ערעור על החלטת ועדת ערר לפיצויים והיטל השבחה בדבר הוצאות

אשר לטענת המבקשים שנוגעת לאפשרות לבחור את מועד עריכת השומה גם לאחר מיצוי הליכי ההשגה שקבועים בסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק, נקבע כי אמנם הוראת המעבר אינה נוקבת במועד בו פוקעת האפשרות לדחיית עריכת השומה, אך אין משמעות הדבר כי החייב רשאי למצות הליכי ערר וערעור, ולהחליט אם לממש אפשרות זו לאחר סיומם.

כידוע, רשות לערער על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בעירעור על החלטה של ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה תנתן במשורה, כשמתעוררת שאלה רחבה שחורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בר"ם 4351/23 ביסאן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה מעלה הגליל, פסקה 6 (12.7.2023); בר"ם 8161/21 דקל נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה גבעת שמואל, פסקה 5 (22.12.2021); בר"ם 7914/21 ברסלב נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה נתניה, פסקה 5 (9.12.2021)).

ואולם, כעולה מתשובתה של הועדה המקומית, נכון למועד הגשת תשובתה היו שלושה תיקי ערר שעניינם בתכנית תא/5000 ושבהם הוצאה שומה עובר ליום הפירסום של התיקון; ואף צוין כי במסגרת עררים אלה לא נידונה שאלת דחייתה של עריכת השומה.

...

בהחלטות מיום 2.8.2020 ומיום 29.11.2020 נדחה הערר בעיקרו.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובה לה, וכן בעמדת היועצת המשפטית לממשלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

לפני ערעור על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז מרכז בערר רע/8053/1120 מיום 29.6.2021 (להלן: "הועדה" או "ועדת הערר", "הערר" ו"ההחלטה" בהתאמה).

הועדה שגתה בכך שנקטה בפרשנות מצמצמת ושגויה לפיה תכנית 1010א לא התירה אפשרות ניוד זכויות בלתי מנוצלות מקומות ד' ו-ה' החדשות לקומות ו' ו-ז' בבניין, בנגוד לחוות דעת משפטית על תכנית 1010א מיום 17.4.2019 מטעם המשיבה עצמה, בנוגע לפרויקט אחר שאושר גם במסגרת תמ"א 38 ותוכנית 1010א. הועדה אף שגתה בכך שהחליטה "לחסוך מהצדדים הוצאות" במינוי שמאי מכריע נוסף, ללא קבלת עמדת הצדדים, בנסיבות בהן אין מדובר במחלוקת כספית זניחה אלא במחלוקת של מאות אלפי שקלים.

ראו בהקשר זה את שנאמר בהמשך הדברים בעיניין מאיר בפיסקה 17: "ועדת הערר מוסמכת להתערב בשומת היטל השבחה מנימוקים שעניינם הגשמת הוראות התוספת השלישית. כדי להגשים את תכליתו של ההסדר בדבר היטל השבחה הקבוע בתוספת השלישית על ועדת הערר לבחון את השומה שלפניה במבט רחב ותכליתי, כך ששומת השבחה היוצאת תחת ידיה תגשים את תכליותיו האמורות של ההסדר.

...

בהחלטתה קבעה הוועדה כי קריאה תכליתית של תמ"א 38 מחייבת את המסקנה לפיה שטח הקומות הנוספות שמעל הקונסטרוקציה, הנחוץ לחיזוק הבניין הקיים, מתאפשר לפי הוראות התמ"א ולכן בניגוד לעמדת השמאי יש להביא בחשבון את השטחים שנבנו על גבי החיזוקים הקונסטרוקטיביים כשטחים שניתן לבנות מכוח התמ"א. הוועדה ציינה כי במצב דברים הרגיל היה התיק מוחזר לשמאי המכריע על מנת שיבחן מחדש את התחשיב שערך, אלא שעוד לפני שהוגש הערר סיים השמאי המכריע את תפקידו כך שלא ניתן לשוב אליו לצורך עריכת תיקונים בשומה.

בהתייחס לטענה לפיה פרשנות ועדת הערר סתרה חוות דעת משפטית ספציפית מטעם המשיבה, מקבל אני את הסבר המשיבה כי חוות הדעת בהליך אחר אינה מחייבת את הוועדה, מה גם שעל פני הדברים לא ניתן לומר כי השמאי המכריע באותו הליך אחר הגיע למסקנה שונה מהותית מזו שקבעה הוועדה בענייננו, נוכח העובדה כי נסיבות אותו מקרה שונות מנסיבות ענייננו.

לאור כל האמור, סבורני כי לא נפל פגם בקביעת ועדת הערר לעניין פרשנותה של תכנית 1010א וקביעתה כי תכנית זו אפשרה ניוד זכויות בלתי מנוצלות אך ורק מתוך שטחי ההרחבה של הדירות הקיימות בקומות א-ג'.

כללו של דבר, בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 ותקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000, ולאחר שמצאתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הוועדה, כי ממצאים אלה תומכים במסקנתה המשפטית וכי אין לגלות בה טעות שבחוק – דין הערעור בסוגיות שתוארו לעיל להידחות.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה – מחוז תל אביב, שניתנה ביום 27.12.22 (להלן: "החלטת ועדת הערר").

עם זאת, בסופו של דבר אני סבורה שיש שלהורות על הארכת מועד בכפוף לתשלום הוצאות, וזאת בשל העובדה כי המדובר בהיטל השבחה בשיעור של מעל לעשרים מיליון ₪, ואליבא דכולי עלמא, שלאור החלטת וועדת הערר, על המשיבה להשיב למשיבים סכומים של מעל עשרה מיליון ש"ח, כאשר הנושא כפוף לבצוע חישובים, שייתכן ויש ביחס אליהם מחלוקת הנוגעת לאופן החישוב ולשיעור הפרישי ההצמדה.

