ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי בדבר שלילת דמי אבטלה

עסקינן בעירעור על החלטת הנתבע, לפיה נדחתה תביעתו של התובע לתשלום דמי אבטלה, עקב כך שלא צבר תקופת אכשרה כנדרש על פי החוק.

ההלכה שנפסקה כפרשנות לסעיף זה הנה כדברי חברתי השופטת רונית רוזנפלד בעב"ל 580/08 ביאדעה מנאל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.12.08) וכפי שצוין בעב"ל 535/09 עליזה בן אלישע – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.9.06): 'בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הנה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה.

לפיכך, נישאל התובע היכן התלוש של חודש נובמבר, ותשובתו היתה "לא צירפתי". כשנשאל שוב היכן התלוש, השיב "לא צירפתי כי אין". כשנשאל כיצד זה לא קיבל תלוש שכר בחודש נובמבר, השיב "לא צירפתי כי לא קבלתי תלוש של חודש נובמבר. מה שצירפתי זה מה שהיה לי". כשנשאל כיצד לא ביקש מהמעסיק תלוש שכר כדי להגישו לבית הדין, השיב "אני לא מיתערב בכל הפרוצידורה של הכנת תלושים ומה לכתוב. אני לא מכתיב להם". כשנשאל אם פנה לבקש תלוש ונענה בשלילה, השיב כי הבין שהנתבע אינו מאשר יחסי עובד מעסיק, ולכן לא היה טעם בהמצאת תלוש נוסף.

...

לפיכך, הנתבע ישלם לעד זה הוצאות בגובה 350 ש"ח בתוך 45 יום.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא עבד בחברה שבבעלות אחיו בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019.

לפיכך, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 3,500 ₪ בתוך 45 ימים מהמצאת פסק הדין.

בכתב התביעה טען לסיום עבודתו ביום 17.8.16, בסיכומיו 24.8.16 ובמכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 7.9.16 נרשם כי תקופת האבטלה החלה ביום 17.8.16 זאת כנראה בהתאם לנתונים שמסר התובע בכתב תביעתו לקבלת דמי אבטלה.

בנוסף הופנה התובע לזכותו להגיש תביעה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האיזורי לעבודה.

המכתב מיום 7.9.16 אישר את התביעה לדמי אבטלה ולא דחה אותה כטענת התובע ואף לא שלל זכאות התובע לדמי אבטלה כטענת הנתבע.

ייאמר עוד, כי במועד הגשת תביעה זו, טרם חלף המועד להגיש ערעור על קביעת המוסד לביטוח לאומי מיום 7.9.16 שכן היו לו 12 חודשים להגשת תביעה, כאשר הליך דנן ניפתח בחודש 05/17.

ה. לצוו ההרחבה קובע כי "עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהוא, יהיה זכאי לבצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו בשיעורים שנקבעו..." – מצד אחד, צו ההרחבה אינו מתנה כי על העובד להציג את האישור בדבר קיום קרן הפנסיה הפעילה בזמן אמת, או שזכות זו מתבטלת מאליה ולא בכדי.

...

[23: "הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים."] סוף דבר אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע כלהלן: הפרשי שכר- 5,000 ₪ (ברוטו).

אנו דוחים את רכיבי התביעה – פיצוי בגין העדר שימוע, פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה, פדיון הבראה, שכר עבודה לימים 17-24/8/16 ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

אנו דוחים את טענת הקיזוז של הנתבע.

הן במכתב הנתבע מיום 14.3.17 והן במכתב מיום 30.3.17 צוין במפורש כי ניתן להגיש ערעור לבית הדין על ההחלטה תוך 12 חודשים.

תמצית טיעוני הנתבע בנגוד לטענת התובעת בבקשתה – ניתנו החלטות מנומקות בדבר שלילת זכאותה לדמי אבטלה ולדמי לידה (החלטות מיום 14.3.17 ו-30.3.17).

המסגרת הנורמאטיבית בעב"ל 59462-12-15 מוניקה מאלו – המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.8.18 – להלן: "הילכת מאלו"), נקבע, בין היתר, כי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1995 (להלן: "תקנה 125"), המקנה סמכות כללית להארכתו של מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו, חלה על הוראת תקנה 1(ב) לתקנות המועדים - הקובעת כי תביעה לבית הדין לעבודה כנגד החלטת המוסד תוגש תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה על ההחלטה למבוטח.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את כלל החומר שבתיק ואת טיעוני הצדדים, נחה דעתי שיש לקבל את בקשת התובעת להארכת מועד להגשת התביעה.

אם לא די באמור עד כה, יש להוסיף כי לא שוכנעתי שחלוף הזמן פגע באינטרסים של הנתבע או אינטרסים ציבוריים אחרים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל .

