ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בדבר אי-החמרה בפגיעה בעבודה

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.7.21 בהחלטתה שבה הועדה וקבעה כי לא חלה החמרה בדרגת נכותו של המערער.

ביום 20.10.20 היתכנסה הועדה לסיכום הדיון וקבעה כך - "הועדה עיינה בתיק נכות עבודה מיום 28.10.10 כאשר בו קיבל 15% בגין ע"ש מותני בועדה מיום 26.4.14. אי לכך קובעת הועדה שאין החמרה במצבו בגין הפגיעה הנדונה.

"הדבר מצביע ... שהועדה החליטה על נכותו והתאימה את דרגת הנכות לתוצאות, במקום שתיעשה ההיפך". עוד מוסיף המערער כי אם חל שיפור היה מקום לכל הפחות לקבוע לו דרגות נכות זמניות.

...

הוועדה שמעה את דברי בא כוח המערער שציין כי "ביקשו לראות את התיק של תאונה אחרת של התובע, כל הנכות שלו יוחסה לתאונה הנוכחית. כל הנכות שיש לו כרגע מיוחסת לתאונה הנ"ל. הנימוק של הוועדה ללמה לא מקבלת את חוות דעתו של ד"ר טים היא משום שקיימת תאונה נוספת. אך אין תאונה נוספת שבגינה ניכו. נכותו לטעמנו גבוהה יותר גם אורטופדית וגם נוירולוגית. יש להתייחס לחוו"ד ד"ר טים, לבדיקת ה-EMG ולהיבט הנוירולוגי. מבקש לבדוק את התובע". הוועדה בדקה את המערער וציינה - "בבדיקה אורטופדית – מסוגל לעמוד על קצות האצבעות והעקבים, בכיפוף קדמי מגיע עד שליש עליון של השוקיים, כיפוף אחורי – 20 מעלות, הטיה ימינה ושמאלה – 45 מעלות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור, בתשובת המוסד, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מושא הבקשה ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כלל האמור ומשמילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה - הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 02.08.21 (להלן: "הועדה") אשר דחתה ערר המערער וקבעה 0% נכות החל מ- 01.04.19 (להלן: "ההחלטה").

יש לדחות את טיעון המערער כאילו מחזיק הועדה באסכולה מחמירה שעה שאין המדובר באסכולה ואולם אם יסבור בית הדין כי כך הדבר הרי שאין כל מניעה לכך שהועדה תחזיק באסכולה.

יש לדחות טענות המערער בדבר אי ביצוע מבחנים של אינוורזיון.

סוף דבר לאור כל האמור, העירעור מתקבל באופן חלקי, כך שעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 02.08.21, על מנת שתבהיר, באופן מנומק ומבוסס, את קביעתה כי "מימצאי בדיקת הועדה בכל הקשור לתנועות הקרסול, אינו קשור לשבר עצמו" ותשקול בשנית, האם אין בממצאים אלה בכדי להעניק דרגת נכות למערער.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: הערעור הוגש באיחור ניכר שכן מכתב המשיב נשלח למערער כבר ביום 13.08.21 ואילו הערעור הוגש לבית הדין רק ביום 22.11.21, קרי באיחור בין יותר מחודש ימים מעבר למועד הקבוע בתקנות.

על כן, נדחית בקשת המערער להעביר את עניינו לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 02.08.21, על מנת שתבהיר, באופן מנומק ומבוסס, את קביעתה כי "ממצאי בדיקת הוועדה בכל הקשור לתנועות הקרסול, אינו קשור לשבר עצמו" ותשקול בשנית, האם אין בממצאים אלה בכדי להעניק דרגת נכות למערער.

המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19.06.22 (הועדה), אשר דנה בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

יש לדחות טיעוני המערער בדבר אי היתייחסות הועדה לאישור הרפואי של ד"ר עלי סלימאן שהוגש בתמיכה לבקשת ההחמרה, שכן אין המדובר במסמך רפואי מהותי, בודאי כשהועדה מתייחסת לתיקו הרפואי של המערער ולבדיקות הדימות באופן מפורט ומקיף.

...

