ערעור על החלטת ועדת האכלוס הציבורית בדבר החלפת דירה בדיור הציבורי

1.8 יצוין, כי לאחר מתן ההחלטה נעשו חילופי תיכתובות בין ב"כ העותרת למשיב, ובהמשך הגישה העותרת בקשה לעיון מחדש בהפנותה לפסק הדין שניתן בעת"מ 28922-03-17 דבורה אלבז נ' משרד הבינוי והשיכון (1.4.19) (להלן – "עניין אלבז").

בתאריך 3.2.20 התקבלה תשובתו של המשיב כדלקמן: "החלטת הועדה בבקשתה של מרשתך מתאריך 25.12.19 שהתקבלה לאחר הדיון בבית המשפט, התייחסה מפורשות לבקשה ליישובי המרכז, ודחתה אותה. בהתאם לנוהל הוועדה הציבורית לערעורים בנושא איכלוס, לא ניתן לערער על החלטת ועדה ציבורית משך 12 חודשים. אבקש להביא לתשומת לבך, כי בקשתה המפורשת של מרשתך לפיה היא מעוניינת בדירה בכל מקום בארץ בו יש בית חולים קרוב, הובאה בפני הועדה, אשר בהתאם לכך, לנסיבותיה ולמלאי הדירות אישרה לה זכאות לדיור בעפולה". צוין, כי העותרת זכאית לסיוע בשכר דירה בהתאם לעיר עפולה שבה אושרה לה הדירה.

3.9 בהתייחסות לטענת העותרת בדבר קיומן של דירות פנויות בדיור הצבורי בהתאם לדו"ח משנת 2015 : לגישת המשיב, נקל לראות שמתוך כלל הנכסים שהיו פנויים חלק מהדירות סומנו כלא ראויות למגורים וחלק גדול היה בישובים לא מבוקשים.

...

דיון ומסקנות 4.1 יאמר כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטת הוועדה והשתלשלות האירועים, לרבות הפסיקה הרלוונטית, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות, הכל כפי שינומק להלן: 4.2 מושכלות יסוד הן כי בהליך מנהלי בית משפט רשאי להתערב בהחלטות הרשות המנהלית רק אם נפל בהן פגם מתחום המשפט המנהלי, או אם מדובר בהחלטות בלתי סבירות בעליל.

הנה כי כן, במקרה שלנו, כעולה מהנמקותיה הברורות של הוועדה, רק נכונותה של העותרת לקבלת דירה בפריפריה, תוך הבעת הסכמה מפורשת לחריגה מהנוהל בנושא זה, היוותה שיקול ונסיבה להיעתר לבקשה.

4.12 לסיכום, לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא שלא ניתן לומר כי נפל פגם בהחלטת הוועדה מושא העתירה ו/או שהיא נגועה בחוסר סבירות המצדיק התערבות בית משפט זה. דין העתירה להידחות אפוא - וכך אני מורה.

ערעור שהוגש על החלטה זו לועדת איכלוס עליונה, נדחה.

בישיבה מיום 21/10/13 החליטה ועדת איכלוס עליונה לאשר לתובע החלפת דירה בשכירות בשיכון הצבורי בחולון, וזאת בכפוף לכך שיפנה את הדירה.

מצב דברים זה, שצוין לא אחת למרבה הצער כמבטא מציאות קיימת של מחסור תמידי בדירות המיועדות לדיור צבורי, הוביל את בתי המשפט להקפיד הקפדה יתירה על התנאים המנויים בהוראות החוק הרלוואנטיות (לעניין זכאות לדיור צבורי), ולפרשם באופן קפדני (ר' רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [פורסם במאגרים] (12/5/08); עע"מ 5017/12 אמזלג נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [פורסם במאגרים] (29/1/13)).

...