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 54300-08-22 14 ספטמבר 2023 14 ספטמבר 2023 בפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין נציגת ציבור (עובדים): גב' ורד קאופמן נציג ציבור (מעסיקים): מר צבי הלפרין התובעת ראידה אבו אלהיג'א ע"י ב"כ: עו"ד חג'אזי מוחמד הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אבראהים חורי פסק דין

ביום 8.12.2021 נשלח לתובעת מכתב נוסף מהמל"ל, כלהלן: "בתאריך 31.10.2021 הגשת תביעה לדמי אבטלה ודרשת דמי אבטלה החל מחודש 10/2021. אנו נאלצים, לצערנו, לדחות את תביעתך לדמי אבטלה לפי הוראות סעיף 163(א') לחוק הביטוח הלאומי ו:

עם זאת, כפי שפורט לעיל, כבר במכתבו של הנתבע אל התובעת מיום 1.11.2021, במסגרתו הוא הודיע לתובעת על שלילת זכאותה לדמי אבטלה לגבי חלק מהתקופה צוין במפורש, כי אין בהחלטת הנתבע כדי לגרוע מחובתה של התובעת להתייצב בלישכת התעסוקה אם בכוונתה לערער על החלטת הנתבע כאשר עד ליום 1.3.2022 התובעת לא התייצבה בלישכת התעסוקה.

נציין גם, כי בנסיבות שפורטו לעיל גם אם נכלול בתוך תקופת 12 החודשים את חודש אפריל 2021 (מאחר והתובעת קיבלה אישור מחלה לגבי חלק מהחודש) הרי שצודק ב"כ הנתבע, כי אין בכך כדי לשנות שכן גם במצב דברים זה התובעת לא עומדת בתקופת האכשרה של 12 חודשים כנדרש בחוק.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובראיות הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות ונפרט.

ב"כ התובעת טוען, כי בתקופת האכשרה צריך לקחת בחשבון גם את חודשים 5-10/21 בתור מחלה ואולם איננו מקבלים את טענתו בעניין זה. על מנת להאריך את תקופת האכשרה היה על התובעת להציג אישורי מחלה כדין עבור חודשים אלו כאשר אנו סבורים שהתיעוד הרפואי שניתן לתובעת על ידי רופאים שונים שבדקו אותה ובמסגרתו הומלץ לה בין היתר להימנע מפעילות ספורטיבית, הרמת משא כבד ועבודה פיזית מאומצת, אינם מהווים אישורי מחלה כנדרש על פי דין כאשר התובעת גם לא הפנתה לכל מקור חוקי או אסמכתא אחרת אשר יתמכו בגרסתה בעניין זה. בנוסף נציין, כי ב"כ התובעת לא הפנה לאסמכתא אשר תתמוך בטענתו לעניין נוהל של קופת החולים שלגרסתו אוסר על קופת החולים לתת אישורי מחלה מעבר לתקופה בת 10 חודשים ועל איננו מקבלים את טענתו גם בהקשר זה. באשר לטענת התובעת לעניין תחולת סעיף 162(ב) בעניינה הרי תחילה נציין, כי מדובר בגרסה לא ברורה ולא הצלחנו להבין את כוונת התובעת.

סוף דבר מכל המפורט לעיל- התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 48501-09-23 26 אוקטובר 2023 לפני: כב' השופטת ערמונית מעודד המבקש: עו"ד זיו קינן המשיב: המוסד לביטוח לאומי החלטה

ביום 21.09.23 הגיש המבקש תביעה כנגד החלטת המשיב לדחות את תביעתו לתשלום דמי אבטלה בשל היותו בעל שליטה בחברת מעטים ועל כן בהתאם לסעיף 335 (ה) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) הוא אינו מבוטח בביטוח אבטלה.

אשר לקיומם של התנאים למתן צו טען כי הוא שילם ביטוח לאומי כדין במסגרת עבודתו בתקופה של שנתיים והמתין עד מועד מימוש הזכות והוסף כי קיים צורך דחוף במתן הצוו שכן מדינת ישראל מצויה בעת מילחמה אשר מקשה עליו למצוא תעסוקה ולכן שלילת דמי אבטלה במצב דברים זה "איננה סבירה ותגרום לתובע נזקים כבדים". דיון והכרעה תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – תקסד"א) אשר חלה בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי מטרתו של הסעד הזמני היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". על מנת להכריע בבקשה לסעד זמני, על בית הדין לבחון האם המבקש הביא ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.

על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים ממועד קבלתה.

...

בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל אין להיעתר לבקשה לסעד זמני המשנה את המצב הקיים ואשר זהה במהותו לסעד העיקרי בטרם נדונה התביעה לגופה וניתנה הכרעה סופית.

לא שוכנעתי כי מתקיימים תנאים אלו במקרה שלפניי ולא מצאתי כי המדובר בבקשה דחופה המחייבת הכרעה כבר בשלב זה לצורך הגשמת ההליך העיקרי, תוך "עקיפת התור" של הליכים אחרים.

לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.