ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בדבר אחוזי נכות זמניים

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.6.23 (להלן – "הועדה לעררים" ו- "הועדה"), אשר היתכנסה לידון בעיניינה של המערערה בעקבות פסק דין שניתן בהתאם להסכמת הצדדים ביום 20.3.23 בתיק בל 52262-01-23 (להלן – "פסק הדין המחזיר"), ואשר שבה וקבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה בה נפגעה המערערת ביום 25.9.18 ובין ארוע של סחרחורת בה לקתה המערערת בחודש אפריל 2020.

הועדה שמעה את טענות המערערת ואת דברי בא כוחה שציין כך: "למעשה אנחנו מדברים על תאונה ב 2018, שבוע לאחר התאונה ב 3.10.18 כבר מתלוננת על סחרחורות. לא כמו שאמרו אחרי שנה וחצי. שלחו אותה לעשות ENG, ביצעה בדיקה ב 10.2.21 ויצא שיש לה חולשת מבוך ימנית משמעותית. הועדה קבעה שמצאו שב 21.1.2018 כבר הייתה לה סחרחורת וכך שלא ייתכן שהתחילה להתלונן ב-23.4.20. אנו אומרים שכבר ב 3.10.18 שבוע לאחר התאונה התלוננה. לעניין הסחרחורת בשנת 2000 מצאנו שזה מופיע פעם אחת ושם מופיע באבחנה כוורטיגו אך יומיים לאחר מכן זה נעלם ולא מופיע 18 שנה. מציג מסמכים העתק תיק קופח. 13 יום לאחר התלונה משנת 2000 בבדיקת רופאה אין יותר ורטיגו אלא רשומה מ 6/22 ד"ר אשקר. ב 11.1.19 נשלחה לסי טי שהיה תקין. אנו מבקשים שיוסיפו אחוזים בגין הסחרחורת וכן לידון בתקנה 15, עבדה והייתה אהובת המקום, אם לא זה הייתה שבה לעבודתה". במסגרת מסקנותיה, ציינה הועדה כי - "הועדה עיינה במסמכים נוספים ושמעה את דברי עוה"ד. בכרטיס רפואי נורולוגי נמצא כי ב 11.1.19 נבדקה ע"י ד"ר גרנובסקי המציינת סחרחורת כאשר מתכופפת עם הראש.

ביום 20.3.23 היתקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשמת הילה שור במהלכו הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה כדלקמן: "אנו מסכימים כי עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב. הועדה תשקול עמדתה בשאלה האם ניתן לקבוע למערערת דרגת נכות זמנית ולכל הפחות בגין מצב זמני וחולף בשל הסחרחורת בה לקתה לטענתה לאחר התאונה. כמו כן תתבקש הועדה לשקול מחדש את החלטתה בשאלה מדוע אין קשר סיבתי בין הסחרחורת בה לוקה המערערת לטענתה ובין התאונה מיום 25.9.18. אחר זאת ככל שתיקבע למערערת דרגת נכות יציבה גם בגין הסחרחורת תשוב הועדה ותשקול החלטתה לענין הפעלת תקנה 15. הועדה תנמק החלטתה כך שגם אין מי שמקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה. המערער וב"כ יוזמנו לועדה ויורשו לטעון טענותיהם בפניה". להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין (פסק הדין המחזיר כאמור.

