ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בדבר אי-החמרת מצב

הועדה סיכמה החלטתה וקבעה כי מצבו של המשיב "מתאים ל-0% הקבועים ולכן הועדה חוזרת על ההחלטה הקודמת וקובעת כי אין החמרה במצבו ברגל הפגועה". על החלטה זו הגיש המשיב ערעור שני לבית דין זה (ב"ל 8315-03-19, להלן: "העירעור השני").

בפסק דין מיום 29.8.19 היתקבל העירעור השני בחלקו ובית הדין הורה, כי "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 6.2.19, על מנת שתבהיר קביעתה בעיניין 'שתל העור' אליו התייחסה בהחלטתה, תוך הפנייה למסמכים רפואיים רלוואנטיים, זאת בשים לב לטענת המערער, כי אין בתיקו הרפואי כל תעוד בדבר הסטוריית ביצוע ו/או טפול בשתל עור כלשהוא, לא בפגיעה הנדונה ולא בכל טפול אחר שעבר מימי חייו.

...

במסגרת כתב התשובה והדיון בערעור טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

מעיון בחוות הדעת של פרופ' בס מיום 23.2.21 עולה, כי המומחה מטעם המשיב רשם בפרק ה"דיון" כדלקמן (נספח א' לכתב התשובה, ההדגשות הוספו): "השאלה העומדת לדיון ברגל ימין האם השינויים ברגל ימין הם משניים לאי ספיקה ורידית או חבלה עצמה. בשתי בדיקות דופלקס עדכניות של ורידי הרגליים הפענוח בראשון לא מדגים רפלוקס בוורידי המפשעה ובבדיקה השנייה מודגם רפלוקס קל בשכיבה בשתי הרגליים, לדעתי הממצא המעבדתי הזה אינו משמעותי מה גם שבבדיקה ב 2004 לא הודגם רפלוקס מימין ובבדיקה ב 2014 לא הודגם רפלוקס משמאל. רפלוקס כזה באזור המפשעה המופיע פעם כן פעם לא אינו בעל משמעות קלינית. פועל יוצא מכך שהשינוי של השקעות המוסידרין שגורמות לשינוי הצבע ברגל והבצקת הקלה הן קרוב לוודאי משניות לחבלות המעיכה והפצע בשוק ימין. והתרומה של ההפרעה הוורידית הקלה המודגמת לסירוגין במפשעות בלבד, אם היא אמיתית אינה משמעותית. אציין שוב שגם בבדיקה שלי בהאזנה וגם בבדיקה של פרופ' ניטצקי לא נמצא מרכיב משמעותי של אי ספיקה בספנה ואי ספיקה כזו לא תועדה בשום בדיקת מעבדה ובשום בדיקה גופנית. אין מנוס מהמסקנה שהפיגמנטציה כולה היא משנית לחבלות ולא לאי ספיקה ורידית כפי שקבעו בשגגה בביטוח הלאומי." היועץ הכירורגי עולה מצא בבדיקתו סימני הפרגמנטציה וסתזיסדרמטיטיס וקבע, כי הוא מסכים עם מסקנותיו של פרופ' בס בחוות דעתו מיום 23.2.21.

אין המדובר בכפל נכויות, אלא בנכויות שונות לפי סעיפי ליקוי שונים, כאשר ממילא מלאכת קביעת שיעור הנכות והתאמת פריטי הליקוי הם עניינים שברפואה, המסורים באופן בלעדי לוועדה ובהעדר טעות משפטית או חוסר סבירות קיצונית בהחלטת הוועדה – לא מצאתי מקום להתערב בה. סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

המערער ישלם את הוצאות המשיב בסך 1,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 10.9.2021, אשר דחתה את הערר שהגיש המערער וקיבלה את החלטת הדרג הראשון ולפיה המערער איבד 65% מכושרו להישתכר.

