ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה בדחיית פטור מארנונה לבית תפילה

ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה שליד עריית ירושלים מיום 29.10.14 לפיה נדחו שני עררים שהגישה המערערת על החלטות המשיב שלא לפטור אותה מתשלום ארנונה בעד שטחים בהחזקתה המשמשים כאכסניה.

אשר לאיזכור השגוי של סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת הפיטורין בהחלטת הועדה, טוען המשיב כי מדובר בטעות סופר גרידא, שלא השפיעה כלל על ההחלטה, כנלמד מכך שבהמשך ההחלטה מתייחסת הועדה במפורש לפטור שניתן למערערת בגין שטח המדרשה (ולא בגין בית תפילה).

...

דין הערעור להידחות.

לפיכך אין מקום להיעתר לבקשה החלופית של המערערת (שהועלתה רק במהלך הדיון בערעור ולא הוזכרה בכתב הערעור או בעיקרי הטיעון) להשיב את הדיון לוועדת הערר לשם השלמת הבירור העובדתי או כל בירור אחר.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ערעור על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה שליד עריית ירושלים (להלן: "הועדה" או "ועדת הערר") מיום 2.3.14 במסגרתה נדחה ערר המערערת לחייבהּ בתשלום ארנונה ביחס לנכס שבהחזקתהּ עבור השנים 2007 ו- 2013.

בנוסף התבקש פטור מארנונה לגבי תקופה של כחודשיים, החל מחודש אוקטובר 2007 ועד סוף חודש נובמבר 2007, עת בוצעו בשטח של 600 מ"ר בנכס שיפוצים נרחבים, כמו גם פטור מארנונה בגין שטח בית כנסת בנכס בגודל של 245 מ"ר. הועדה בהחלטתה דחתה את טענת המערערת כי יש לפצל את הנכס לחלקים שונים, ולהטיל חיוב ארנונה שונה בגין כל חלק, בהתאם לשימוש שנעשה בו. הועדה קיבלה את עמדת המשיב כי יש לראות במקרה זה את חלקי הנכס השונים כטפלים למהות העיקרית בנכס, באופן המאפשר לחייב את הנכס כולו בחיוב ארנונה אחיד.

לגבי שטח בית הכנסת, לא נמצאה עילה לפטור את כל השטח כבית תפילה, אלא רק שטח של 115 מ"ר בלבד.

...

ברם, עמדת המשיב, וקביעת הוועדה, כי המערערת לא הגישה בקשה בעניין זה כנדרש, מתחזקת לאור העובדה שבכתב הערר משנת 2007 טענה המערערת כי היא אך פועלת להמצאת המסמכים הנדרשים לצורך מתן פטור כאמור (פסקה 55 לכתב הערר), ובכתב הערר משנת 2013 אף לא העלתה המערערת כל טענה בנושא זה. המערערת חזרה על טענותיה בעניין זה רק בכתב הערעור שהוגש לבית משפט זה, וגם אז לא צירפה מסמכים רלוונטים לעניין זה. בנסיבות אלה, אין כל עילה להידרש לתלונת המערערת על התנהלות המשיב או הוועדה, בהקשר זה. יוצא אפוא, כי מבחינת החלטת הוועדה עד כה שלא נמצאה עילה להתערב בקביעותיה והכרעותיה.

יוצא אפוא, כי הערעור נדחה בחלקו.

בפני ערעור על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה שליד עריית חיפה (להלן "ועדת הערר") מיום 3.9.17 בתיק 90/16, לפיה נדחה ערר שהגישה המערערת על החלטת מנהל הארנונה בעריית חיפה (להלן: "מנהל הארנונה") לדחות את בקשת המערערת לקבל פטור מתשלום ארנונה בחלק מנכס ברחוב אלנבי 39, חיפה (להלן "הנכס") שהשימוש העקרי שלו הוא בית תפילה.

...