יובהר מיד כי גם דין טענות אלה להידחות מכל וכל; בכל הקשור לזכאות הראשונה, הרי שמקום בו צורפה על ידי משרד השיכון במסגרת נספח 1 לתצהירה המשלים של טופז (תצהיר שהוגש ביום 16/6/21 בהמשך להודעה על הסכמה בנדון שהוגשה באותו מועד) "תעודת זכאות" (בתור יחיד חסר דירה בקבוצת "בודדים בגיל 27-35) שהונפקה ביום 8/7/1990 (ושתוקפה היה עד ליום 6/1/1992) – הרי שלמעשה נשמט הקרקע תחת הטענה לקיומו של רישום שגוי שמנע מהתובע אפשרות לרכישת דירה. כך או כך, מקום בו עולה מחומר הראיות כי בסמוך לאחר תעודה זו, כבר תועדה הפלישה מצד התובע ומשפחתו לדירה (מס' 5) (ור' בעניין זה האמור בסעיף 1 לפרטיכל מיום 18/7/1990; נספח ב' לתצהירו של אברמוביץ), הרי שככל שהיה קיים רישום כי התובע כ"מחזיק בדירה", הגדרה זו הייתה שיקפה למעשה את המצב לאשורו לאור הפלישה.

בכל הקשור לרישום השגוי הנטען כמונע הזכאות למשכנתא בסיסית, הרי שגם דינה של טענה זו להידחות.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

הוא מתגורר מאז 1.12.1985 בדירה ציבורית בפתח תקוה בת שתי חדרים הממוקמת בקומה השנייה של הבניין וגודלה 68 מ"ר. ביום 20.6.2012, דחתה ועדת איכלוס מחוזית את בקשתו להחלפת הדירה לקומת קרקע ואישרה לו קבלת דירה עד קומה ראשונה, במקום דירה בקומה השנייה בה התגורר, וזאת על רקע חוות דעת יועץ רפואי.

המשיב מצידו הבהיר בערעורו כי אין הוא חולק על היתערבות בית המשפט בהחלטת הרשות ועל קביעתו כי המערער זכאי להחליף את דירתו במסגרת הדיור הצבורי בדירת קרקע.

בהחלטתו, שניתנה ביום 22.12.2021 (להלן: ההחלטה הנוספת) קבע בית המשפט בזו הלשון: "בפסק הדין שניתן בעתירה לא נקבע מועד לבצוע. בהתאם לפסיקה, במקרה שלא נקבע מועד לבצוע, יש לפרש פסק דין באופן שבו יש לבצעו תוך זמן סביר [...] בעניינינו, אינני סבורה כי ניתן לומר כי שעה שחלפו מספר חודשים ממועד מתן פסק הדין, ניתן לומר כי פסק הדין לא בוצע תוך זמן סביר. זאת, כאשר מדובר בשיכון העותר בדירת קרקע ביישובו. בפרט, כאשר המשיב ציין כי העותר נמצא כיום בראש רשימת הממתינים לדירה מסוג זה ובכך פעל בהתאם לפסק הדין". נציין בנוסף כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ונתבקשנו בדיון ליתן הכרעתנו ללא דיחוי, על יסוד התשתית המשפטית נכון למועד שמיעתו.

סיכומם של דברים: שני הערעורים נדחים, ערעור המשיב שהתייתר, כמו גם ערעור המערער שאינו מגלה עילה להתערבות.

...

מקובלת עלינו עמדת המשיב כי סעד של רכישת דירה במסגרת הנוהל האמור חורג במובהק מגדרה של העתירה.

כפי שנפסק לא אחת, ערכאת הערעור אינה רואה – ככלל – להתערב בפסיקת ההוצאות בערכאה הדיונית, ולא מצאנו טעם טוב לחרוג במקרה זה מן הכלל.

סיכומם של דברים: שני הערעורים נדחים, ערעור המשיב שהתייתר, כמו גם ערעור המערער שאינו מגלה עילה להתערבות.

זהו פסק דין בעתירה נגד החלטת ועדת האיכלוס העליונה של משרד הבינוי והשיכון מיום 29.3.22, שבמסגרתה נדחתה בקשת העותר להקניית זכויות חוזיות בדירה בשדרות שבה התגורר עם אמו המנוחה, עד פטירתה, וזאת כ"דייר ממשיך" של אמו המנוחה, כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשנ"ח-1998.

במסגרת תיקון ס' 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, הוחלף ההסדר הקודם שהעניק זכות למגורים בדירה לדייר ממשיך עם פטירת זכאי או מעברו למוסד סיעודי, בהסדר נוקשה יותר, שלפיו תוקנה זכות המגורים בדירה לדייר ממשיך, רק אם מוקנית לו זכות עצמאית לדירה ציבורית לפי הכללים.