במסגרת החלטת הועדה ממועד זה, לאחר שעיינה בבדיקת תיפקודי ריאות שביצע המערער בחודש אוגוסט 2020, המליצה הועדה למערער במסגרת החלטתה לפנות להחמרה בקשר עם מצב ריאותיו.

יתירה מזאת, הגם שהועדה לא ציינה את הדברים באופן מפורש, ניתן לראות כי היא התחשבה בהשלכות הליקויים מהם סובל המערער על כושר תיפקודו, בקבעה כי המערער מוגבל במאמץ גופני משמעותי (לאור הליקוי הלבבי), הנידרש לסביבה מאווררת היטב ללא חומרים מגרים (לאור ה-COPD) עם נגישות לשירותים (לאור ההפרעות במתן שתן).

...

המשיב, מצדו, טען כי דין הערעור להידחות בהעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות.

במסגרת הלכת אופנר (בר"ע 39263-03-15 אופנר – המוסד לביטוח לאומי, 6.7.2016) הבהיר בית הדין הארצי שלא בכל מקום בו קיים פער בין הנכות הרפואית המשוקללת לבין אי הכושר שנקבע ניתן למצוא פגם משפטי או חוסר סבירות, שכן על הפער יכולה הוועדה לגשר באמצעות הנמקה: "על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר". לאחר שיישמתי את אמות המידה שלעיל על הערעור שבפניי, מצאתי כי דין הערעור להידחות וכי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.7.21 בהחלטתה שבה הועדה וקבעה כי לא חלה החמרה בדרגת נכותו של המערער.

ביום 20.10.20 היתכנסה הועדה לסיכום הדיון וקבעה כך - "הועדה עיינה בתיק נכות עבודה מיום 28.10.10 כאשר בו קיבל 15% בגין ע"ש מותני בועדה מיום 26.4.14. אי לכך קובעת הועדה שאין החמרה במצבו בגין הפגיעה הנדונה.

המערער טוען כי הרושם שהיתקבל בועדה טרם פסק הדין המחזיר הוא שהועדה החליטה שיש לנכות חלק מהנכות בגין מצב קודם, בעוד שכעת, משהובהר שאין לנכות מצב קודם בגין תאונת עבודה שהוכרה ונקבעו בגינה 0% נכות, נראה שחל שיפור במצבו הכולל.

"הדבר מצביע ... שהועדה החליטה על נכותו והתאימה את דרגת הנכות לתוצאות, במקום שתיעשה ההיפך". עוד מוסיף המערער כי אם חל שיפור היה מקום לכל הפחות לקבוע לו דרגות נכות זמניות.

...

הוועדה שמעה את דברי בא כוח המערער שציין כי "ביקשו לראות את התיק של תאונה אחרת של התובע, כל הנכות שלו יוחסה לתאונה הנוכחית. כל הנכות שיש לו כרגע מיוחסת לתאונה הנ"ל. הנימוק של הוועדה ללמה לא מקבלת את חוות דעתו של ד"ר טים היא משום שקיימת תאונה נוספת. אך אין תאונה נוספת שבגינה ניכו. נכותו לטעמנו גבוהה יותר גם אורטופדית וגם נוירולוגית. יש להתייחס לחוו"ד ד"ר טים, לבדיקת ה-EMG ולהיבט הנוירולוגי. מבקש לבדוק את התובע". הוועדה בדקה את המערער וציינה - "בבדיקה אורטופדית – מסוגל לעמוד על קצות האצבעות והעקבים, בכיפוף קדמי מגיע עד שליש עליון של השוקיים, כיפוף אחורי – 20 מעלות, הטיה ימינה ושמאלה – 45 מעלות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור, בתשובת המוסד, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מושא הבקשה ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כלל האמור ומשמילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה - הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19.06.22 (הועדה), אשר דנה בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

יש לדחות טיעוני המערער בדבר אי היתייחסות הועדה לאישור הרפואי של ד"ר עלי סלימאן שהוגש בתמיכה לבקשת ההחמרה, שכן אין המדובר במסמך רפואי מהותי, בודאי כשהועדה מתייחסת לתיקו הרפואי של המערער ולבדיקות הדימות באופן מפורט ומקיף.