ביום 21.6.23 היתכנסה הועדה ושמעה את דברי בא כוח המערערת כלהלן - "טוענים שכל העסק החל בתאונת עבודה מ 25.9.18 שם קיבלה חבלת ראש ומאז סבלה מסחרחורות הועדה הסכימה שסבלה במשך 5 חודשים מסחרחורות ואנחנו טוענים שמאז המשיכה לסבול. צרפנו בדיקת ENG מ 10/2/21 הועדה דחתה את הערר מ-2 נימוקים ומצאה כי כבר ב 21/1/2000 הייתה סחרחורת ואח"כ טענה כי רק כשנה וחצי לאחר התאונה נבדקה לראשונה הראנו שבעצם היו תלונות על סחרחורת מיד כבר כשבוע לאחר תאונת העבודה צירפנו ביקור מקופ"ח מ 3/10/18 ואח"כ היו עוד תלונות רבות על סחרחורת 11/1/19, 28/4/21, 6/22 וכן הלאה ואח"כ הראנו גם שאותה תלונה על סחרחורת הייתה תלונה חד פעמית שלאחריה היו תלונות על אנמיה אך חזרה לעבודה ועבדה עד 2018 לשביעות רצון המעבידים. בדיון מ 19/11/22 הועדה שמעה את טענותינו לגבי הדחיה הקודמת ודחתה מסיבה אחרת שהתובעת אכן ניחבלה ב 25/9/18 וסבלה מסחרחורת 5 חודשים אבל יש ארוע חדש ב 26/4/20 והתלונות הם מאז. נבדקה על ידי ד"ר בנאסולי. ולכן הועדה קבעה כי אין קש"ס בין הסחרחורת לתאונה הנדונה אלא לתאונה משנת 2020. אנחנו טוענים שאותו ארוע שבו היא נפלה ב 2020 זו אחת מתלונות על סחרחורת שלה מפנים לתעוד ד"ר פיזנטי מ 16/4/20 רופאת מישפחה שבו כתוב שהייתה לה סחרחורת ובעקבותה היא נפלה ונחבלה ולא כמו שנאמר בועדה שבעקבות החבלה היא קיבלה סחרחורת אלא להיפך ולכן אנו טוענים שיש לראות את הסחרחורת הזו כקו ישיר לפגיעה בעבודה. וד"ר בנאסולי בעצמו מאשר זאת. מבקשים לבחון זאת, ואם קובעים אז יש לקבוע נכות זמנית ואנו טוענים לנכות מתמשכת עד היום ואם יש נכות צמיתה מבקשים להפעיל גם תק' 15". לאחר מכן קבעה הועדה כך – "הועדה היתכנסה ע"פ פס"ד מיום 20/3/23 של הרשמת שור.

...

הוועדה שמעה את טענות המערערת ואת דברי בא כוחה שציין כך: "למעשה אנחנו מדברים על תאונה ב 2018, שבוע לאחר התאונה ב 3.10.18 כבר מתלוננת על סחרחורות. לא כמו שאמרו אחרי שנה וחצי. שלחו אותה לעשות ENG, ביצעה בדיקה ב 10.2.21 ויצא שיש לה חולשת מבוך ימנית משמעותית. הוועדה קבעה שמצאו שב 21.1.2018 כבר הייתה לה סחרחורת וכך שלא ייתכן שהתחילה להתלונן ב-23.4.20. אנו אומרים שכבר ב 3.10.18 שבוע לאחר התאונה התלוננה. לעניין הסחרחורת בשנת 2000 מצאנו שזה מופיע פעם אחת ושם מופיע באבחנה כוורטיגו אך יומיים לאחר מכן זה נעלם ולא מופיע 18 שנה. מציג מסמכים העתק תיק קופח. 13 יום לאחר התלונה משנת 2000 בבדיקת רופאה אין יותר ורטיגו אלא רשומה מ 6/22 ד"ר אשקר. ב 11.1.19 נשלחה לסי טי שהיה תקין. אנו מבקשים שיוסיפו אחוזים בגין הסחרחורת וכן לדון בתקנה 15, עבדה והייתה אהובת המקום, אם לא זה הייתה שבה לעבודתה". במסגרת מסקנותיה, ציינה הוועדה כי - "הוועדה עיינה במסמכים נוספים ושמעה את דברי עוה"ד. בכרטיס רפואי נוירולוגי נמצא כי ב 11.1.19 נבדקה ע"י ד"ר גרנובסקי המציינת סחרחורת כאשר מתכופפת עם הראש.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.3.23 (להלן - ועדת הערר), בעיניין נכותה הנפשית של המערערת.

ועדה מדרג ראשון קבעה למערערת 15% נכות נפשית זמנית, עד ליום 31.08.22 והמערערת הגישה ערר על החלטה זו. ועדת הערר שהיתכנסה ביום 14.12.22 וביום 15.03.22 קבעה למערערת נכות בשיעור 37% (לאחר הפעלת תקנה 15 בשליש) ובכלל זה קבעה נכות נפשית יציבה בשיעור 10% החל מיום 1.09.22 ואילך.

