ערעור על החלטת ועדה לעררים בעניין ילד נכה

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים – ילד נכה מיום 13/5/19 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי אינו עונה על עילת זכאות כלשהיא כאמור בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות").

סיכומו של דבר, העירעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לועדה לעררים – ילד נכה, בהרכבה מיום 13/5/19, על מנת שתשוב ותידון בשאלת הזקקותו של המערער להשגחה, וזאת תוך היתייחסות למסמכים הרפואיים הבאים: "אישור רפואי" מיום 15/4/19 מטעם ד"ר דובנבוים ליאורה, מיסמך רפואי מיום 11/9/18 מטעם המכון לפיזיוטרפיה וסיכום ביקור מיום 22/8/18 במרכז הרפואי אסותא אשדוד.

...

הוועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה, ולסיכום בחנה ובדקה את המסמכים הרפואיים וקבעה כי אין כל מגבלה פרקית כיום כאשר הנזק נגרם לפני שנתיים.

" הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

איני מקבלת את טענת המשיב לפיה ככל והיה צורך בהשגחה, המערער היה מקבל זכאות לסייעת צמודה בגן הילדים בו הוא שוהה.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים – ילד נכה, בהרכבה מיום 13/5/19, על מנת שתשוב ותדון בשאלת היזקקותו של המערער להשגחה, וזאת תוך התייחסות למסמכים הרפואיים הבאים: "אישור רפואי" מיום 15/4/19 מטעם ד"ר דובנבוים ליאורה, מסמך רפואי מיום 11/9/18 מטעם המכון לפיזיוטרפיה וסיכום ביקור מיום 22/8/18 במרכז הרפואי אסותא אשדוד.

תקנה 7(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), התשנ"ה-1995 קובעת, כי "ערר על החלטת פקיד תביעות בעיניין קצבה מיוחדת או בעיניין גמלת ילד נכה יוגש תוך 90 ימים מיום שנמסרה לתובע הגימלה, הודעה על ההחלטה; הערר יוגש בכתב, באמצעות המוסד, ויצויינו בו נימוקי הערר". סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע, כי "החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין איזורי לעבודה". סעיף 315א לחוק כולל הגדרה של המונח "ועדת עררים", ובסעיף קטן 2 נקבע "ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים, ועדה ועררים לשירותים מיוחדים או ועדה לעררים לילד נכה, לפי פרק ט'". מכאן, שאין לבית הדין האיזורי לעבודה סמכות לידון בהליך המופנה כנגד ועדה רפואית מדרג ראשון.

...

מכל האמור לעיל עולה שלא הוכח על ידי המערער "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור.

עם כל האמור ולנוכח נסיבות המקרה הקונקרטי, מצאתי מקום לדון בערעור לגופו, אולם משאינו מצביע על טעות משפטית בהחלטת ועדת העררים משנת 2019, אין מנוס מדחייתו.

סוף דבר לאור האמור, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 30.03.22 בעיניין גמלת ילד נכה מיום 12.04.22, אשר דחתה את עירעורו של המערער (להלן – החלטת הועדה).

...

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטעמי הערעור ולתגובת המשיב, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, וכי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשוב ותדון בעניינו, בהתאם להנחיותיו של פסק דין זה. להלן אפרט את טעמיי.

טענות המשיב המשיב הקדים וטען, כי דין הערעור להידחות מפאת התיישנות באשר הוא הוגש בחלוף המועדים הקבועים בתקנות, שכן הודעה בדבר החלטת הוועדה שוגרה ביום 12.04.22, ואילו הודעת הערעור הוגשה רק ביום 03.08.22, בחלוף למעלה מ-3.5 חודשים.

לאור האמור לעיל, טענת המערער בדבר המועד בו נתקבלה אצלו החלטת הוועדה, לא נסתרה, ומשהערעור הוגש ביום 03.08.22, הרי שמדובר באיחור זניח, ולאור העובדה שמדובר בערעור הנוגע לקטין, ומשסבורני, כי המקרה מצדיק בחינה מחודשת ומנומקת בעניינו של המערער, כמפורט להלן, אני מאריך את המועד להגשת הערעור עד ליום בו הוגש, וזאת מתוקף הסמכות הנתונה לי בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 ודוחה את טענת ההתיישנות.

