ערעור על החלטת המפקח על הביטוח בעניין שלילת רישיון סוכן ביטוח

לטענת המשיבה, בית המשפט המחוזי דחה טענותיהם של המערערים בעיניין ביטול רישיונם לתקופה של שנתיים, כאשר ערעור שהוגש לבית העליון בעיניין זה נדחה אף הוא (ראו עש"א 43180-06-16 בינה סוכנות לביטוח ורם רוזנטל נ' הממונה על שוק ההון [פורסם בנבו,7.1.17], ע"א 912/17 בינה סוכנות לביטוח ורם רוזנטל נ' הממונה על שוק ההון [פורסם בנבו, 11.6.17]).

עוד טוענת המשיבה כי הוגשו עשרות רבות של תלונות כנגד הסוכנות וזאת לאחר הגשת העירעור דנן, כמו גם ההחלטה לשלול רישיונם של המערערים, דבר המלמד כי לא הופקו לקחים, וזאת בנגוד לנאמר למשיבה ולערכאות השיפוטיות שדנו שבעניינם של המערערים.

בהליך שננקט על ידי המערערים כנגד החלטת ביהמ"ש המחוזי שדחתה, כאמור לעיל, את ערעורם על ביטול הרישיון ועיכוב הבצוע, קבע כב' השופט מני מזוז בהתייחס לעניין זה כי "...הגם שההליך מוגש כערעור אזרחי, עסקינן בבקורת על החלטת רשות מנהלית, אשר היקפה, כידוע, מצומצם ובתי המשפט זהירים בה" (ראו רע"א 5814/16 בינה סוכנות לביטוח (2002) נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר [פורסם בנבו, 27.7.16]).

בית המשפט המחוזי עמד על טענה זו של המערערים וקבע:" לא מצאתי ממש גם בטענה כאילו 'הורשעו' המערערים על בסיס 'חקיקה חדשה' שבאה לעולם רק לאחר ביצוע פעולות המערערים. הנתונים העובדתיים שביסוד דוחות הבקורת והחלטות המשיבה עומדים בנגוד לכל היתנהגות סבירה של סוכן ביטוח או סוכן מכירות כלשהוא. המערערים לא היה אמורים להמתין לחוזרים של המפקח על הביטוח כדי למנוע היתנהגות של הטעייה של לקוחות מצד נותני ה'שירות' מטעמם". (ראו סעיף 9 בפסק הדין, ההדגשה אינה במקור).

...

עם זאת, אני סבורה כי אין בכך כדי להוות נסיבה מקלה אשר יש בכוחה להצדיק התערבות בהחלטת הרשות ואסביר.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בהחלטת המשיבה מיום 23.5.16 בכל הקשור להטלת העיצום הכספי וסכומו.

לאור המקובץ, הערעור נדחה.

באותו העניין – דן בית המשפט העליון בהחלטת המפקח על הביטוח יום 7/1/04 לבטל לצמיתות את רישיון הביטוח של המשיב בעירעור.

בית המשפט העליון הדגיש כי ביטול רישיונו של המשיב באותו עניין היה בהתבסס על נוסח חוק הפיקוח דאז (ראו אמירות מפורשות של בית המשפט העליון בעיניין זה בעמוד 5 לפסק הדין בפיסקה השנייה שורה 2 וכן בעמוד 12 לפסק הדין :"נוסח החוק, שהיה בתוקף שעה שדן המפקח בעיניינו של המשיב קבע כדלקמן..." ) וזאת, בהתבסס על עילות אשר היו קבועות אז בסעיף 29 (4) ו – 29(7) לחוק הפיקוח קרי :"(4) בעל הרישיון הפר הוראת חיקוק הפרה שיש בה לפגוע במהימנותו... (7)טעמים שבטובת ציבור המבוטחים מצדיקים ביטולו של הרישיון ...". באותו עניין הודיע המפקח על הביטוח כי מכיוון שהוראות סעיף 25(ג)(1) לחוק הפיקוח בנוסחו דאז, אפשרה לממונה לסרב לבקשה לרישיון סוכן ביטוח, אם בחמש השנים שקדמו למתן הרישיון הורשע המבקש או נשא עונש של עבירה שיש בה, בנסיבות העניין, משום קלון – הרי שלדידו של הממונה – ובית המשפט העליון אימץ עמדה זו - הוגבלה סמכות השלילה המעשית לתקופה של חמש שנים שכן בחלוף חמש שנים ממועד ההרשעה ממילא ניתן היה לשוב ולבקש רישיון.

