ערעור על החלטת ממונה על עבודת נשים בדחיית בקשת לפיטורי עובדת בהריון

פוטו יקי ופוטו ניסים הגישו לבית דין זה ערעורים על החלטת הממונה על עבודת נשים לדחות את בקשת פוטו יקי לקבלת היתר לפיטורי התובעת.

בטרם ננמק את הכרעתנו נדגיש שאיננו מסתמכים כלל על קביעות הממונה על עבודת נשים בהכרעתנו, שכן קביעת הממונה אינה בגדר ראיה בהליך זה. אף איננו מסתמכים על עדויות שהוגשו לממונה, אלא ככל שהן הוגשו כדין כראיות בהליך זה. יתר על כן, בהליך לפני הממונה, פוטו יקי נשאה בנטל לשכנע את הממונה שפיטורי התובעת לא היו קשורים להיריון, וכן בנטל להוכיח שיקי לא ידע על ההיריון (עובדה שהייתה מקימה לממונה סמכות ליתן את ההיתר הרטרואקטיבי שהתבקש לפי סעיף 9ב(1) לחוק עבודת נשים).

...

אנו סבורים שהתובעת הרימה את הנטל המוטל עליה, כמפורט להלן: בכתב התביעה טענה התובעת כי "התובעת הרתה בחודש ספטמבר 2011... ודבר הריונה של התובעת נודע לנתבעים כולם במישרין ובעקיפין". בתגובה לכך, הכחישו יקי ופוטו יקי בכתבי הגנתם כי ידעו על הריונה של התובעת לפני שתביעתה הומצאה להם, וטענו כי התובעת מעולם לא מסרה להם כי היא בהריון.

כאמור לעיל, החלטנו לדחות תביעה זו נגד פוטו יקי.

סוף דבר תביעת התובעת נגד הנתבע 1 נדחית.

תביעת התובעת נגד הנתבעות 2-3 מתקבלת חלקית, והנתבעות 2-3 תשלמנה לתובעת סכומים, לבדן או ביחד ולחוד, כמפורט להלן: הנתבעות 2-3 תשלמנה לתובעת יחד ולחוד פיצוי בגין הפסד שכר עד ללידה בסך 15,084 ₪.

בפנינו ערעור על החלטות הממונה על חוק עבודת נשים מיום 3/11/14, ו- 13/11/14 במסגרתן נדחתה "על הסף" בקשת המערערת למתן היתר בדיעבד לפיטורי המשיבה 2, מבלי שהתקיים בירור לגופו של עניין.

המערערת מבקשת להסתמך על פסיקה של בית דין זה בהליכים אחרים, שבהם ניתן היתר לפיטורי עובדת לאחר שכבר יצאה לחופשת לידה, (על"ח 22944-01-14 זילברליכט נ' מנפאואר, ע"ב 2983/09 עמותת אור הנר נ' הממונה על חוק עבודת נשים).

הבקורת השיפוטית על החלטת הממונה ביחס למיתחם שיקול הדעת של הממונה והביקורת השיפוטית על ההחלטה נקבע כי ההתערבות היא על פי הכללים המקולים במשפט המנהלי: "החלטת המפקח אם להתיר פיטוריה של עובדת בהיריון אם לאו הנה החלטה מינהלית-שלטונית. בית-הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוואנטיים לעניין (פיסקה 6 לפסק-הדין בעיניין מאסטרו [3]). בית-הדין לא ימיר את שקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן עינייני, בסבירות, במידתיות, בתום-לב ובמסגרת הסמכות על-פי דין (וראו עניין שלום [4], בעמ' 269-268)." ((ע"ע (ארצי) 307/99 אופיר טורס בע"מ - גולדנברג-חייט, [פורסם בנבו] פד"ע לח 170, 177 (2003); עניין אופיר טורס בעמוד 178) על רקע האמור יש לציין, כי בעניינינו העירעור איננו מכוון כנגד שיקול הדעת שהפעילה הממונה לגופו של עניין, שכן הממונה כלל לא ראתה עצמה מוסמכת להכריע במחלוקת שבין הצדדים לעניין נסיבות הפיטורים ולעניין ההצדקה למתן היתר.

