ערעור על החלטת ועדת ערר מס רכוש ומס שבח

ב]בית המשפט העליון[][בירושלים רע"א 4569/99 בפני: [כבוד השופט א' ריבלין המבקשים: [1. אברהם שלו 2. אברהם בלומרוזן 3. שושנה לבונטין 4. הורית פלד 5. שלום אפרתי המשיב: [מנהל מס שבח מקרקעין - איזור המרכז בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.6.99 בתיק ע"ש 458/96 שניתן על ידי כבוד השופט א' הומינר בשם המבקשים: עו"ד אריה יעקב החלטה

זוהי בקשת רשות ערעור של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כבוד השופט א' הומינר) מיום 1/6/99 בע"ש 458/96, בו נדחה ערעור המבקשים על החלטת ועדת הערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א - 1961 (להלן: "חוק מס רכוש").

...

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

דיון והכרעה כידוע, ערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, הנו מוגבל שכן על פי החוק ותקנה 12א(א) לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מילחמה ונזק עקיף), התשל"ג – 1973, ניתן להגיש ערעור רק בבעיה משפטית.

ההכרעה מהי בעיה משפטית בה ידון בית המשפט עשויה להיות שנויה במחלוקת (ע"א 266/97 מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נ' ווייסמן, פ"ד נז(3) 207 (2003); רע"א 6070/95 הנ"ל).

...

בהחלטת ההבהרה קבעה הוועדה: על מנת להביא סוף להתדיינות ולמחלוקת בין הצדדים, וייתכן שהיה עלינו לעשות כן כבר בהחלטה מיום 1.9.2013, נפרט את חשבוניות המס שהוגשו ע"י העוררים ואשר אנו מקבלים אותן כאסמכתא לתשלומים ששולמו עבור תיקון מבנה המפעל, עד לתקרת התשלום שקבענו בהחלטתנו מיום 1.9.2013.

בהחלטה נאמר תחילה כי "[...] אנו מעריכים על דרך האומדנא את עלות תיקון הנזקים הישירים שנגרמו למבנה כתוצאה מהפגיעה הישירה, מבלי לכלול בעניין זה את נושא הפגיעה הנטענת באפשרות הרחבת המבנה והגדלתו, בסך של 150,000 ₪ + מע"מ". בהמשך מורה הוועדה על הגשת החשבוניות ומציינת כי המערער ישלם את הסכום הנקוב בכל חשבונית וחשבונית, עד לסך של 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הנקוב בכל חשבונית עד מועד התשלום בפועל.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולקבוע כי המשיבים זכאים לפיצוי בגין הנזקים למבנה על פי האמור בהחלטת ההבהרה, בכפוף להפחתת הסך של 25,940 ₪ שנכלל בהחלטה על פי חשבונית א'.

הוועדה אף ראתה להפנות לממצאיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעירעור אחר שהגישו המערערות על החלטת ועדת הערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 (להלן: חוק מס רכוש), אשר דנה בשווייה של העסקה המדוברת לצורך חישוב גובהו של מס הרכוש המתחייב מן העסקה (ע"ש (מחוזי ת"א) 1150/02 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ובנייה בע"מ נ' מס רכוש תל-אביב-יפו (לא פורסם, 22.8.2004) (להלן: ע"ש 1150/02)).

כך למשל, בחוק בו עסקינן, חוק מיסי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), העירעור על ועדת הערר, בנקודה משפטית, הוא – לפי סעיף 90 – לבית משפט זה; במה נשתנה חוק זה מחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, שם העירעור על ועדת הערר (לפי סעיף 29(3)) הוא לבית המשפט המחוזי? למחוקק פתרונים.

...

המערערות ישלמו למשיב הוצאות בסך 20,000 ש"ח. השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה.

ואולם, מעיון למקרא חוות דעתו של חברי השופט פוגלמן נחה דעתי, כי נושא מס הרכישה צריך שיתברר בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו, גם על פי אותה הלכה.

אף אני לא אטע מסמרות, אך לא אכחד, כי סבורני שיש ממש בטענה המקבילה בין שני המקרים, שהרי הגדרות השווי בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 חותרות לכיוון דומה של שווי וקרובות לענייננו, אם במכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון ואם בשווי השוק (סעיפים 13-11), והדבר מתישב גם עם הגיונם של דברים, בבסיסם.