(1)     בעל הרשיון ביקש ביטול רשיונו; (2)     אם בעל הרשיון הוא תאגיד – ניתן צו לפירוקו או למינוי כונס נכסים עליו או הוא החליט על פירוקו מרצון, ואם הוא יחיד – ניתן לגביו צו כנוס נכסים או צו הכרזה על פשיטת רגל וטרם ניתן לו הפטר, או שהוכרז פסול דין; (3)     בעל הרשיון הפר תנאי מהותי מתנאי הרשיון או שחדל להתקיים בו תנאי מהותי כאמור; (4)     בעל הרשיון הפר הוראות חיקוק או הוראת מינהל לפי חוק זה הפרה שיש בה כדי לפגוע במהימנותו או במקצועיותו; (5)     בעל הרשיון הפר הסכם כאמור בסעיף 30 בכך שלא החזיק כספים שגבה ממבוטחים בחשבון נפרד או לא העבירם למבטח עד ה-15 בחודש שלאחר החודש שבו גבה אותם בענינים הקבועים בסעיף האמור או על פיו; (6)     אם בעל הרשיון הוא תאגיד- חדל להתקיים התנאי האמור בסעיף 26(ב)(3); (6)   הוא הורשע בעבירה שלדעת המפקח מפאת מהותה, חומרתה, או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש סוכן ביטוח או הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בענינו; (7)     טעמים שבטובת ציבור המבוטחים מצדיקים ביטולו של הרשיון .

...

לנוכח התכלית המניעתית של סעיפים 18-17 לחוק, אני סבורה שפרשנותו של המונח "אירוע ספורט" בהם אינה מוגבלת לאירוע שהתקיים רק בישראל.

משנדחו שתי טענותיו של העותר אשר לדידו יש בהן בכדי לאפשר לו הגשת תביעתו למרות השיהוי בו לקתה הגשתה, דין עתירתו של העותר להידחות וכך הנני מורה.

סוף דבר; אשר על כן – העתירה נדחית.

הדיון המסכם עקרונות היסוד בדבר טוהר המידות הנידרש מסוכני ביטוח, כמו גם סמכויות המשיבים, חצובים בסלע, ואף הפסיקה – חד משמעית: ראשית אזכיר את סעיף 1ג(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) [להלן: "חוק הפיקוח"] שמכוחו הוקמה המשיבה 2, תוך שהוגדרו בסעיף זה תפקידיה, ובכללם: - "הגנה ושמירה על עניינם של המבוטחים העמיתים ולקוחות הגופים המפוקחים"; חשוב במקביל גם סעיף 29 (א) לחוק הפיקוח הקובע כדלקמן: "29(א) הממונה רשאי לבטל רשיון סוכן, כולו אל לגבי ענף ביטוח פלוני, להתלותו לתקופה שיקבע, להתנות בו תנאים או לשנות תנאי מתנאיו בכל אחת מאלה:

