רקע עובדתי
בבית הדין האיזורי מתבררת תביעתו של המבקש נגד החלטת המשיב (להלן – המוסד), אשר דחה את תביעתו לקבלת דמי פגיעה בגין מחלת הסוכרת ממנה סובל המבקש.
להלן נימוקיי להחלטה זו.
הלכה היא, כי "לערכאה הדיונית שיקול דעת במינוי מומחה רפואי נוסף וככלל ערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב בו" (בר"ע (ארצי) 63159-02-20 יגאל כחלון - המוסד לביטוח לאומי (15.3.2020), בפיסקה 2).
זאת, בשל העובדה כי החלטה על מינוי מומחה נוסף או המנעות ממינוי שכזה היא בגדר "החלטת ביניים, הנתונה ככלל לשיקול דעתו של בית הדין האיזורי" (בר"ע (ארצי) 34426-05-18 דמרי רות - המוסד לביטוח לאומי (23.1.2019), בפיסקה 20)).
...
כמו כן, נטען כי הפגמים שנתגלו בתשובות ההבהרה של המומחה יורדים "לשורשו של עניין". לשיטת המבקש, שעה שהמומחה לא נחקר על חוות דעתו ועל תשובות ההבהרה שהגיש, הרי שהספקות שעלו מהם נותרו בעינם ועל כן "ראוי במקרה חריג זה לאפשר מינוי מומחה נוסף, ו/או לזמן את המומחה לחקירה נגדית...".
הכרעה
לאחר בחינת הבקשה וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המוסד.
מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי, לפיה גם לאחר הנחיות נשיאת בית הדין הארצי בדבר מינוי מומחים ויועצים רפואיים מיום 10.9.2019 (להלן – ההנחיות), אשר הגמישו את התנאים למינוי מומחה רפואי נוסף, נותר מינוי כאמור בגדר "חריג" לכלל, לפיו "על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת". כך לפי ההנחיות עצמן (ראו סעיפים 16-17 להנחיות) וכך לפי הפסיקה (ראו לדוג' עב"ל (ארצי) 6949-10-12 יחזקאל בבאי - המוסד לביטוח לאומי (23.2.2015)).
כללו של דבר: הבקשה נדחית, החלטת בית הדין האזורי מיום 23.12.2020 תישאר על כנה.