...

בנסיבות כגון אלה, אני סבורה שהמשיבים לא הניחו שלא יוגש ערעור, במיוחד לאור סכומי העתק שבהם מדובר.

אם נבחן ממעוף הציפור את טיעוני הצדדים באשר למחלוקת ביניהם ולהכרעת וועדת הערר, נלמד כי תכנית בצלאל היא שבסופו של דבר העניקה למקרקעי המשיבים את הזכויות המשביחות.

בסופו של דבר, בנסיבות הקונקרטיות, לאור העובדה כי המדובר בהחלטת וועדת ערר שניתנה למעלה משש שנים לאחר שהתקיים הדיון בה, כשמדובר בסכומים בהיקפים שאין להניח שמי מהצדדים סבר כי לא יוגש ערעור, בנסיבות הקיימות כאשר בהחלטת וועדת הערר הוועדה מפנה לשתי אפשרויות שעומדות בפניה, והטעם לבחירת אפשרות אחת על פני השנייה, נבעה מחישוב לטובת המבקשת, מבלי שניתנה למי מהצדדים האפשרות להביא את החישוב לוועדה לבחינתה, כאשר אני לוקחת בחשבון את העובדה שמנהלת אגף הנכסים, ואני נותנת לעובדה זו משקל רב, שהתה בבית חולים בשל ניתוח מורכב שהיה עליה לעבור בדיוק בטווח המועדים שבהם הייתה אמורה להישקל הגשת הערעור, כאשר הפנייה לב"כ המשיבים נעשתה כבר ביום 14.3.23, אני סבורה כי האיזון במקרה הקונקרטי נוטה במקצת לטובת המבקשת, ולאור כך ניתנת ארכה להגשת הערעור עד ליום 9.5.23 בכפוף לתשלום הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח. ניתנה היום, ו' אייר תשפ"ג, 27 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.

בקשת רשות העירעור שבפני מכוונת כלפי פסק דין זה. המבקשת טוענת, בעקרו של דבר, כי שגה בית המשפט המחוזי עת שהתערב בקביעותיה של ועדת הערר בכל הנוגע לאופן חישוב ההשבחה בגין הקומה הנוספת.

זאת, בשים לב לאמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעירעור על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, שלה נתונה המומחיות בנושאים המסורים לסמכותה (בר"ם 1874/12 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה נ' אנג'ל, פסקות 8–9 (1.5.2012) ; בר"ם 3709/21 סדן אחזקות 38 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה הרצליה, פסקה 6 (16.1.2022); בר"ם 4569/23 עדני נ' הועדה מקומית לתיכנון ולבנייה, פסקה 11 (30.7.2023)).

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובותיהן של המשיבות.

סיכומו של דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בד בבד להגשת בקשה זו, הוגש כתב ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב (להלן: ועדת הערר), בעררי ההשבחה מושא תכנית 2650ב' מיום 27.6.2023 (ראו: ערר (ועדת ערר לפי חוק התיכנון והבניה לפיצויים ולהיטל השבחה מחוז תל אביב) הנישומים בעררי תכנית השימור תא/2650/ב: חיוב בהיטל השבחה נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה (27.6.2023)) (להלן: החלטת ועדת הערר) וכן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת ועדת הערר הכוללת השבת היטלי השבחה וערבויות בהקף של 110 מיליון ₪, אשר נדונה באופן נפרד מבקשה זו. הצדדים הם הועדה המקומית לתיכנון ובניה בתל אביב-יפו (להלן: המבקשת או המערערת) ו־532 משיבים (להלן: המשיבים), אנשים פרטיים, חברות, תושבי חוץ, חברות בהליכי פירוק מרצון ועוד, אשר בעיניינן דנה ועדת הערר בתקופה של למעלה מעשור, עד לקבלת ההחלטה נשוא עיכוב ביצוע זה. זאת, לאחר ששררו מיגבלות שונות על נכסי המשיבים במשך תקופה של כשלושה עשורים.

שנית, הקף הטיעון בעירעור – חרף החלטת הרוחב של ועדת הערר, הרי שאופן יישום ההחלטה על כל אחד מהערעורים הוא שונה, דבר שמוביל לבחינה פרטנית של נפקות ההחלטה.

לעניין סדרי הדין, עומדת המבקשת על כך שהמצאתם של מאות אלפי עמודים מודפסים עשויה להוביל לפגיעה סביבתית ברורה וקשה, וכן להוצאות כבדות ומיותרות על הקופה הציבורית, שעה שישנה חלופה נגישה של עיון במסמכים אלו במערכת "נט המשפט" הממוחשבת.

...

לפיכך, סבורני כי מועד הגשת הבקשה על ידי המבקשת בוצע כדין.

שכן, עצם ההגבלה מאזנת בין האינטרסים של המשיבים לבין האינטרס של המבקשת במיצוי יומה בפני בבית המשפט, במטרה להוביל לסיומה בהקדם האפשרי של סאגה ארוכת שנים זו. בהתאם, סבורני כי יש להורות על הגדלת היקף כתב התשובה של המשיבים עד ל־30 עמודים.

סוף דבר – מצאתי לנכון לקבל את בקשת המבקשת כך שהערעור יעמוד על 62 עמודים כפי שהוגש בפועל וכן שהנספחים יומצאו באופן דיגיטלי לבעלי גישה למערכת "נט המשפט". כמו כן, קבעתי כי היקף כתב התשובה של המשיבים יוגדל בהתאם כך שיעמוד על עד 30 עמודים.