(1) בעל הרשיון ביקש ביטול רשיונו; (2) אם בעל הרשיון הוא תאגיד – ניתן צו לפירוקו או למינוי כונס נכסים עליו או הוא החליט על פירוקו מרצון, ואם הוא יחיד – ניתן לגבי צו כנוס נכסים או צו הכרזה על פשיטת רגל וטרם ניתן לו הפטר, או שהוכרז פסול דין; (3) בעל הרשיון הפר תנאי מהותי מתנאי הרשיון או שחדל להתקיים בו תנאי מהותי כאמור; (4) בעל הרשיון הפר הוראות חיקוק או הוראת מינהל לפי חוק זה הפרה שיש בה כדי לפגוע במהימנותו או במקצועיותו; (5) בעל הרשיון הפר הסכם כאמור בסעיף 30 בענינים הקבועים בסעיף האמור או על פיו; (6) הוא הורשע בעבירה שלדעת הממונה מפאת מהותה, חומרתה, או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש סוכן ביטוח או הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעיניינו; (7) הממונה סבר כי קיימות נסיבות שבשלהן אין הוא ראוי לשמש סוכן ביטוח, בשים לב לדרישות המיקצוע.

במהלך הדיון הפנה אותי ב"כ המשיבים לעע"ם 5725/20 פלונית נ' רשות שוק ההון והביטוח בישראל, אף הוא פסק דין מהזמן האחרון (31.8.20) בו נדחה העירעור, ואולם, מפסק דין זה, לא יהיה נכון ללמוד לענייננו דבר: לא זו בלבד, שהתבסס בית המשפט בהחלטתו בעיניין דהתם על מידע חסוי הנוגע לעבירות פליליות חמורות של הלבנת הון, אלא שעל הפרק עמד מצב דברים הפוך מנקודת מבטו של הדין המינהלי: בעוד בעניינינו, כמו גם בפסקי הדין שנזכרו בתחילה, עמדה על הפרק החלטת המשיב 1 לשלול רשיון, בעע"ם הנ"ל, ניצבה במוקד הדיון בקשת המערערת לקבל רשיון מורחב לפעילות שפורטה.

...

הדגש הושם על ידי בית המשפט העליון, על מאזן הנוחות:- בנסיבות העניין, ומבלי להידרש לסיכויי הערעור להתקבל, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה.

במהלך הדיון הפנה אותי ב"כ המשיבים לעע"ם 5725/20 פלונית נ' רשות שוק ההון והביטוח בישראל, אף הוא פסק דין מהזמן האחרון (31.8.20) בו נדחה הערעור, ואולם, מפסק דין זה, לא יהיה נכון ללמוד לענייננו דבר: לא זו בלבד, שהתבסס בית המשפט בהחלטתו בעניין דהתם על מידע חסוי הנוגע לעבירות פליליות חמורות של הלבנת הון, אלא שעל הפרק עמד מצב דברים הפוך מנקודת מבטו של הדין המנהלי: בעוד בענייננו, כמו גם בפסקי הדין שנזכרו בתחילה, עמדה על הפרק החלטת המשיב 1 לשלול רשיון, בעע"ם הנ"ל, ניצבה במוקד הדיון בקשת המערערת לקבל רשיון מורחב לפעילות שפורטה.

סוף דבר:- אין לכחד, די לסקור את שלבי הפרשה עד עתה, כדי להיווכח בעותר, שעשה לא מעט כדי לנסות ולהסתיר מהמשיבים את הסתבכויותיו.

בבית המשפט העליון רע"א 5875/22 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ 2. קרנית -קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים 3. פלוני 4. המוסד לביטוח לאומי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים צ' ויצמן, ח' קיציס ו-ר' חיימוביץ) מיום 29.06.2022 בת"א 30218-10-21 תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשפ"ג (12.12.2022) בשם המבקש: עו"ד אבי זהר בשם המשיבה 1: עו"ד אירית מושיוב בשם המשיבה 2: עו"ד אייר מנדלבאום-צל ][]החלטה

המבקש הבהיר כי ביחס למוניות שבהן משתמשים יותר משני נהגים הוא רכש פוליסת "כל נהג" המפורטת בסעיף 7(א) לפוליסת ביטוח רכב חובה שבתוספת הראשונה להוראות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי), התש"ע-2010 (להלן: הפוליסה התקנית ו-הוראות הפיקוח, בהתאמה).

