לפניי ערעור על החלטת וועדת ערר-ילד שהיתכנסה ביום 6.11.2018 וקבעה, שהמערערת אינה עונה לתנאים המזכים בתשלום גמלה בשל אלרגיה למזון ותרופות (להלן: הועדה).
חרף האמור, ועל אף שפסק הדין המחזיר הורה לועדה להתייחס לאבחנה בדבר "אלרגיה מסכנת חיים" באופן מפורט ומנומק, הועדה היתעלמה ממסמכים רפואיים ספציפיים התומכים באבחנה זו, ואף התייחסה בבטול לאבחנה כי המערערת סובלת מ"אלרגיה מסכנת חיים" בקובעה, כי איבחנה זו "מופיעה כשגרה בסיכומי הילדים להם אלרגיה למזונות שונים".
בין היתר, הועדה היתעלמה ממסמך ד"ר נופר מרכוס מטעם מכון קיפר מיום 2.1.2016 (להלן: מיסמך ד"ר מרכוס, צורף לנימוקי העירעור), שבו פורט כי בדיקות הדם ותבחיני העור שנערכו למערערת נימצאו חיוביים, וכי על המערערת להמנע באופן מוחלט ממזונות מסוימים שכן חשיפה אליהם עלולה ליגרור "תגובה מסכנת חיים", "נפיחות, בלע או קוצר נשימה", ואף הוטלה על המערערת חובה לשאת בקביעות מזרק אפיפן;
הועדה אף לא קיימה דיון בשאלת הפוטנציאל להתרחשות ארוע מסכן חיים אצל המערערת, על אף שכבר נפסק על ידי בתי הדין לעבודה כי אין הכרח שארוע מסכן חיים ימומש בפועל, שכן השגחה צמודה של הורים ומלווים אינה צריכה לשמש לחובתם.
יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי לעבודה בעיניין ע.א:
"אשר לטענות המבקש בנוגע להוראות החוזר יובהר כי על פי הוראות החוזר, במקרים של אלרגיה קשה "הוסרה הדרישה לקבל תעוד רפואי שניתן במיתקן רפואי בעת ארוע אנפילקטי". החוזר אינו מסיר את הדרישות הקבועות בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות, בכל הקשור לאמות המידה שלאורן תבחן תביעה לקבלת קצבת ילד נכה, לרבות הצורך לבחון האם "לא ניתן להשאירו בלא השגחה אפילו פרקי זמן קצרים והוא זקוק לנוכחות מתמדת של הזולת בשל אירועים רפואיים תכופים הדורשים טפול מיידי של אדם אחר, הנובעים מהמחלה הקשה או מהליקוי או בשל כך שבהשוואה לבני גילו הוא אינו מסוגל להבחין בגורמי סיכון מיידיים לו או לזולתו".
הועדה קבעה מפורשות כי המבקש עצמאי כבני גילו; כי נוכח בקיאותו במצבו ומודעות סביבתו לא ארעו אירועים דחופים הדורשים טפול מיידי של אדם אחר; כי הוא מסוגל להמנע מחלב ומוצריו, דהיינו הוא מסוגל להבחין בגורמי סיכון מיידיים לו. הינה כי כן, אין די בקיומה של אלרגיה חריפה כדי לקבוע כי המבקש זקוק להשגחה קבועה.
...
טענות המשיב:
דין הערעור להידחות משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, וזו מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר במלואן;
הוועדה נדרשה להתייחס לאבחנה הרפואית אודות "אלרגיה מסכנת חיים" והסבירה, כי מדובר במונח שגרתי בסיכומי ילדים הסובלים מאלגיה למזונות, וכל זמן שאין בתיקה של המערערת תיעוד אודות תגובה אנפילקטית או כשל נשימתי, הרי שהיא אינה עומדת בתנאי עילת ההשגחה על פי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן: התקנות).
בגין כל אלו אינה עומדת בקריטריוני המוסד לזכאות בעילת "אלרגיה מסכנת חיים: או "אלרגיה קשה" ולכן אינה זכאית להשגחה קבועה כמשמעה בתקנות המל"ל.
לאור כל האמור לעיל הוועדה דוחה את הערר"
מן הפרוטוקול שצוטט לעיל עולה, כי הוועדה הפנתה לדברי אמה של המערערת כי "הפניסטיל נותן מענה לתגובה האלרגית", וקבעה כי "האירועים חלפו גם ללא שימוש במזרק האפיפן", תוך התעלמות מהמשך דבריה של האם, כי "היו פעמים שהיינו צריכים את המזרק אפיפן והגענו לבית חולים".
אכן, אמה של המערערת לא הפנתה לאירועים ספציפיים שבהם נדרש השימוש במזרק בפועל, אך מן הראוי היה כי הוועדה תתייחס לטענה זו של האם ותבחן אותה על יסוד התיעוד הרפואי בתיקה של המערערת, ובפרט לנוכח מסמך ד"ר מרכוס שבו צוין כי:
"לגבי ביצים וסויה תבחיני עור חיוביים וגם בדיקות הדם. עליה להימנע באופן מוחלט מביצים וסויה. בחשיפה למזונות אלה עלולה להופיע תגובה קשה מסכנת חיים ולכן עליה להימנע לחלוטין מאכילתם או מאכילת מוצרי מזון שעלולים להכיל אלרגנים אלה. אם חשיפה בטעות והופעת נפיחות בלוע או קוצר נשימה יש להשתמש במזרק אפיפן ג'וניור. קיבלו הנחיות לשימוש במזרק ותוכנית פעולה לשעת חירום. זקוקה להשגחה של מבוגר מתמדת בחברת ילדים למנוע חשיפה בטעות למזונות אלו שעלולים לגרום לתגובה מסכנת חיים. על אנשי הצוות להיות מצוידים וערוכים לשימוש במזרק אפיפן בעת הצורך"
לכך יש להוסיף, כי מלבד הצורך האפשרי במזרק אפיפן שתואר בהרחבה במסמך הרפואי כאמור, הרי שנכללה בו גם התייחסות מפורשת לפוטנציאל קיומם אירועים מסכני חיים כתוצאה מחשיפה לאלרגן, ולכן היה על הוועדה לדון בפוטנציאל האמור ולבחון את היתכנותו.
לאור האמור, דין הערעור להתקבל.
סוף דבר – הערעור מתקבל, ועניינה של המערערת יוחזר טל וועדת ערר (ילד) בהרכב חדש, אשר ידון בערר מבראשית.
