ערעור על החלטת ועדת הערר מחוז חיפה: אי כושר

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 6.3.2020 ("הועדה").

המערער ביקש להחזיר את עניינו לועדה על מנת שתעיין בחומר הרפואי שצורף לערעור ותשקול החלטתה מחדש בין היתר בשים לב לפגיעה המוחית ולנכות בשיעור 15% שנקבעה לו בתחום הנוירופסיכיאטרי בהליך שנוהל בבית המשפט המחוזי בחיפה (עמ' 13 לנימוקי העירעור).

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

ביחס לכל ליקוי וליקוי בחנה הוועדה את השפעת הנכות הרפואית על יכולתו התפקודית של המערער והגיעה למסקנה שהמערער מסוגל להשתלב בשוק העבודה בהיקף מלא בעבודות משרדיות ובעבודות שיווק.

דין הטענה להידחות.

על כן, הוועדה לא נדרשה להתייחס לפגיעה נוירופסיכיאטרית, וגם לא ניתן לדרוש מהוועדה לקבוע מה מידת ההשפעה התפקודית של ליקוי זה. הואיל ולא מדובר בטעות משפטית, אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה בעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בחיפה ועדות העירעור מכוח חוק ע"נ 69381-11-18 תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערער ח. ס. ע"י ב"כ עו"ד עודד צדקוני המשיב קצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד רועי אברהם פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי פסק דין

עוד נכתב בדברי ההסבר: "כאמור, נכה שהכנסתו מעבודתו עולה בממוצע שנתי על גובה השכר הממוצע במשק, לא יהיה זכאי לתגמול נצרך, שכן מלכתחילה תגמול זה ניתן לנכים שנקבע לגביהם כי איבדו לצמיתות את כושר עבודתם, ומטרת השינוי המוצע בפיסקה זו היא לאפשר לנכים להשתקם ולו באמצעות עבודה חלקית ומוגבלת". נפנה לסקור את המסכת העובדתית הרלבנטית על-פי סדר כרונולוגי: 18.2.2009 - הרופא המוסמך המחוזי אישר שילוב המערער במסגרת שיקומית בטיפול בבעלי חיים כהליך טרום-שקומי.

29.10.2018 - החלטת המשיב מושא ערעור זה. ההחלטה של המשיב לדחות את הבקשה לתשלום נצרך התבססה על בדיקת המערער על-ידי צר"מ ביום 3.9.2018 ומסקנתו, שאושרה על-ידי הרופא המחוזי.

...

מסקנתנו הינה שהמערער הוכיח שקביעת המשיב בהחלטתו מיום 29.10.2018 לפיה הוא יכול לעבוד במשרה חלקית בהיקף של חצי משרה אינה מבוססת ואינה נכונה.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטת המשיב מיום 29.10.2018.

לאור קבלת הערעור, אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪ וכן לשלם לו את הסכום ששולם על-ידו למומחה הרפואי מטעמו, כנגד קבלה.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט נוהאד חסן; ב"ל 29718-01-22), שבו היתקבל ערעור המשיב על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) (להלן - הועדה) מיום 23.11.21.

וכך נקבע: "...: לא מצאתי בסיס לטענת המערער, כי על בית הדין להורות על כנוס ועדה לעררים במחוז אחר, משאין בנמצא הליך כאמור במסגרת הדיון בבתי הדין לעבודה על החלטותיהם של הועדות הרפואיות. המערער אף לא הצביע בטיעונו על טעם לפסילת הרכבן של ועדות לעררים במחוז חיפה או הצפון." החלטת הועדה ביום 23.11.21 היתכנסה הועדה בהרכבה החדש (השלישי), שמעה את המשיב ובא כוחו והחליטה כך: "הוועדה דנה מחדש בעיניינו של המערער בעקבות פס"ד מיום 3.12.19 ובהתאם לכך דנה מחדש הוועדה בעיניינו הוועדה שקלה השפעות כל ליקוי וליקוי על כושר עבודתו.

...

בנסיבות אלה, בית הדין מוסמך להורות על החלפת המחוז ואין לאפשר את המשך התשת המשיב.

לגופו של ערעור - לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ואת טענות הצדדים לפנינו בכתב הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל כך שתבוטל הוראת בית הדין האזורי על כינוס הוועדה בהרכבה החדש במחוז אחר, וזו תוכל להתכנס במחוז בו מטופל עניינו של המשיב.