אף טענתו החלופית של המבקש נדחתה, ונקבע כי אין תחולה להילכת פיקאלי בתביעות לניזקי גוף לפי חוק הפלת"ד, דבר העולה בקנה אחד עם תכלית החוק; וכי אף אם נניח שהילכת פיקאלי אכן חלה במקרה הנידון, לפי דעת הרוב בפסק הדין, היתנהלות מתמשכת של המבוטח מהוה "כוונת מירמה" השוללת את הכסוי הבטוחי, ובעניינינו הובהר על ידי המבקש כי הוא פועל כך כדבר שבשיגרה.

בתגובתה טענה הכשרה, בין היתר, כי מדובר בבקשה בגילגול שלישי שאינה עומדת באמות המידה לקבלתה, שכן אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית ואין צורך לקבלה כדי למנוע עוות דין; כי טענות המבקש באשר לאי הבנת מהות הפוליסה או העדר תאום ציפיות מול סוכן הכשרה, לא הועלו בהליך העקרי ומהוות הרחבת חזית אסורה, וכך גם באשר לטענות הנוגעות ללשון הפוליסה התקנית ולשון תעודת הביטוח (סעיפים 23-4 לבקשה); כי המבקש, כבעלים של 30 מוניות, בחר לרכוש פוליסת "נהג נקוב בשם" מטעמים כלכליים גרידא, ונטל על עצמו סיכון עת שנהג ברכב ללא ביטוח; כי תנאי הפוליסה עולים בקנה אחד עם הוראות הפוליסה התקנית המובאות כלשונן בגב תעודת הביטוח; וכי בעל הפוליסה נקוב בתעודת הביטוח אך כבעלים "הקנייני" של הפוליסה, אשר יכול לערוך בה שינויים או לבטלה.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), נקבע בתעודת ביטוח שהוצאה לאופנוע או לרכב המסווג "מונית" ברישיון הרכב, כי חבות המבטח תכסה נהיגה ברכב רק בידי מי ששמו נקוב בתעודת הביטוח, רשאי לנהוג ברכב רק מי ששמו נקוב בתעודת הביטוח כאמור.

הגדרה זו עולה בקנה אחד גם עם המבנה הוויזואלי של תעודת הביטוח, אשר בחלקה הראשון מצוינים פרטי בעל הפוליסה וסוג הרכב המבוטח, ובחלקה השני פרטים אודות הנהג בפועל, ובתוך כך מי הם בני האדם הרשאים לנהוג ברכב ומהו השמוש המותר בו. למעלה מכך, חזוק נוסף למסקנה זו מצוי בטופס ב' בתוספת הראשונה להוראות הפיקוח העוסק בפוליסה לביטוח סחר – רכב חובה (להלן: פוליסת סחר).

...

הגדרה זו עולה בקנה אחד גם עם המבנה הוויזואלי של תעודת הביטוח, אשר בחלקה הראשון מצוינים פרטי בעל הפוליסה וסוג הרכב המבוטח, ובחלקה השני פרטים אודות הנהג בפועל, ובתוך כך מי הם בני האדם הרשאים לנהוג ברכב ומהו השימוש המותר בו. למעלה מכך, חיזוק נוסף למסקנה זו מצוי בטופס ב' בתוספת הראשונה להוראות הפיקוח העוסק בפוליסה לביטוח סחר – רכב חובה (להלן: פוליסת סחר).

כמו כן, מסעיף 6 לפוליסת הסחר המגדיר מי הם בני האדם הרשאים לנהוג ברכב – "רק בעל הפוליסה והנהג הנקוב רשאים לנהוג ברכב, בכפוף להוראות סעיף 7(א)(2)", נמצאנו למדים כי מקום שבו רצה המחוקק להחיל את הכיסוי הביטוחי הן על בעל הפוליסה והן על הנהג הנקוב בשם, הוא ציין זאת מפורשות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט י. פת) שניתנו בתיק ת"א 670-07-21, מהמועדים 31.10.22 ו-14.11.22, שעניינן הוא אחד- מתן צו גילוי מסמכים ספציפיים.