...

הוועדה הוסיפה כי הסתיידויות של לגמנט ארוך ושל שינויים של זיזים ואסטיופיטיים במספר רווחים אינן קשורים לאירוע החבלה ולכן היא סבורה כי "התמדה של תלונות על כאבים מיוחסת אליהן ולא ממצאי התאונה שחלפו בעת שנקבעה נכות בגין הראש בלבד". תשומת לב כי גם בהליך ההחמרה הקודם הוועדה לעררים מיום 10.04.09 התייחסה לממצאי בדיקת ה CT מתאריך 24.03.09 ומציינת "ללא ממצא חבלתי, בלט מינורי בגובה C4-5,C3-4, ללא מעורבות מבנים עצבים". בניגוד לטענת המערער הוועדה לעררים אז בהליך ההחמרה שללה נכות לא רק בשל העדר ממצאים קליניים אלא גם נוכח ההסבר כי המדובר בשינויים ניווניים עת ציינה "ללא ממצא חבלתי שינויים דיסקופתיים מינימאליים ללא מעורבות מבנים עצבים". לסיכום, שוכנעתי כי הוועדה ניתחה, לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער יחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה, הממצאים הקליניים והממצאים הדימותיים.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המערערת הגישה ערר על החלטה זו. ועדת הערר שהיתכנסה ביום 14.03.23 האזינה לתלונות המערערת ובאת כוחה אשר נרשמו בפרוטוקול כדקלמן: "אני לא מבינה מדוע הרופאה לא בדקה אותי כמו שצריך. אף פעם לא עבדתי בגלל המצב שלי. בעבודה אצל הבן זה היה לצורך תמיכה. אני עם חרדות מהניתוח השלישי. הבן שלי ניסה לעזור לי. ישבתי במספרה כדי לצאת מהבית, לא הגעתי כל יום למספרה, פעם בשבוע, היה מצב שיכולתי לשבת 3-4 שעות, ולפעמים איך שהייתי מגיעה ביקשתי לחזור. הבן שלי לקח אותי והחזיר אותי. אני לא לא נוהגת.

אני הגשתי ערר גם מבחינה רפואית אך יצרו איתי קשר מהסניף שאפשר לבדוק אותה רק לעניין כושר ואם אני רוצה לבחון רפואית אני צריכה להגיש תביעה להחמרת מצב.

טענת המערערת בדבר אי יישום הילכת מוהרה אינה ברורה שהרי ועדת הערר קבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 65%, כלומר קיים פער שלילי בין דרגת הנכות הרפואית לבין זו התפקודית ולעניין זה הפנה המשיב להילכת אופנר (בר"ע (ארצי) 39263-03-15 רוחמה אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי (06.07.16)).

...

לטענת המשיב, דין הערעור להידחות כיוון שאינו אוחז טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה והשגותיו מופנות כנגד היבטים מקצועיים.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

מעיון בחוות דעתה של פקידת השיקום עולה כי היא הגיעה למסקנה כי עבודת המערערת אצל בנה במספרה אינה משקפת את דרישות השוק, וציינה כי אלמלא מדובר היה בבן משפחה היא אינה רואה כל אפשרות שמעסיק אחר היה מסכים להעסיקה נוכח מגבלותיה (חוות דעת פקידת השיקום צורף כנספח 2 לכתב הערעור).

סוף דבר דין הערעור להתקבל באופן שעניינה של המערערת יוחזר לוועדת הערר (אי כושר) בהרכבה מיום 14.03.23, על מנת שתשקול בשנית קביעתה ביחס לדרגת אי הכושר של המערערת תוך התייחסות לחוות הדעת של הקרדיולוג ד"ר רסין טובי, למכתבה של ד"ר קטי בן דוד ולהמלצתה של צורית גלבוע, פקידת השיקום.