ערעור על החלטת ועדת האתיקה הארצית לגנוז תלונה ולהגיש קובלנה

[3: העתירה הוגשה על ידי המערער כנגד החלטתה של ועדת האתיקה הארצית להגיש קובלנה נגדו.

הטענות בדבר הגנה מן הצדק ובדבר סיכון כפול/מעשה בית דין, נשענות על כך שהחלטתה של ועדת האתיקה הארצית על העמדה לדין התקבלה לאחר שועדת האתיקה של המחוז הדרומי החליטה על גניזת התלונה.

...

מעבר לנדרש אוסיף, כי בכל מקרה, טעמיו של בית הדין הארצי למסקנה כי בנסיבות המקרה אין בסיס לטענות של סיכון כפול, מעשה בית דין או הגנה מן הצדק, מקובלים עליי בעיקרם.

נוכח כל האמור, יש לדחות את הערעור לעניין הכרעת הדין.

סוף דבר.

עניינה של העתירה בהחלטת ועדת האתיקה הארצית של לישכת עורכי הדין (להלן –המשיבה) להגיש קובלנה נגד העותר, אשר הוגשה לבית הדין המשמעתי של לישכת עורכי הדין במחוז ירושלים ביום 30.12.12 (בד"מ 61/12).

מקום בו החליטה הועדה המחוזית לגנוז את התלונה, רשאי המתלונן לפנות לועדת האתיקה הארצית, כקובל נוסף, בבקשה לבדיקה מחודשת.

המשיבה מציינת, כי לאחר הגשת העתירה הנוכחית, עיינה בתלונה שטופלה במחוז דרום, ובהחלטה לגנוז אותה, אולם לא מצאה מקום לשנות מהחלטתה על הגשת הקובלנה.

על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי, רשאים הנאשם והקובל לערער לפני בית המשפט המחוזי בירושלים, וכן רשאים לערער כאמור ועדת האתיקה הארצית והיועץ המשפטי לממשלה אף אם לא היו קובלים (סעיף 71 לחוק לישכת עורכי הדין).

...

זאת גם כאשר מדובר בטענת חוסר סמכות, אשר סבורני כי בנסיבות העניין אינה נופלת לחריגים בפסיקה המצדיקים דיון בה במסגרת ערכאה זו דווקא, על פני הדיון בבית הדין המשמעתי.

למותר לציין כי ככל שההכרעה שתתקבל בענייננו של העותר לא תהא מקובלת עליו, יוכל להגיש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי, וככל ששם לא יימצא לו מזור – אף לבית המשפט המחוזי.

כללו של דבר: העתירה נדחית.

משיבה 1 הודיעה למערער ביום 2.1.2011 כי היא החליטה להעמיד את משיב 2 לדין משמעתי, וביום 29.8.2012, במסגרת דיון שנערך בועדת האתיקה הארצית, החליטה משיבה 1 לגנוז את התלונה בגין התבטאויות משיב 2 בעתירה לבג"ץ, אך החליטה גם להגיש קובלנה כנגד משיב 2 בגין התבטאויותיו במכתב לנשיא בין הדין הגדול לערעורים, וכן להגיש קובלנה כנגד המערער על בסיס תלונה אשר הגיש נגדו משיב 2 ביום 11.5.2010.

...

המשיבים משיבה 1, מנגד, סבורה כי יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

יתר הטענות המועלות על ידי המערער במסגרת ערעור זה הועלו כבר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, נדונו ונדחו על ידו באופן מפורט ומנומק כדבעי, ומשכך אני סבור כי דין הערעור להידחות.

ביום 22.3.10 הודיעה ועדת האתיקה המחוזית לעותר כי תלונתו כנגד המשיב נידונה ועל סמך בדיקת התלונה ומסמכים שהומצאו לוועדה מצאה הוועדה כי "אין מקום להמשך טיפולה בתלונה וכי בנסיבות המקרה לא נמצאה בהתנהגותו של עו"ד אביעד הכהן עבירה על כללי האתיקה המקצועית והתלונה נגנזה". לאחר מכתב נוסף ששלח העותר לוועדת האתיקה המחוזית ניתנה על ידה החלטה נוספת ביום 1.7.10 בה נקבע, בין היתר, כי "תגובת עו"ד אביעד הכהן הניחה את דעת הוועדה כי לא היה במעשיו ובפועלו של עורך הדין דבר העולה לכדי עבירה על כללי האתיקה והחליטה לגנוז את התלונה". העותר ביקש מוועדת האתיקה המחוזית לפרט את נימוקיה לגניזת התלונה וביום 26.7.10 השיבה הוועדה, בין היתר, כדלקמן: "ועדת האתיקה של הוועד המחוזי, בראשותו של עו"ד דורון תמיר, מבקשת להודיעך: 'הוועדה בחנה לעומק את התלונה ואת טענות הצדדים ולא סברה שיש עבירה אתית. הוועדה אינה עוברת לסדר היום על התבטאויות לא ראויות אך אין זה המקרה כאן'." ביום 28.9.08 פנה המשיב במכתב לרב משה שלמה עמאר, הראשון לציון ונשיא בית הדין הגדול לערעורים (להלן: "הרב מ.ש עמאר") בו התלונן על ענוי דין, הכל כמפורט באותו מכתב (נספח ב' לעתירה).