כך למעשה נשללה מהמבקשות האפשרות להיתנגד להמצאת מסמכים ספציפיים שהתבקשו ע"י המשיבה; ביהמ"ש חייב את המבקשות להמציא את כלל המסמכים באופן גורף ולא ברור האם מסמכים אלו נמצאים בידי המבקשות ו/או ניתן לאתרם; אין היתייחסות בהחלטות לטענתן לפיה חלק מהמסמכים חיסויים ו/או בבחינת "סוד מסחרי" ו/או אינם רלוואנטיים כלל להליך קמא, ואין מקום להמציאם; ההחלטה מנוגדת להוראות תקנות סדר הדין האזרחי ולפסיקה, ופוגעת קשות במבקשות ובזכויותיהן הדיוניות.

מנגד טענה המשיבה, בתמצית, כי דין הבקשה להדחות: ההחלטות נכונות; המדובר בהחלטות דיוניות שערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בהן; אילו המבקשות היו מגישות תצהיר גילוי מסמכים כללי, חלק ניכר מהדיון היה מתייתר; המחלוקת בכתבי הטענות מתייחסת אף להקף הכיסויים בחוזה הביטוח, שעד קרות מקרה הביטוח לא נימסר מעולם למשיבה; אין מחלוקת כי המבקשת 1 היא סוכנות ביטוח זרה שקבלה רישיון ייחודי למכירת פוליסות ביטוח בישראל, והיא הנפיקה את הפוליסה בהתאם להרשאות והתנאים שאושרו לה על ידי המבקשת 2- חברת ביטוח- במסגרת ההסכמות שביניהן.

המבקשות נדרשו, כבר בכתב התביעה, למסור בין היתר את המסמכים הבאים: הסכם היתקשרות בין חברת הביטוח לסוכנות, החוזה המקשר בין סוכנות הביטוח לחברת הביטוח בקשר לפוליסה הספציפית, אישור המפקח על הביטוח לגבי הפוליסה הספציפית, הסכם המסגרת\תנאי הביטוח כפי שנוסחו ע"י חברת הביטוח בהקשר לפוליסה הספציפית, תנאי הכסוי הבטוחי, המיגבלות, הסייגים והתנאים שנקבעו ע"י חברת הביטוח, וכן את תיק הביטוח בנוגע באופן ספציפי לתביעה הנדונה.

...

מנגד טענה המשיבה, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות: ההחלטות נכונות; המדובר בהחלטות דיוניות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן; אילו המבקשות היו מגישות תצהיר גילוי מסמכים כללי, חלק ניכר מהדיון היה מתייתר; המחלוקת בכתבי הטענות מתייחסת אף להיקף הכיסויים בחוזה הביטוח, שעד קרות מקרה הביטוח לא נמסר מעולם למשיבה; אין מחלוקת כי המבקשת 1 היא סוכנות ביטוח זרה שקיבלה רישיון ייחודי למכירת פוליסות ביטוח בישראל, והיא הנפיקה את הפוליסה בהתאם להרשאות והתנאים שאושרו לה על ידי המבקשת 2- חברת ביטוח- במסגרת ההסכמות שביניהן.

דין הערעור להתקבל, בחלקו, כמפורט להלן.

לפיכך הנני מורה כדלקמן: ההחלטות בדבר גילוי המסמכים הספציפיים תיוותרנה על כנן, אך המבקשות רשאיות להתנגד לגילוי מסמכים מסוימים, במסגרת בקשה מנומקת שתוגש מטעמם בהליך קמא, ובימ"ש יכריע בהתנגדות המבקשות ויתן החלטה מפורטת ומנומקת בסוגיה זו. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.