לפניי ערעור על החלטת ועדת ערר לעניין מס רכוש וקרן פיצויים (נזק מילחמה ונזק עקיף) (להלן: "הועדה") מיום 13.9.2022 בגדרה הוחלט לקבל את הערר שהגיש המערער באופן חלקי, כך שגובה הפצוי על כלל הציוד שהיה בנגריה שהופעלה על ידו ונשרף – יעמוד על 26,100 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

כן נקבע כי כאשר מדובר בסוגיה הקשורה לדיני הראיות או לסדרי הדין, אין לראות בכך "בעיה משפטית" וכן כי ככל שמדובר בהחלטה של טרבונל מקצועי, הפרשנות לשאלה מה נכלל בביטוי "בעיה משפטית" תהיה מצומצמת יותר (ע"א 266/97 מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נ' מקס וויסמן, פ"ד נ"ז(3) 207(2003)).

...

לאור כל האמור קבעה הוועדה כי לא עלה בידי המערער להוכיח את תביעתו ברמת הוכחה של מאזן הסתברויות.

סיכומו של דבר, הוועדה החליטה לקבל את הערר באופן חלקי, כך שגובה הפיצוי למערער על כלל הציוד שהיה בבית המלאכה ונשרף יעמוד על סך של 26,100 ש"ח. טענות הצדדים בתמצית לטענת המערער, חוות הדעת היחידה שעמדה לפני הוועדה הייתה של השמאי מטעמו ולא היה מקום שלא לקבלה במלואה ולקבוע את נזקיו הישירים שנגרמו למערער בסך 195,939 ש"ח בהתאם לאותה חוות דעת.

עוד נקבע שהטענה שהוועדה טעתה משפטית בכך שלא קבעה כי הנטל הורם באמצעות העובדות אשר הובאו לפניה ולכן הערעור הוא בשאלה משפטית – דינה להידחות (ע"ש 5064/05 בלוקי שפילמן – קוטלר עדיקא בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

כללי לפניי ערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, מיום 22.4.11 (להלן: "ההחלטה").

בהקשר זה אפנה לסעיף 26(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, המורה: "החולק על שומה רשאי להשיג עליה בכתב מנומק לפני המנהל, תוך שלושים יום לאחר שהומצאה לו הודעת השומה או תוך מועד מאוחר מזה שהתיר המנהל מטעמים מיוחדים". (ההדגשה אינה במקור –א.א.) על מהות ההסבר לאיחור אותו נידרש הנישום ליתן, עמד בית המשפט העליון במקרה של הארכת מועדים בחוק חוק מסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963, באומרו, בע"א 7759/07, רות כספי ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין נתניה [2010]: "השכל הישר, יועץ טוב בכל מקום, מצדיק - אכן - שימוש שקול ומדוד בהארכת המועד הקבוע על פי סעיף 85 על-ידי סעיף 107. הארכה כזאת צריך שתיעשה בזהירות הראויה, תוך היתחשבות אמיתית בהסתמכות על השומה, ובקושי הראיתי שנוצר עם חלוף הזמן )הדרי, שם, 216; ו"ע 5038/05 סגל נ' מנהל משרד מסוי מקרקעין, מיסים כ/2 (אפריל 2006) עמ' ה-43; השוו פרשת רוזנברג - פסקה 17 לחוות דעתו של השופט, כתארו אז, ריבלין; ע"א 736/87 יעקובוביץ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, נצרת, פ"ד מה(3) 365, (373-372) . נוסף על כך, כדעת הרוב בוועדה, על דרך הכלל, המבקש הארכת מועד לתיקון שומה צריך להראות, סיבה מספקת, להארכת המועד (ולא רק סיבה לתיקון השומה. ודוק, סיבה מספקת להארכת מועד אינה סיבה מהותית לעניין אותו מבקשים לקדם, (כגון תיקון השומה), אלא סיבה הנוגעת למועדים, קרי, סיבה שתבהיר מדוע לא נעשו הפעולות הדרושות בתוך המועדים הקבועים בחוק." כלומר, כל שהמנהל נידרש לבחון, בשלב זה הוא האם יש בידי הנישום, המשיבים שלפניי, סיבה מספקת להאריך את המועד להגשת ההשגה.

...

המערער טען כי דין הערר להידחות על סף מחמת האחור בהגשת ההשגה.

בפתח הדברים אציין דומה שדין הערעור להידחות על הסף, מחמת שאינו מעורר שאלה משפטית, וזאת לאור סעיף 29(ד) לחוק המורה: "על החלטתה של ועדת ערר ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום שהובאה ההחלטה לידיעת המערער". ספק בעיני האם הסוגיה המונחת לפתחי, היא בגדר "בעיה משפטית" עליה ניתן לערער לבית המשפט, כמצוות סעיף 29(ד) לחוק.

בשולי הדברים, נתתי דעתי לטענת המערער לפיה, קבלת עמדת הוועדה משמעה כי מעתה יונחה המערער שלא לקיים מו"מ מחוץ להליך ההשגה, ואין בדברים אלה כדי להגיע למסקנה שונה.

לאור כל האמור, לא מצאתי להתערב בהחלטת וועדת הערר, ואני דוחה את הערעור.