" טענות המערערת לטענת המערערת שגתה ועדת הערר עת הפחיתה את אחוזי הנכות הזמנית שנקבעו לה בתחום הנפשי בדרג הראשון – 15% וקבעה נכות יציבה בשיעור 10% בלבד.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לועדת הערר באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית את החלטתה בעיניין הנכות הנפשית הזמנית והיציבה שניתנה למערערת וזאת בהתייחס לחוות דעתה של ד"ר פררו ולטענות המערערת בפניה.

...

עם זאת, מקובלת עלי טענת המערערת כי קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר אשר ציינה בפרק המסקנות כי היא מקבלת את הערר וקובעת 10% נכות יציבה, שעה שהערר עסק בשיעור הנכות הזמנית בשיעור 15% ולא בשיעור הנכות היציבה.

נוכח כל המפורט, מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת ועדת הערר ועל כן אני מורה על השבת עניינה של המערערת לפתחה לדיון נוסף.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית את החלטתה בעניין הנכות הנפשית הזמנית והיציבה שניתנה למערערת וזאת בהתייחס לחוות דעתה של ד"ר פררו ולטענות המערערת בפניה.

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.11.23 (להלן: "הועדה לעררים" או "הועדה"), אשר קיבלה את ערר המשיב, קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער והותירה את דרגת נכותו הצמיתה בגין פגיעתו בברך שמאל כתוצאה מתאונת העבודה מיום 7.7.21, על שיעור 10%.

ביום 23.8.22 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 25% מיום 1.9.21 ועד ליום 30.6.22, ודרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 1.7.22 ואילך בגין "מצב לאחר חבלת ברך שמאל, בבדיקת MRI – קרע חלקי בלבד של ACL, בבדיקה ללא סימני אי יציבות, נותר נזק קל לברך, עבר ארטרוסקופיה – HOUSE CLEANING בלבד". ביום 25.6.23 הגיש המערער תביעה לדיון מחדש על פי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

ביום 14.11.23 היתכנסה הועדה, שמעה את דברי המערער ובא כוחו, וציינה כך – "הליכה רגילה, ברך שמאל ללא תפליט, יציבה, בהקף של ירך שמאל, 14 ס"מ מעל פיקה – 52 ס"מ (ימין 48). תנועות לא מוגבלות, לציין שממצאי MRI הם לא שונים ממצאים שהיו לפני זה, וארתרוסקופיה אחרי התאונה הייתה תקינה". לאור זאת קיבלה הועדה את ערר המשיב וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער הנובעת מהפגיעה, ובהתאם לכך הותירה את דרגת הנכות בגין הפגיעה בברך שמאל על שיעור 10%.

מעיון בערר נראה שהמשיב חלק הן על דרגת הנכות שנקבעה למערער בשיעור 15% – שמיד לאחר מכן ציין כי "טענתה הועדה הרפואית בהחלטתה הנ"ל". כמו כן טען כי "לדעת המוסד הועדה לא התייחסה לקשר הסיבתי בין הממצאים החדשים בהדמייה לבין הארוע הנידון. לדעת המוסד השברים החדשים אינם קשורים לארוע הנידון". לאור ניסוח ברור זה של הערר, הרי שהונחו לפתחה של הועדה שתי שאלות – הראשונה, שאלת שיעור דרגת הנכות שיש לקבוע למערער עקב הפגיעה ובשים לב לטענותיו על החמרת מצב הנובעת מהתאונה; השנייה – הקשר שבין השברים החדשים שנמצאו בהדמיה ובין התאונה.

...

מכאן, שאין בידי לקבל את טענת המערער בנוגע לניסוח הערר, ומקובלת עלי עמדת המשיב לפיה ממילא אין הוועדה כבולה לנוסח הערר על פי הוראות תקנה 30 לתקנות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בנסיבותיו של התיק, משויתר המערער על חלק מטענותיו, ומשעסקינן בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 7/8/23 (להלן: הועדה) אשר קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 35%.

