החברה הגישה ערעור לבית דין זה כנגד ההחלטה מיום 26.10.17 (עש"ר 19640-11-17), ובפסק דין מיום 4.12.17 (השופטים לאה גליקסמן, אילן איטח ואילן סופר ונציגי הציבור מר נתן מאיר ומר אמנון גדעון) נדחה ערעורה (בכפוף לאמור להלן), תוך שצוין כי "אכן, כתב האישום שהוגש כנגד החברה ומנהליה המדווחים חמור ביותר, ועל פניו הצדיק שלילת הרישיון של החברה". עם זאת, כך נקבע -
"סבורים אנו כי בהחלטה על שלילת הרישיון יש לאזן בסבירות ובמידתיות בין כלל השיקולים הרלוואנטיים, ובכלל זאת היות החברה ומנהליה בגדר חשודים שעומדת להם חזקת החפות וזכותם לחופש העיסוק, והיות החברה מעסיקתם של 150 עובדים, אשר עלולים לאבד את מקום עבודתם או את הותק שלהם בעבודה וזכויות שצברו בתקופת עבודתם. נוכח האמור, יש מקום להתיר לחברה להמשיך לפעול בהתאם לסעיף 7 לחוק, דהיינו להמשיך להעסיק את העובדים שהועסקו בחברה נכון למועד מתן ההחלטה (להבדיל מלכרות התקשרויות חדשות ולקבל עובדים חדשים לחברה), פרק זמן נוסף, וזאת עד ליום 28.2.2018. בפרק הזמן הנוסף ניתן יהיה לנסות לאתר רוכש לחברה שימשיך להפעילה, כמובן בכפוף לקבלת כל האישורים והרישיונות הנדרשים. למותר לציין, כי המשך פעילות החברה כקבלן שירות בתחום השמירה מותנה בכך שהיא מחזיקה ברישיון מארגן שמירה ונשק מאורגן תקף"
(להלן: פסק הדין הקודם).
עוד יצוין להשלמת התמונה, לגבי רישיון לשירותי שמירה ולארגון שמירה הדרוש לצורך פעילות כקבלן שמירה מכוח חוק חוקרים פרטיים ושרותי שמירה, התשל"ב - 1972, כי רישיון זה אמנם נשלל מהחברה על ידי הועדה לרשוי חוקרים פרטיים במשרד המשפטים נוכח הגשת כתב האישום, אך ההחלטה בקשר לכך בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי (עש"א 42824-06-17 מיום 21.12.17 שאוזכר לעיל), והוחזרה לדיון חוזר.
...
בשולי הדברים ובאשר לבקשת המדינה לתיקון פרוטוקול הדיון, נציין כי הדברים נרשמו כפי שנאמרו מפי ב"כ המדינה ומשכך לא מצאנו הצדקה להיענות לתיקון המבוקש.
סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט לעיל.
לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות לזכות המערערת 1.