הוועדה הוסיפה כי הסתיידויות של לגמנט ארוך ושל שינויים של זיזים ואסטיופיטיים במספר רווחים אינן קשורים לאירוע החבלה ולכן היא סבורה כי "התמדה של תלונות על כאבים מיוחסת אליהן ולא ממצאי התאונה שחלפו בעת שנקבעה נכות בגין הראש בלבד". תשומת לב כי גם בהליך ההחמרה הקודם הוועדה לעררים מיום 10.04.09 התייחסה לממצאי בדיקת ה CT מתאריך 24.03.09 ומציינת "ללא ממצא חבלתי, בלט מינורי בגובה C4-5,C3-4, ללא מעורבות מבנים עצבים". בניגוד לטענת המערער הוועדה לעררים אז בהליך ההחמרה שללה נכות לא רק בשל העדר ממצאים קליניים אלא גם נוכח ההסבר כי המדובר בשינויים ניווניים עת ציינה "ללא ממצא חבלתי שינויים דיסקופתיים מינימאליים ללא מעורבות מבנים עצבים". לסיכום, שוכנעתי כי הוועדה ניתחה, לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער יחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה, הממצאים הקליניים והממצאים הדימותיים.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ערעור על החלטת הועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.6.2022 שלא לצרף את נכויות המערער בגין שתי פגיעותיו (להלן – הועדה).

בפרוטוקול הועדה נרשמו תלונות המערער כך: "תלונות: לא מסכימים להקלטה. יודעים שהטנטון שהוכר יש המון שנים. למרות הטינטון הוא עבד למרות שהמשיך לסבול המשיך עם החשיפה לרעש. למרות שחש החמרה בטינטון לא הוגשה תביעה למל"ל כי להחמרה אי משמעות אופראטיבית. כעבור שנים התקף לב הכירה גם בנפש. הטענה שלנו באיחוד נכויות מאז ההתקף הפסיק לעבוד במפעל. הטענה שאני עד להתקף היה יכול עם הטינטון והשילוב של הפגיעה הנפשית יחד עם הבעיה התפקודית של הלב יחד עם הטינטון כל אחד מהם ביחד ולחוד גרמו לפגיעה בהכנסות.

המסגרת המשפטית  בהתאם לפסיקה, בית הדין לעבודה מוסמך לידון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות.

סוף דבר נוכח התוצאה אליה הגעתי ישתתף המשיב בהוצאות המערער בסך 3,000 ₪.

...

הערר נדחה.

נוכח כלל המפורט לעיל דין הערעור להתקבל.

סוף דבר נוכח התוצאה אליה הגעתי ישתתף המשיב בהוצאות המערער בסך 3,000 ₪.

דיון והכרעה התשתית המשפטית בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד". כך נקבע בעבל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון נ' המוסד לביטוח לאומי (12.4.2011) כי: "על פי סעיף 122(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק) "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הוועדה הרפואית לעררים". גדר סמכותו של בית הדין בערעורים על החלטת ועדה רפואית לעררים בתחום נפגעי עבודה נקבע בסעיף 123 לחוק, הקובע כדלקמן: ’החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין איזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא‘".

בדיון מיום 8.1.24 נישאל המערער על ידי בית הדין אם הוא יכול להציג מסמכים רפואיים שיתמכו בטענתו אך תשובתו הייתה כי "אין לנו חומר שמייחס". בהקשר דומה לזה שלפניי נקבע - "אילו היה המבקש מגיש חוות דעת מטעמו לעניין השמיעה, יתכן שהייתה קמה חובת היתייעצות עם מומחה בתחום המתאים (השוו: עב"ל (ארצי) 425/99 המוסד לביטוח לאומי - סעדיה יהודה, פד"ע לו 186 (2000); בר"ע (ארצי) 13618-06-17 סלומון בן ברוך - המוסד לביטוח לאומי (14.6.18)). משאין זה המקרה, ומשעה שהועדה נימקה מדוע היא אינה מוצאת לנכון להיוועץ עם מומחה על סמך התעוד הרפואי שעמד בפניה - הרי שמדובר בהחלטה הנתונה לשיקול דעתה המקצועי של הועדה ולא מצאתי הצדקה להתערב בה". המערער הפנה לרישומים בדבר קיומה של בעייה אורולוגית קודמת לפני התאונה ולכך שבעייה קודמת זו הוחמרה לאחרונה.

...

זאת "היות והממצאים הנוירולוגים מצביעים על פגיעה פריפרית ללא מעורבות של סיבים אוטונומיים". מסקנה זו היא בגדר ממצא רפואי שאין מקום להתערב בו. אינני סבורה שבנסיבות העניין נפל פגם בכך שהוועדה החליטה לא להתייעץ עם מומחה מתחום האורולוגיה.

אין בידי לקבל הטענה.

סוף דבר הערעור נדחה.