דיון והכרעה המערער הופיע בפני הועדה, ודבריו נרשמו כדלקמן: "הייתי שוטר 38 שנים תוצאה מהמחלה נאלצתי לפרוש, אני הייתי שוטר 3 פעמים בשבוע, רצתי מעל 15 ק"מ פעילות גופנית, כיום אני מרוסק לא מסוגל להרים, החיים נפגעו באופן דרסתי (דראסטי), לא ציפיתי לסיים את העבודה בצורה הזאת, לא התכוונתי לפרוש בצורה הזאת. זה מתבטא לא ישן, קם בלילה, מסתובב בבית, במיטה מיתהפך כל הזמן, כאבים של שרירים, כתף, רגליים בכל הגוף, סובל סבל נוראי כל הלילה.

" לאחר מכן, נרשמו ממצאיו של היועץ: "היועץ הקשיב בקשב רב לתלונות התובע וטיעוני בא כוחו, עיין במסמכים לרבות סיכום ביקור ראומטולוגיה בית חולים העמק מ-14/6/23 ובדק את התובע. נבדקו המפרקים ההיקפיים כולל כתפיים, מרפקים, שורשי ואצבעות הידיים, קרסוליים, ברכיים וירכיים, לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה וכן לא עדות לנזק ממחלה פעילה בעבר. התובע מטופל בתרופות בלגיות [צ"ל ביולוגיות] כאשר מצבו איננו בשליטה ונידרש לשאיבת נוזל מפרך עם הזרקת הסטרואידים, עם זאת אין שום עדות לנזק מבני למפרקים ולא אנקילוזיס." לבסוף, סיכם היועץ את מסקנותיו: "לדעת היועץ יש לקבל את הערר של התובע ולקבוע 35% נכות באופן זמני עד סוף השנה לפי סעיף ביניים 35 1 ד-ה." הועדה לעררים אימצה קביעה זו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין העירעור להיתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן: סעיף 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודב), תשט"ז-1956, קובע את סמכות הועדה להתאים למבוטח הניצב בפניה דרגת נכות התואמת את מצבו: "(א) דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הוועדה דומה לליקוי הנפגע.

...

" לאחר מכן, נרשמו ממצאיו של היועץ: "היועץ הקשיב בקשב רב לתלונות התובע וטיעוני בא כוחו, עיין במסמכים לרבות סיכום ביקור ראומטולוגיה בית חולים העמק מ-14/6/23 ובדק את התובע. נבדקו המפרקים ההיקפיים כולל כתפיים, מרפקים, שורשי ואצבעות הידיים, קרסוליים, ברכיים וירכיים, לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה וכן לא עדות לנזק ממחלה פעילה בעבר. התובע מטופל בתרופות בלגיות [צ"ל ביולוגיות] כאשר מצבו איננו בשליטה ונדרש לשאיבת נוזל מפרך עם הזרקת הסטרואידים, עם זאת אין שום עדות לנזק מבני למפרקים ולא אנקילוזיס." לבסוף, סיכם היועץ את מסקנותיו: "לדעת היועץ יש לקבל את הערר של התובע ולקבוע 35% נכות באופן זמני עד סוף השנה לפי סעיף ביניים 35 1 ד-ה." הוועדה לעררים אימצה קביעה זו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן: סעיף 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודב), תשט"ז-1956, קובע את סמכות הוועדה להתאים למבוטח הניצב בפניה דרגת נכות התואמת את מצבו: "(א) דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הועדה דומה לליקוי הנפגע.

סיכום על בסיס האמור לעיל, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יחזור לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל כאמור בסעיף 15 לעיל.

בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.12.23 (להלן "הועדה לעררים" או "הועדה"), אשר קבעה למערער דרגות נכות זמניות עד ליום 30.4.24.

לטענת המשיב, "טעתה הועדה בהחלטתה לקבוע נכות זמנית ארוכה מידי, לדעת המוסד לתובע רקע עשיר של בעיות גב והנכות הזמנית ארוכה מידי עד 13.7.24 [צ"ל: 31.7.24]". לטענת המערער, נכון הדבר כי יש לו "עבר קודם בעמ"ש אך התאונה החמירה מצבו מאוד" ובשל כך, יש לקבוע לו נכות זמנית בשיעור גבוה מזה שנקבע.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיבואר להלן.

סוף דבר הערעור נדחה.