיוחד) 2.כונס נכסים רישמי תל אביב 4.רויטל הר כסף – המשיבה (אשת המנוח, יורשת) מטעם המערער: עו"ד נתנאל יעקב, והמערער בעצמו. מטעם המשיבה: עו"ד יוסף ויצמן המנהל המיוחד בעצמו. ב"כ הכנ"ר: עו"ד דורון מזרחי. פסק דין

לפני ערעור מטעם הנושה עו"ד עמיתי צבי יהודה בנוגע החלטת הנאמן בתיק פש"ר 16071-09-19 שלא להכיר בו כנושה מובטח.

סוף דבר דינו של העירעור להדחות, שעה שאין מקום לקבוע שהמערער הוא נושה מובטח וזאת הן בשים לב לנוסח שטר היתר העסקא, אומד דעת הצדדים והן משום שבנסיבות שהובררו אין מקום להעדיף את זכותו של המערער על זכותו של הנאמן בנכסי החייב.

...

אלמנת המנוח, המשיבה-4, טוענת שיש לדחות את הערעור שכן הנאמן פעל בהתאם לדין וטענת המערער שהמשכון שלו הוא משכון מן היושר הניתן לו במסגרת השטר, דינה להדחות.

דעה שונה הובעה בפסיקה בפש"ר (מחוזי, י-ם) 21421-12-13 יוסף רייכנשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי (30/10/16), שם קבע בית המשפט שמקובלת עליו עמדת המלומדים זלצמן וגרוסקופף, לפיה אין כוחו של משכון שלא נרשם יפה כלפי הנאמן בפשיטת רגל.

המסקנה המתבקשת בנסיבות שהובררו, אין מקום להכיר בקיומה של זכות שביושר, בין היתר, בשים שמשכון לא נרשם ולא נעשה ניסיון לרשום משכון כלשהו גם בחלוף שנים מאז העסקאות וכאשר נוסח השטר כמו גם אומד דעתם של הצדדים אינם תומכים בקיומו של שעבוד כלשהו לטובת המערער על דירתו של החייב.

סוף דבר דינו של הערעור להידחות, שעה שאין מקום לקבוע שהמערער הוא נושה מובטח וזאת הן בשים לב לנוסח שטר היתר העיסקא, אומד דעת הצדדים והן משום שבנסיבות שהובררו אין מקום להעדיף את זכותו של המערער על זכותו של הנאמן בנכסי החייב.

בתשובתו לערעור מיום 17.7.2022 טען המשיב כי אין מקום להתערב בהכרעתו, בציינו בין היתר כי סכום ההוצאות שהוכר אינו בגדר חוב של החברה כלפי המבקשת וממילא לא היה מקום להכריע במעמדה כנושה מובטחת; וכי התשלומים הנוספים הנטענים הם תשלומים שבוצעו לאחר פתיחת הליכי הפרוק של החברה ולפיכך לא מדובר בחוב בר תביעה.

כמו כן, בנגוד לקביעת בית המשפט, המנהל המיוחד כלל לא הכריע בעיניין הוצאותיה לאחר מועד פתיחת ההליכים וממילא לא היה ביכולתה להשיג או לערער על החלטתו בעיניין זה. בית המשפט גם שגה כאשר קבע כי המבקשת לא הוכיחה שההוצאות הנטענות על ידה נועדו לשמירת שלמות נכסי החברה או למימושם או כי הן הביאו תועלת לנושים המובטחים.

...

סיכומו של דבר אפוא, דין טענות המבקשת בנוגע לתקופת ההתחשבנות להידחות.

ולבסוף, באשר לטענות המבקשת בנוגע להוצאות שהושתו עליה, הרי שדינן להידחות משעה שמדובר בסוגיה הבאה בגדרו של סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009).

על כן ניסיונה של המבקשת להרחיק עצמה כעת מבקשת הנושה המובטחת, תמוה גם בהיבט זה. נוכח כל האמור הבקשה נדחית.