ביום 29.8.12, במסגרת דיון שנערך בוועדת האתיקה הארצית, החליטה המשיבה לגנוז את התלונות בעיניין ההתבטאויות בעתירה לבג"צ הן כנגד המשיב והן כנגד עורכות הדין הנוספות החתומות על העתירה לבג"צ. עוד החליטה המשיבה להגיש קובלנה כנגד המשיב בעיניין התבטאויותיו במכתב לרב מ.ש. עמאר מיום 28.9.08, וכן החליטה להגיש קובלנה כנגד העותר על בסיס תלונת המשיב מיום 11.5.10.

בפסק דינו מתח בית המשפט העליון ביקורת חריפה על החלטות בית הדין הרבני באשדוד ועל הפגיעה החמורה בגיורן של העותרות שם. בית המשפט העליון לא מצא לנכון למתוח ביקורת על סיגנונו של המשיב בעתירה שהוגשה לבג"צ. ראוי להפנות לפסיקתו של בית המשפט העליון בעיניין הבקורת שמתח על היתנהלות בתי הדין הרבניים בפרשה אשר הביאה את המשיב להגיש את העתירה לבג"צ. בעמ' 3 לפסק הדין נקבע ע"י כב' השופט א. רובינשטיין כדלקמן: "... די לציין כי ההליך שקיים בית הדין הרבני האיזורי באשדוד (בשני התיקים), והדברים נאמרים בצער וללא כוונה לפגועה, 'לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה...' (ישעיה נג, ב), כפי שיפורט.

בדבריו אלה פירט המשיב את התבטאויותיו של העותר אשר עלולות לעלות כדי לשון הרע כשהוא מבקש מוועדת האתיקה "לחוות דעתה באשר לאמירות הנ"ל, ולשקול את המתבקש מהן". משהחליטה המשיבה לראות בדברים אלה תלונה, ומשפנתה לעותר על מנת שיגיב על התלונה נגדו, ומשבסמכותה של המשיבה לנקוט בהליכים נגד עורך דין גם אם לא היו בדבריו של המשיב משום תלונה, לא מצאתי כל פגם בהחלטת המשיבה להגיש קובלנה כנגד העותר.

...

לפיכך דין טענת העותר לפיה לא ניתנה לו הזדמנות להגיב לתלונה להידחות.

אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית.

העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים סכום של 15,000 ₪ ובסה"כ 30,000 ₪.

בתאריך 18.6.2012 הגישה העותרת ערעור על ההחלטה לסמנכ"לית הלישכה הגב' אופיר שמסרה לה כי יש להגיש העירעור לביהמ"ש. במקביל פנתה לגורמים שונים בבקשה לזרז את הטיפול בתיקה.

במסגרת הדיון עלה, כי מעבר לקובלנה שהוגשה כנגד העותרת הוגשה כנגדה גם תלונה המייחסת לה היתחזות לעו"ד. כאן המקום לחזור ולציין כי תלונה זו נגנזה ע"י ועדת האתיקה הארצית בתאריך 9.12.2012 ולאחר הדיון בועד המרכזי ונושא זה אינו עומד יותר על הפרק אף לטענת המשיבה.

במקרה דנן, אין טענה כי העותרת הורשעה בעבירה פלילית שיש בה משום קלון כפי דרישת סעיף 44(א)(1), ולפיכך הלישכה התבססה בהחלטתה על סעיף 44 (א)(2) תוך הפניה ל"עובדות אחרות" באשר להתנהלות העותרת כעולה מהקובלנה שהוגשה כנגדה, בחלקן הודתה בכל הקשור עם אמירותיה כלפי המאמנת שלה, לאורן סברה המשיבה כי העותרת אינה ראויה לשמש חברה בלישכה.

" מעבר לאמור, בתאריך 11.12.2012 ולאחר שניתנה החלטת הוועד המרכזי, התקבלה החלטת ועדת האתיקה הארצית הגונזת התלונה שהוגשה כנגד העותרת בגין "היתחזות " לעורכת דין לפיה: "הננו להודיעך כי ועדת האתיקה הארצית של לישכת עורכי הדין דנה בתלונה שבנידון.

...

בתאריך 12.9.2012 התקיימה ישיבת ועדת ההתמחות בה הוחלט, כי למרות האמירה החמורה המיוחסת לעותרת כלפי המאמנת כפי העולה מהקובלנה כנגדה, אין מקום לעכב את קבלתה כחברה בלשכה בטקס שייערך בחודש דצמבר 2012 וכי במקביל ההליך המשמעתי יערך כסדרו וכלשונה: "אומנם האמירה שאמרה המועמדת על-פי כתב הקובלנה היא אמירה חמורה, אך על פי אותו כתב קובלנה הוטחו בפניה דברים קשים לא פחות. נראה כי גם אם תורשע העונש יהיה רחוק מהשעיה. אשר על כן, לא מצאנו מקום לעכבה מלהתקבל כחברה בלשכה. תוכל להתקבל כחברה בטקס שיערך בחודש דצמבר. ההליך המשמעתי ייערך כסדרו" בתאריך 14.11.2012 התכנס הוועד המרכזי לדון בעניינה של העותרת בעקבות המלצת ועדת ההתמחות מתאריך 12.9.2012.

סוף דבר לא סברתי כי בנסיבות עלי להחליף את שיקול דעתו של הוועד המרכזי ולהורות על קבלת העותרת ללשכה.