בשים לב לאופי הפעילות, היקפה ומועדיה – אני סבורה כי יש לראות במקום "שמרטפיה" שפעילותה אינה עומדת בפני עצמה , אלא שהיא חלק בלתי נפרד מהפעילות העיקרית – התפילה.

לפיכך, אני מקבלת את הערעור וקובעת כי המערערת זכאית לפטור מארנונה למרתף.

לפני ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית של עריית עירית ירושלים (להלן – ועדת הערר) בתיקי ערר 39/14, 250/14, 220/15, 204/16, 38/18 שניתנה ביום 21.4.2020 (להלן – ההחלטה).

עניינו של העירעור במספר היבטים שבהחלטה: דחיית טענת המערערת כי זכאית היא לפטור מארנונה בגין שטח בית כנסת המצוי לטענתה בתוך מבני הסמינר אותו היא מפעילה; קבלת עמדת המשיב לפיה הסווג המתאים למבני הפנימיה שמפעילה המערערת הוא מגורים סוג 1; ודחיית עמדת המערערת לעניין פטור מתשלום ארנונה לשטחים משותפים במבני הפנימייה.

בית הכנסת כאמור, ועדת הערר מצאה בהחלטה כי המערערת לא הוכיחה שהשימוש העקרי בשטח הנטען הוא כבית כנסת ולכן איננה זכאית לפטור מארנונה בגין שיטחו (סעיפים 27-20 להחלטה).

אכן, הובהר בפסיקת בית משפט זה כי הפטור לשטח בית כנסת הנו למבנה שזה ייעודו העקרי, גם אם מתקיימים בו שיעורים ללימוד תורה או פעילות לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימוד התורה ושאין בו פעילות עסקית, כאמור בנוסח המתוקן של החוק (עניין ישיבת החיים והשלום לעיל, פס' 5-4); עמ"ן (מנהליים י-ם) 27608-05-14 אור ודרך נ' מנהל הארנונה של עריית ירושלים, פס' 12-11 (23.8.2015)).

...

לשיטת המערערת, לא כל מבנה הפנימייה הוא יחידת מגורים אחת, אלא לכל היותר – כל קומה מהווה יחידה נפרדת, מסקנה הנתמכת בעדויות המשיב וגם בכך שלא חישב את שטח המדרגות.

עוד טוענת המערערת כי לו תדחה עמדתה לפיה יש לראות במטבחונים כמטבח, הרי שהמשמעות היא שבכל מבנה יש מספר מטבחים כמספר הקומות, וגם בכך יש בכך כדי לתמוך במסקנה שכל קומה מהווה יחידה נפרדת כך שהסיווג הנכון הוא מגורים סוג 2.

סוף דבר הערעור נדחה בזאת.

ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ירושלים (להלן – ועדת הערר) בתיק 138/05, שבה נדחה ערר שהגישה המערערת, ישיבת מקדש המלך (להלן – המערערת) על החלטת המשיב, מנהל הארנונה בעריית ירושלים (להלן – המשיב).

לשיטת המערערת, אין לקבל את גישת ועדת הערר לפיה יש לאשר פטור מארנונה רק לבית כנסת המשמש באופן ייחודי לתפילה.

...

פרשנות זו אף נלמדת מלשון הסעיף הפוטר מארנונה את "השטח המשמש לצרכי תפילה". כמו ועדת הערר, גם אני סבורה כי אין בעצם קיומה של הצעת חוק לתיקון פקודת הפיטורין המבקשת להרחיב או להבהיר את סעיף הפטור דנן, שטרם אושרה, כדי להשליך על המקרה הנוכחי.

גישת המשיב לפיה יוענק פטור מארנונה לבתי כנסת מהסוג הראשון, אך לא לבית כנסת דוגמת זה שמפעילה העותרת, היא, לפיכך, סבירה, ולא ראיתי מקום להתערב בה. סוף דבר 16.

נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.