ומצידנו נוסיף כי העובדה שנפלו פגמים בעבודת ועדות קודמות – אף כמו במקרה הנוכחי - אינה מבססת, לכשעצמה, את המסקנה כי יש לסטות מההלכה הנ"ל וכי אין עוד מקום למתן הוראות לוועדה בהרכבה החדש והדרך היחידה היא החלפת ההרכב.

סוף דבר – עניינו של המשיב יוחזר לפי מצוות בית הדין האזורי לוועדה בהרכב חדש (רביעי במספר).

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 10398-01-21 פלוני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ בקשה מס' 11 לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המבקשת – הנתבעת איילון חברה לביטוח בע"מ המשיב – התובע פלוני החלטה

במסגרת תביעת התובע למוסד לביטוח לאומי הוא נבדק על ידי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה הרפואית"), ולאחר שנקבעה לו על ידי ועדה רפואית דרגת אי כושר מלא ממועד התאונה ועד יום 31.12.2020, קבעה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי לתובע נכות צמיתה בתחום האורתופדי בשיעור 60% לפי סעיף 40(14) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

מכיוון שהועדה הרפואית לא קיבלה את טענות התובע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לו נכות נפשית, בנוסף לנכות בתחום האורתופדי, הגיש ב"כ התובע בשמו ערעור על החלטת הועדה הרפואית, וזה נדון על ידי ועדה רפואית לעררים ביום 17.11.2021.

...

אני סבורה שקביעות ואפילו ראשוניות של הוועדה הרפואית לעררים במקרה דנן מהוות ממצאים המצדיקים בחינה מחודשת של מצבו של התובע עקב התאונה על ידי מומחה רפואי, ואין לקבוע שקביעה על פי דין שניתנה בעניינו על ידי הוועדה הרפואית נטולת ספקות ומספקת וראויה להוות קביעה על פי דין לצורך מתן הכרעה בהליך שבפניי.

בעריכת איזון נכון בין הנזק שייגרם באם יותר לבחון עניינו של התובע פעם נוספת על ידי מומחה רפואי אובייקטיבי שימנה בית המשפט, וחוות דעתו תהיה נתונה לביקורת גם באמצעות שאלות הבהרה וחקירה נגדית, ובין דחיית הבקשה והותרת קביעה רפואית מעוררת ספק כאשר דרגת הנכות גבוהה, ראוי להעדיף את אינטרס בירור הספק עד תום, ולהיעתר לבקשה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל, וכך אני מורה.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 67844-05-23 29 ינואר 2024 לפני: כב' השופט בועז גולדברג המערערת סברין אסדי ע"י ב"כ: עו"ד כמאל דבאח המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי פסק דין

זהו ערעור על החלטת ועדת ערר (ניידות) מיום 26.3.23 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי מיגבלת המערערת לא ניתנת ליישום לפי רשימת הליקויים הקבועים בתוספת הראשונה להסכם הניידות (להלן: "ההחלטה").

ביום 16.5.22 נבדקה המערערת על ידי ועדה מחוזית אשר קבעה, כי מיגבלת המערערת לא ניתנת ליישום לפי רשימת הליקויים הקבועים בהסכם הניידות.

המערערת ביקשה להוסיף ולהפנות לפרוטוקול האיבחון הרפואי (ביטוח נכות) משנת 2018 במסגרתו נקבעה לה נכות רפואית בשיעור 65%, לפי סעיף 29(3)(ב-ג), העוסק לטענתה בשיתוק בארבעת הגפיים התחתונים והעליונים, וכן נקבעה לה דרגת אי כושר בשיעור 100%.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטה המצדיק התערבות.

לסיכום מדובר מטופלת עם שיתוק בינוני קשה של הרגליים באופן דיפוזי יותר בשרירים הפרוקסמיליים שתוכים באגן על רקע מיופטיה, הווה אומר מחלה של שרירים, ולא מיאלופטיה הווה אומר מחלת חוט שדרה, כשם שנכתב הוועדה ב 16.4.19.

טרם סיכום אציין, כי קביעת הוועדה נופלת במתחם הסבירות ואין מקום, כי בית הדין יחליף את שיקול דעתה המקצועי-רפואי של הוועדה; אף מינוי מומחה מטעם בית הדין אינו מקובל במסגרת הליכי ערעור על החלטות ועדות רפואיות (ראו: בר"ע (ארצי) 11627-04-18 ורד אדרי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.6.18) ומשכך אף דרישתה החלופית של המערערת דינה להידחות.

סוף דבר אשר על כן – הערעור נדחה.