המשיב הזכיר, כי יש לבחון את החלטת הועדה בכלי המשפט המינהלי, ובהיעדר פגם מינהלי בהחלטה, לשיטתו, טען כי אין להתערב בה. במהלך הדיון בעתירה, הובהר כי תלוי בפני בית המשפט העליון הליך – עע"מ 4504/22, משרד הבינוי והשיכון נ' אברהם סוויסה, ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שבו נקבע כי תקופת מאסר בת 13 חודשים, הייתה, בנסיבות העניין, תקופה קצרה שלא שללה את רציפות מגוריו של העותר (המשיב בעירעור) בדירה הציבורית יחד עם אמו המנוחה – הזכאית.

כך, גם על פי הפסיקה, לרבות פסק הדין בעע"מ 4504/22, וכך על פי הגיון הדברים, נוכח תכלית החוק כפי שפורשה בפסיקה.

...

אשר לתקופת מעצרו ומאסרו של העותר, בזיקה להוראת הנוהל המורה כי "הרציפות אינה נגרעת עקב היעדרויות קצרות וארעיות במהותן..." – סבורני, כי תקופת היעדרות מן הדירה בת למעלה מ-14 חודשים, בשל מעצר ומאסר, אינה יכולה להיחשב כהיעדרות קצרה וארעית.

לפיכך, ומשלא נמצא בהחלטה פגם מנהלי העשוי להצדיק התערבות בית המשפט, יש לדחות את העתירה.

העתירה נדחית אפוא.

בעקבות התאונה כאמור, בחודש יוני 2022 פנתה הלישכה לסיוע משפטי בשם העותרת למשיב, בבקשה לתיקון הסורגים ולאישור זכאותה של מישפחת העותרת להחלפת דירה לדירת קרקע לאיכלוס מיידי; בקשה זו נדונה על ידי הועדה ציבורית אשר החליטה ביום 9.8.22 לאשר החלפת דירה לדירה בת 4 חדרים בקומה 1, בתואם להחלטה שניתנה בשנת 2019, שהתבססה על חוות דעת הייעוץ הרפואי מחודש יולי 2019.

תמצית טענות המשיב המשיב מצוין כי אין מחלוקת שמצבה של העותרת לא שפר עליה, ואולם כך גם הדבר במקרה של דיירים אחרים בדיור הצבורי; בהתאם לנהלים, מספר החדרים המירבי שניתן לאשר עומד על 4, והקומה הנמוכה ביותר שניתן לאשר כיום היא בקומה 1.

סעיף 1א לחוק קובע כי: "בקשה לקביעת זכאות לדיור צבורי תוגש למשרד הבינוי והשיכון; משרד הבינוי והשיכון יודיע למבקש, בתוך 30 ימים ממועד הגשת הבקשה, אם הוא עמד בכללים ועל הדרכים להשיג או לערער על ההחלטה בעיניינו". ס' 1 לחוק מגדיר את המונח "הכללים": "כללי משרד הבינוי והשיכון לעניין זכאות לדיור צבורי". בעניינינו כאמור, הוכרה זכאותה של העותרת לדיור צבורי בהתאם לנוהל; העתירה נוגעת לבקשת העותרת לשידרוג הזכאות שלה; ואולם המשיב ציין כי העותרת קיבלה את הקצאת הדיור המרבית והמיטבית, שביכולתו להעניק לה בהיתחשב במלאי הדירות העומד לרשותו, וזאת חרף המצוקה והתור הארוך הקיים של זכאים העומדים בתנאי הזכאות שאושרו עבור העותרת.

...

עניינה של העתירה בהחלטת המשיב מיום 9.8.22 בגדרה הוחלט לא להיעתר לבקשת העותרת להחלפת דירה בדיור הציבורי.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שהוגש על ידם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

כך או כך, סבורני כי עמדת המשיב שלפיה ניתנת קדימות בהקצאת דירות קרקע לבעלי מגבלה פיזית הרתוקים לכיסא גלגלים, היא עמדה סבירה, שאף תואמת לנוהל (סע' 5.2.2.

סוף דבר העתירה נדחית.