סבורני כי במקרה זה יש להשיב את הדיון בעניינו של המערער לדיון בוועדה, וזאת מן הטעם שלא עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה, ואבהיר.

מסקנתי זו מתבססת על ההלכה, לפיה חובת ההנמקה שחלה על הוועדה נועדה לאפשר גם למי שאין מקצועו בתחום הרפואה לרדת לסוף דעתה, וסבורני כי במקרה זה, הדבר לא נעשה באופן מספק (דב"ע נד/ 154 -0 לבל נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 474 (1994); דב"ע שם/01-1318 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)).

אחרית דבר לאור האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער לדיון בוועדה.

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו תשס"ז, 2007 ("להלן: "חוק הפוליו") מיום 7.6.2022 ("להלן: הועדה") אשר דחתה את ערר המערער והותירה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 14.12.2021 שקבעה למערער נכות בשיעור 60%, על כנה.

ערעור על החלטת הועדה לעררים בעניינינו, מוגש מכח סעיף 213 לחוק [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") ובית הדין מוסמך לידון מכוחו בשאלות משפטיות בלבד ובהתאם לכך, סמכות בית הדין תופעל במקרים בהם נפלה טעות בקביעת הועדה ביחס לשאלה שבחוק, חריגה מסמכות, הסתמכות על שיקולים זרים או שמא היתעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).

(ב) רופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים, לפי הענין, יקבעו – (1) אם התובע לקה במחלת הפוליו; (2) אם התובע לקה בישראל במחלת שיתוק ילדים או אם קיבל בישראל טפול רפואי בשל מחלת שיתוק ילדים שבה לקה; (3) את אחוזי הנכות של התובע הנובעים ממחלת הפוליו שבה לקה; לענין זה, רשימת הליקויים שלפיה ייקבעו אחוזי נכותו של אדם תהא רשימת הליקויים לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי; (4) אם חל שינוי במצבו הבריאותי של התובע כתוצאה ממחלת הפוליו שבה הוא לקה ואת אחוזי הנכות של התובע בעקבות השינוי האמור.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים לפי חוק הפוליו מיום 7.6.2022 (בהרכבה) על מנת שתדון בטענת המערער להחמרת מצבו ובשים לב לקביעה המעודכנת של אחוזי הניידות בשיעור 80% בשונה מאמור בפרוטוקול הוועדה, 60%.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוונת נגד החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה ובית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע בקשר להליך שניהלה העותרת מול הועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) לצורך קבלת זכאות לגימלת ילד נכה בעבור בנה הסובל מעיכוב שפתי-התפתחותי ובעיות היתנהגות.

כפי שיפורט להלן, העותרת הלינה על החלטות ועדת הערר, שדנה פעם אחר פעם בעיניין, בעקבות הנחיות בית הדין האיזורי בבאר שבע (להלן: בית הדין האיזורי), שניתנו בהסכמת הצדדים.

העותרת שוב הגישה ערעור לבית הדין האיזורי, וזה נדחה הפעם בפסק דין מיום 29.11.2023, בנימוק כי החלטת ועדת הערר עולה בקנה אחד עם הנחיות פסק הדין בעירעור הקודם, ואינה מגלה עילה להתערבות, בהיותה נטועה היטב במיתחם שיקול הדעת המקצועי הנתון לועדת הערר (ב"ל 53739-05-23, כב' השופט עדו בן-צור).

...

לאחר שעיינו בעתירה הגענו למסקנה כי דינה להידחות.

הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מוגשת עתירה כלפי החלטת בית הדין הארצי לעבודה שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור, המהווה במהותה "גלגול רביעי", ומצמצמת עוד יותר את מתחם ההתערבות של בית משפט זה (בג"ץ 9624/10 יסחקוב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 8 (11.1.2011); בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (27.4.2015)).

סוף דבר: העתירה נדחית.