...

הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה ביחס למתחם שיקול הדעת של הממונה והביקורת השיפוטית על ההחלטה נקבע כי ההתערבות היא על פי הכללים המקולים במשפט המינהלי: "החלטת המפקח אם להתיר פיטוריה של עובדת בהיריון אם לאו הינה החלטה מינהלית-שלטונית. בית-הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים לעניין (פיסקה 6 לפסק-הדין בעניין מאסטרו [3]). בית-הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום-לב ובמסגרת הסמכות על-פי דין (וראו עניין שלום [4], בעמ' 269-268)." ((ע"ע (ארצי) 307/99 אופיר טורס בע"מ - גולדנברג-חייט, [פורסם בנבו] פד"ע לח 170, 177 (2003); עניין אופיר טורס בעמוד 178) על רקע האמור יש לציין, כי בענייננו הערעור איננו מכוון כנגד שיקול הדעת שהפעילה הממונה לגופו של עניין, שכן הממונה כלל לא ראתה עצמה מוסמכת להכריע במחלוקת שבין הצדדים לעניין נסיבות הפיטורים ולעניין ההצדקה למתן היתר.

על יסוד כל האמור לעיל לא מצאתי כל פגם בהחלטת הממונה לדחות את הבקשה "על הסף" מבלי לקיים בדיקה לגופו של עניין, ולפיכך הערעור נדחה.

בתוך 30 יום המערערת תשלם לכל אחת מהצדדים הוצאות משפט והשתתפות בשכ"ט בסך 3,000 ₪.

כסיכום ביניים נדגיש כי בשלב זה, עומד לדיון העירעור שכספי בע"מ הגישה על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים שלא להתיר את פיטורי התובעת והליך נוסף - תביעת העובדת (התובעת) כנגד כספי (בעילה של הרמת מסך) וכנגד הרוכשות.

דיון והכרעה בהחלטה בסעדים הזמניים, נקבע כי יש להורות על שיבוצה של התובעת לעבודה כמורה למתמטיקה באותו הקף משרה ובאותו הקף הישתכרות ולהמנע מכל הליך שנועד למנות לה מחליף, וזאת בשל הנימוקים הבאים: "א. כלל הוא כי פיטורי עובדת בהריון אסורים, אלא אם ניתן היתר מאת הממונה על חוק עבודת נשים – סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן – החוק). משלא התבקש היתר ולא ניתן, אין רלוואנטיות לשאלה אם הפיטורים היו קשורים בהריון או אם המעביד ידע על עצם ההריון. אם פוטרה העובדת בהריון ללא היתר – הלכה פסוקה היא שהפיטורים בטלים (דב"ע (ארצי) מח/ 3-8 קופל – וייס –ארלוביץ, פד"ע כ 57 (1988); ע"ע (ארצי) 593/08 מרכז סיעודי נאות השרון בע"מ – עיסא, ניתן 7.9.10).

בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות העירעור וקבע, בין השאר, כך (ההדגשות במקור – ד.ו.): "על פי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954, איסור הפיטורים חל ככל שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות. בהתאם לפסיקה, מקום העבודה אינו רק מושא של 'בעלות' המעביד אלא גם נשוא של 'זכויות' העובדים, כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מקום העבודה. לפיכך, על פני הדברים, לא נפל פגם בהחלטה לפיה יחול הצוו גם על חברות מעוף.

...

לסיכום נושא זה – דין הערעור על החלטת הממונה לפי חוק עבודת נשים להידחות.

סוף דבר – א. התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעות מס' 3 ו – 4 מתקבלת באופן חלקי ועליהן לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: שכר עבודה לחודשים יולי – אוגוסט 2011 בסך 16,385 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.11 ועד התשלום בפועל.

לפנינו ערעור על החלטת הממונה על פי חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") מתאריך 11.03.18, אשר דחתה את בקשת המערערת להתיר פיטוריה של המשיבה 2 (להלן: "העובדת") מעבודתה אצלה בשל הפסקת פעילותה העסקית ומכירת העסק למשיבים 3 ו- 4.

