ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין בדיקה קלינית ותקנה 15

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 05/10/2021 .

הועדה הרפואית לעררים שבה והתכנסה ביום 13/12/2020, והחליטה לקבל את הערר תוך שקבעה כי למערער 5% נכות צמיתה, החל מיום 05/11/2018, לפי פריט 37(8)(א) לרשימת הליקויים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 - שבר של גוף חולייה שהתרפא בלי תזוזה ובלי הגבלה בתנועות.

הועדה ביססה את החלטתה בנוגע להפעלת תקנה 15 על בדיקה קלינית שלא בוצעה, ונמנעה מיישום כדין של הוראות תקנה 15.

...

הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

כפי שצוין לעיל, מרבית הטענות אותן העלה המערער הינן טענות שברפואה, ומכאן דינן להידחות.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתדון בעררו.

ביום 20.4.2015 נפגע המערער בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, בפגיעות "חבלה ברגל שמאל וגב תחתון". ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור של 9.75%; והאחרון הגיש ערר על החלטה זו. ביום 27.3.2022 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים.

כיפוף פלנטארי 45 מעלות דרוסאלי 15, אינברסיה ואיוורסיה מלאים.

הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ועיינה בחומר הרפואי שהציג, אך מצאה שלא חלה החמרה במצבו הקשורה לתאונה.

בזיקה לכך, טענת המערער באשר לטיב הבדיקה הקלינית שערכה הועדה נדחית.

אופן חישוב הנכות המשוקללת למי שניפגע במספר פגימות באותה פגיעה בעבודה מוגדר בבירור בתקנה 11(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ולא מצאתי כי נפל פגם בשיקלול הנכויות במקרה דנן.

...

שלישית, לעניין היעדר התייחסות הוועדה להיקף התיק הרפואי של המערער, לכאביו של המערער או להפנייתו להכנת מדרסים או לרכישת נעל מיוחדת - מקובלת עליי טענת המשיב, שלפיה בהיעדר מגבלה תפקודית לא די בכאבים או טיפולים שונים, לכשעצמם, כדי לקבוע נכות (דב"ע נז 01-6 עמוס קסנטיני – המוסד לביטוח לאומי (12.2.1998)).

ואחרון, טענת המערער שלפיה התעלמה הוועדה כליל מבדיקות ההדמיה נדחית.

סוף דבר נוכח כללם של דברים, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 4.8.21 ו- 8.8.22 (להלן: "הועדה") וקבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 5%, החל מיום 17.11.19 (להלן: "ההחלטה").

הועדה הקשיבה לתלונות המערער לפיהן הוא: "סובל מכאבים ומגבלה בתנועת כתף ימין. יד דומינאנטית ימנית. כאבים בלילה". עוד הקשיבה הועדה לטיעוני ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון: "המשכנו בבירור רפואי. ביצע אולטרא סאונד שלא הדגימה נזק, אך בדיקת MRI הדגימה קרע בלבלום הקידמי. מגיע העתק לועדה. מבקשים להיתחשב ולהעניק דרגת נכות בשיעור 10% וככל שהועדה תיקבע כי יש הגבלה בתנועות, נבקש לפי סעיף של הגבלה בתנועות 15%." הועדה עיינה בתעוד הרפואי שהונח בפניה וכן ערכה למערער בדיקה קלינית וכך רשמה את ממצאיה (השגיאות במקור): "לשאלות הרופא בועדה –

הועדה הרפואית החליטה לדחות את העירעור על דרגת נכות, תקנה 15 מסוגל לחזור לעבודתו" החלטה זו של הועדה היא מושא העירעור שלפני.

בנסיבות אלה, בשים לב למימצאי הבדיקה הקלינית וממצאי בדיקות הדימות – הרי שהיה על הועדה ליישם את פריט ליקוי 42 בעיניינו של המערער.

...

מכאן, מתבקשת המסקנה, כי הוועדה מודעת לכך שהמערער מלין על מגבלה תפקודית המתבטאת בהגבלה בהרמת היד והכתף.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור נדחה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 1,000 ש" תוך 30 ימים מהיום.

לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעיניינה של המשיבה, מיום 25.4.22 שקבעה כי ישנה החמרה במצבה של המשיבה וכי למשיבה נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מתני וכן נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה צוארי (להלן – החלטת הועדה).

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למשיבה נכות בשיעור 10% בנכוי מצב קודם ובסך הכל נכות בשיעור 5% בגין נכות בצואר לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) לתקנות.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר וביום 13.9.21 היתכנסה הועדה נושא ערעור זה בהתכנסותה הראשונה ושמעה את המערערת כדלקמן: "יש התקפים אחת לשלושה שבועות פונה לטפול רפואי ומקבלת זריקות ומטופלת בהידרותרפיה ומשככי כאבים. עורך דין: מאז 2018 מוגדאת באובדן כושר עבודה. מאז פיטרו אותה משנת 2018. בהמשך למכתב הערר ברצוני לציין שבוועדה מדרג 1 לא היה נורולוג כאשר בסיס ההחמרה הוא ממצא נורולוגי שהתגלה בבדיקת EMG קיים נזק עיצבי. מבקש שתיבדק ע"י נורולוג. פנתה לרפואה דחופה מספר רב של פעמים עם תלונות של זרמים ורדימות בעיקר בחלק גוף ימני עם בעיה של תחושה. מפנה לבדיקות ההדמיה של עמ"ש צוארי ומתני, בעיקר הצוארי. מדובר בממצאים ובפיענוח שאינו תואם את הגיל שלה ניתן לראות נזקים מהותיים. ניתן לראות את ההחמרה בין בדיקות ההדמיה שביצעה. מדובר באישה צעירה שסובלת מכאבים והגבלות תנועה משמעותיות, מתקשה בעבודות הבית ולא עובדת מאז שנת 2018". הועדה בדקה את המשיבה ובממצאיה ציינה: "בבדיקה – קיימת רגישות בעמ"ש צוארי, בכיפוף מגיעה עד 3 אצבעות מהטרנום עם כאבים, יישור 40 מעלות, תנועות רוטאציה לימין 60 מעלות, לשמאל 80 מעלות. תנועות צידיות 30 מעלות לימין, 40 לשמאל עם כאבים.

