בטענתו המקדמית של כונס הנכסים לאור ההליכים המאוחרים לצוו הארעי בתיק זה, ביקש האחרון לדחות בקשת המבקש לאור החלטת כב' ביהמ"ש המחוזי בירושלים בהליך החדל"פ. לדידו ההחלטה הנ"ל המורה על המשך מימוש המקרקעין גוברת על עיכוב הבצוע שניתן בתיק זה, משום שהצו הזמני ניתן במסגרת בר"ע על החלטת הרשמת מיום 30.6.22 ולא על החלטתה המאוחרת מ-5.7.22 במסגרתה כבר אישרה את המכר.
בפרשת זליבנסקי עלתה השאלה שעד אז לא נדונה, בנוגע להקדמת מועד זה לשלב הליך ההתמחרות והובעה דיעה מפי כב' השופטת וילנר כך:
"משעה שהחל הליך היתמחרות לשם מימוש נכס ממושכן בהוצאה לפועל, החייב אינו רשאי עוד לפדות את הנכס באמצעות מכירתו לצד שלישי, ובכך, הלכה למעשה, לממש את הנכס במנותק מהליכי המימוש המבוצעים בהוצאה לפועל. מתן אפשרות למימוש על-ידי החייב כאמור תקעקע את הליך ההתמחרות, תיפגע באנטרס הוודאות וההסתמכות של משתתפים פוטנציאליים בהליך ותרתיעם מפני הישתתפות בהליכי מימוש המתנהלים בהוצאה לפועל. זאת, נוכח החשש המובנה של משתתפים בהליכי היתמחרות כי בכל שלב עד לאישור המכר על-ידי רשם ההוצאה לפועל, החייב יוכל למכור את הנכס הממושכן לגורם אשר לא הישתתף כלל בהתמחרות, או אף לגורם אשר הישתתף בה והצעתו לא זכתה. זאת ועוד, ערעור יסודותיהם של הליכי מכר המתבצעים בהוצאה לפועל, כאמור, תימנע את מימוש תכלית הליך ההתמחרות בהשאת תמורתם של נכסים ממושכנים (המושגת, בין היתר, באמצעות תחרות בין מציעים רבים ככל הניתן), ומשכך תיפגע בציבור הנושים המובטחים ואף בחייבים עצמם".
לא רק שיש בדברים הנ"ל ללמד על השיקולים הרלבאנטיים לצורך מאזן הנוחות במקרה של דנן בו קוים הליך ההתמחרות ואישור המכר נעשה רק במסגרת ההחלטה נ"ל מושא בקשת הרשות לערער, אלא שיש בהם להעמיד את המבקש, שפנה בבקשתו רק לאחר שהליך ההתמחרות הושלם, בעדיפות נמוכה יותר מזכויות המשיבה 4 שנרכשו במסגרת זו.
לא זו אף זו, מדברי המבקש בדיון עולה שהבקשה לפדיון המישכון אינה מעוגנת באפשרות מעשית מוכחת ,בהיותו חסר הון אישי על פי הודאתו.
...
באשר לסמכות רשם ההוצאה לפועל לעכב הליכים מקובלת עלי טענת המבקש שסמכות העיכוב של הרשם קבועה בסעיף 57 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 ,המעניק שיקול דעת לעכב ההליך לבקשת צד ג', הטוען לזכות אחרת במקרקעין שנתמנה לגביהם כונס נכסים, וזאת על מנת שיפנה לביהמ"ש לעניין זכותו.
דא עקא, המבקש לא פנה לאחר החלטת כב' הרשמת לבית המשפט המוסמך, אלא לאחר החלטתי מיום 10.8.22 ולאורה של החלטת כב' בית המשפט המחוזי בירושלים, המורות לו לעשות כן.
עם זאת לאחר הקביעות של כב' ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בנוגע להתנהלות המבקש עובר להגשת בקשתו (מחקירותיו בפרוטוקול מיום 18.7.22 שהוגש) ,נראה כי קביעות אלו מקבלות משנה חשיבות ותוקף, בוודאי ככל שעסקינן בבקשה לסעד זמני .
לאור האמור אני דוחה את כל הבקשות שהוגשו בתיק.
