לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים –ניידות מיום 25/07/18 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי סוג הליקוי של המערער נכלל ברשימת הליקויים, וקבעה לו דרגת מוגבלות בניידות לפי סעיף א-7-ב-1 חלקי בשיעור של 40% .
בתאריך 17/06/18 נתן בית הדין את פסק דינו (מפי כב' השופטת אורית יעקבס), ולפיו העירעור נתקבל באופן חלקי, והורה כי עניינו של המערער יוחזר לועדה, באותו הרכב: "... על מנת שתשקול מחדש ובמנומק את קביעתה לענין האפשרות ליישם את סעיף א(7), לעניין ליקוי אטכסיה, וזאת נוכח ממצאיה בדבר העידר יציבות" (להלן: "פסק הדין").
סיכומו של דבר, העירעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לועדה לעררים - ניידות, באותו הרכב, על מנת שתנמק באופן מפורט את קביעתה שלפיה יש ליישם את סעיף א.7.
...
בהתייחס לתמליל והתקליטור שהגיש המערער – כאמור נחה דעתי כי אין ליתן משקל לפריטים אלו, ויש להוציאם מן התיק, מחמת שמדובר בראיות שאינן קבילות.
מכאן, המסקנה היא כי מדובר בהקלטה שבוצעה ללא רשות, תוך הפרת חובת תום הלב וההגינות כלפי הוועדה, ושעל כן המערער אינו מורשה להציגה.
סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים - ניידות, באותו הרכב, על מנת שתנמק באופן מפורט את קביעתה שלפיה יש ליישם את סעיף א.7.