העובדת בסיכומיה חזרה וציינה , כי "בתאריך- 27.11.17 הודעתי למעסיקי על היותי בהריון ובתאריך 30.11.17 קבלתי מכתב פיטורין. במהלך חודש ינואר הייתי בימי מחלה ובתאריך 01.12.18 אושרה לי שמירת הריון לכל תקופת ההריון עד ללידה בתאריך 25.05.18 בתקופה זו העסק נמכר לזכיינים חדשים ללא שום הסדר המשך עבודה עבורי". האם נפל פגם בהחלטת הממונה, המצדיק התערבותו של בית הדין? המסגרת הנורמאטיבית- במסגרת חוק עבודת נשים ביקש המחוקק ליתן הגנה מיוחדת לאשה ההרה, ולשם כך הגביל את פיטוריה והכפיפם לבחינתו של גורם מפקח חצוני.

...

"תכלית הוראתו של סעיף 9(א) לחוק, כפי שמצאה ביטויה בפסיקתו של בית דין זה, הינה 'להגן על האשה העובדת בתקופת הריונה, בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, ייתכן והמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה..." ובאשר לסמכות הממונה נכתב שם כך- "הגיע הממונה למסקנה לפיה פיטורי העובדת קשורים להריונה, קמה לה הגנה מוחלטת מפני פיטורים, מכוח החוק, ולממונה אין שיקול דעת ואין הוא מוסמך להתיר את פיטורי העובדת ההרה.

משכך, ומכל המקובץ עולה, כי החלטת הממונה, ככל שהיא מתייחסת למערערת בלבד (להבדיל מהחלטתה בנוגע לזכיינים) אינה נשענת על תשתית עובדתית מספקת ומנומקת ועל כן בנסיבות העניין שלפנינו הגענו למסקנה כי יש מקום להתערב בהחלטתה ולקבל את בקשת המערערת.

לסיכום- בנסיבות המיוחדות של תיק זה והיות והעסק של המערערת נסגר ואין הוכחה להעברת עסקה של המערערת כ"עסק חי" לזכיינים, אין מקום להחזרת עניינה של העובדת לדיון בפני הממונה ולפיכך, הרינו מבטלים את החלטתה של הממונה בכל הנוגע להעדר אישור פיטורי העובדת על ידי המערערת.

בתגובת משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: "משרד העבודה" או "המשרד") צוין כי יש לדחות את בקשת הכונס מהטעמים הבאים: על פי סעיף 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים לא יפטר מעסיק עובדת בתקופת לידה והורות ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות.

ביום 31.3.18 ניתנה החלטה לפיה בנגוד להליכי פירוק, כאשר עסקינן בהקפאת הליכים או בכינוס מפעיל, המנגנון של חוק עבודת נשים אינו מיותר ויש לבקש את אישור הממונה לפיטורי העובדת.

לטענת משרד העבודה בקשת הכונס מבקשת לשים מותב נכבד זה כערכאת ערעור על החלטותיו הוא.

גם פסיקת בתי הדין לעבודה תומכת בכך כי איסור הפיטורים במהלך חופשת לידה אינו מכיל חריגים, זאת בשונה מהאיסור לפטר עובדת במהלך ההיריון או בתקופה המוגנת לאחר החזרה מחופשת לידה (60 יום), בהם ניתן לקבל היתר לפיטורים מהממונה על עבודת נשים, בתנאים מסוימים.

...

המסקנה העולה מכל האמור הינה כי אי פנית הכונס לממונה לקבלת היתר אינה מהווה הפרה של חוק עבודת נשים במובן זה שהממונה לא היה מוסמך, ממילא, להתיר את פיטורי העובדת.

מששוכנעתי כי פיטורי העובדת לא נבעו מהיותה בחופשת לידה אלא מהיות החברה בהליכי חדלות פירעון, אני קובעת כי העובדת פוטרה כדין.

לפיכך הבקשה מתקבלת.