קיימת רגישות בעמ"ש מתני – בכיפוף מגיעה עד החלק העליון של השוקיים, שובר טסט מ15 ס"מ עד 20 ס"מ. ישור 10-15 מעלות.

העירעור רובו ככולו מופנה כנגד קביעתה הרפואית האמורה של הועדה ואין כל מקום להתערב בה, שכן זו ברורה מנומקת ומפורטת, לאחר שהמשיבה נבדקה בדיקה קלינית דקדקנית ועל סמך אותם מימצאי בדיקה נמצא כי חלה החרמה במצב צוארה של המערערת וכי היא סובלת מהגבלת תנועה בצואר המזכה אותה בנכות בשיעור 10%.

...

עוד הפנה המערער לסיכום ביקור ראומטולוג מיום 27.3.2019.

מנגד טענה המשיבה כי דין הערעור להידחות שכן והגם כי טענת המערער בערעורו היא העדר הנמקה, הלכה למעשה הוא מבקש לטעון כנגד קביעתה הרפואית של הוועדה כי חלה החמרה במצב צווארה של המשיבה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 7/8/23 (להלן: הועדה) אשר קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 35%.

מנגד טוען המשיב כי קביעת היועץ מבוססת על המסמכים הרפואיים ולאחר בדיקה קלינית שערך, וכי משעה שמדובר בקביעת נכות זמנית מותאמת, מידת ההנמקה הנדרשת הנה פחותה מזו הנדרשת לקביעת נכות קבועה.

" לאחר מכן, נרשמו ממצאיו של היועץ: "היועץ הקשיב בקשב רב לתלונות התובע וטיעוני בא כוחו, עיין במסמכים לרבות סיכום ביקור ראומטולוגיה בית חולים העמק מ-14/6/23 ובדק את התובע. נבדקו המפרקים ההיקפיים כולל כתפיים, מרפקים, שורשי ואצבעות הידיים, קרסוליים, ברכיים וירכיים, לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה וכן לא עדות לנזק ממחלה פעילה בעבר. התובע מטופל בתרופות בלגיות [צ"ל ביולוגיות] כאשר מצבו איננו בשליטה ונידרש לשאיבת נוזל מפרך עם הזרקת הסטרואידים, עם זאת אין שום עדות לנזק מבני למפרקים ולא אנקילוזיס." לבסוף, סיכם היועץ את מסקנותיו: "לדעת היועץ יש לקבל את הערר של התובע ולקבוע 35% נכות באופן זמני עד סוף השנה לפי סעיף ביניים 35 1 ד-ה." הועדה לעררים אימצה קביעה זו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין העירעור להיתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן: סעיף 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודב), תשט"ז-1956, קובע את סמכות הועדה להתאים למבוטח הניצב בפניה דרגת נכות התואמת את מצבו: "(א) דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הוועדה דומה לליקוי הנפגע.

סיכום על בסיס האמור לעיל, העירעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יחזור לועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל כאמור בסעיף 15 לעיל.

...

" לאחר מכן, נרשמו ממצאיו של היועץ: "היועץ הקשיב בקשב רב לתלונות התובע וטיעוני בא כוחו, עיין במסמכים לרבות סיכום ביקור ראומטולוגיה בית חולים העמק מ-14/6/23 ובדק את התובע. נבדקו המפרקים ההיקפיים כולל כתפיים, מרפקים, שורשי ואצבעות הידיים, קרסוליים, ברכיים וירכיים, לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה וכן לא עדות לנזק ממחלה פעילה בעבר. התובע מטופל בתרופות בלגיות [צ"ל ביולוגיות] כאשר מצבו איננו בשליטה ונדרש לשאיבת נוזל מפרך עם הזרקת הסטרואידים, עם זאת אין שום עדות לנזק מבני למפרקים ולא אנקילוזיס." לבסוף, סיכם היועץ את מסקנותיו: "לדעת היועץ יש לקבל את הערר של התובע ולקבוע 35% נכות באופן זמני עד סוף השנה לפי סעיף ביניים 35 1 ד-ה." הוועדה לעררים אימצה קביעה זו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן: סעיף 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודב), תשט"ז-1956, קובע את סמכות הוועדה להתאים למבוטח הניצב בפניה דרגת נכות התואמת את מצבו: "(א) דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הועדה דומה לליקוי הנפגע.

סיכום על בסיס האמור לעיל, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יחזור לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל כאמור בסעיף 15 לעיל.

בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.