מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על החלטת הוועדה הרפואית שהפחיתה נכות פסיכיאטרית

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

החלטות הועדות מושא העירעור : הועדה הרפואית: המערערת כאמור משיגה על החלטת הועדה לעררים שלא התערבה בהחלטת הועדה מדרג ראשון מיום 12.06.15, אשר קבעה לה 20% נכות בתחום הנפשי, ובכך הפחיתה משיעורי הנכות הצמיתה של 25% כפי שנקבעו לה באותו תחום על ידי הועדה מיום 07.10.14.
ב. בדו"ח הועדה נרשמו תלונות המערערת הבאות: "בת 51 הופיעה בלווי עו"ד אירינה גוטקין שמתרגמת. לפני כ – 3 שנים עבדה בבית מרקחת ונקיון והפסיקה עקב מצבה הרפואי. חפצים נופלים מהידיים, התקפים של רעד פנימי וכאבי ראש בזמן העבודה, קשיים בנשימה. נימצאת בטיפול פסיכיאטרי עוד לפני שפוטרה מהעבודה. מבקרת פעם בחצי שניה.
...
לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.
אשר על כן הנני מורה על השבת עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש את קביעתה לפיה כושרה של המערערת נפגע באופן חלקי וזאת לאחר שתיתן דעתה במנומק לאמור בדו"ח כושר ההשתכרות מיום 06.07.15.
הוועדה גם כן תיתן דעתה לנתון לפיו המערערת "מזה מעל 3 שנים אינה עובדת עקב מצבה הרפואי", כמו גם לקביעה שבחוות דעת הרופא הראומטולוג מיום 12.06.15, שם נרשם: "אינה מסוגלת לעבודה פיזית או עבודות הצורכים ריכוז", ותסביר הכיצד מתיישבים נתונים אלה עם הקביעה, ולפיה המערערת "מסוגלת לעבודה חלקית בתנאים ומגבלות...". בנסיבות העניין הנני מחייבת את המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 13.1.19 (להלן – הועדה), אשר קבעה, כי נכותו הרפואית של המערער בגין ליקוי נפשי היא בשיעור 30% בהתאם לפריט 34 (ב)(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).
בעבר נקבעה למערער נכות נפשית בשיעור גבוה יותר ולא היה מקום להפחית את הנכות.
הועדה הסבירה כי חוות הדעת אינה מקובלת עליה שכן "אין בתעודת הרופא תאור של בדיקה פסיכיאטרית עדכנית. בנוסף לציין כי נושא השמוש באלכוהול כתוספת ולעיתים כתחליף לשימוש בתרופות פסיכותרפיות לא מצוין כלל". בנוסף ציינה הועדה כי "בדוח מיון מאובחן כסובל מהפרעת אישיות בלבד . הועדה עיינה במסמכים רפואיים רבים שניתנו על ידי ד"ר פררו רודריקה מציינת כי זקוק להמשך טפול משולב תרופתי ותמיכתי ואינו מסוגל לעבוד. גם באישוריה... אין תאור של שימוש באלכוהול". עוד ציינה הועדה, כי בהערכה נוירו פסיכולוגית של יצחק שחר מיום 28.9.17 נמצא, כי חלק מהמבחנים הדגימו "אמינות ביצוע נמוכה ומגמת האדרה... של התסמינים". הועדה קבעה לסיכום כי: "לאור המתואר לעיל הועדה סבורה שלא ניתן להעריך האם בנוסף להפרעת אישיות מצבר B קיימת בעיה של שימוש לרעה באלכוהול או הפרעה אפקטיבית. הועדה סבורה שקבל אחוזי נכות הולמים ודוחה את הערר". עולה איפוא כי הועדה קבעה את מסקנותיה לאחר בדיקה של המערער ועיון בתעוד הרפואי תוך ציון החלקים הרלבאנטיים ממנו.
...
אשר לטענה הנוגעת למומחיות (לא מתאימה) חבר הוועדה, פרופ' אייזנברג, דינה להידחות.
לסיכום, אין הצדקה להתערב בקביעת הוועדה בנוגע לנכות הנפשית ומדובר בקביעה רפואית מפורטת ומוסברת היטב.
סוף דבר: משלא שוכנעתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטה, הערעור נדחה.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

המערערת הגישה ערר על החלטה זו. החלטת הועדה ביום 21.5.19 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בפסיכיאטריה ומומחה בנוירולוגיה ("הועדה").
לטענת המשיב, הועדה לא הפחיתה את שיעור נכותה של המערערת אלא דחתה את הערר והותירה על כנה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון.
על אף הספק שנותר בנוגע למצבה הרפואי האמתי של המערערת, הסתפקה הועדה בדחיית הערר והותירה את דרגת הנכות הנפשית היציבה בגין הפרעת אישיות בשיעור 30%, לפי פריט ליקוי 34(א)(4), הקובע: "רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים אפקטיביים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתיפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה". בנסיבות העניין, לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הועדה המצדיקה היתערבות בית הדין.
בחלוף כשלוש שנים, ביום 28.11.2018 פנה המשיב במכתב למערערת בו צוין, כי "על פי מידע הקיים בידינו, ההחלטה בדבר זכאותך לקיצבת נכות כללית התבססה לכאורה על מידע מוטעה שנימסר לנו על ידך או על ידי מי מטעמך". המערערת התבקשה להמציא למשיב מסמכים רפואיים המעידים על מצבה הרפואי, וצוין כי "לאחר קבלת המידע האמור, יושהה תשלום הגימלה החל מ- 1/12/18". ביום 4.3.2019, כאמור, נבדקה המערערת על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון, ונכותה הנפשית היציבה של המערערת נקבעה בשיעור 30%, לפי פריט ליקוי 34(א9(4), בתחולה מיום 1.12.2018.
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.
על יסוד האמור נדחית טענת המערערת שדו"ח החקירה אינו אמין, אינו מקצועי והשפיע על הוועדה באופן פסול.
נדחית הטענה שהחלטת הוועדה כוללת אבחנה רפואית שגויה שאינה תואמת את מצבה של המערערת.
סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופט אילן סופר לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי נצרת (השופטת הבכירה אורית יעקבס; ב"ל 65603-08-21) שקבל בחלקו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 24.5.2021 (להלן - הועדה).
הועדה מממשת את החלטתה ומפחיתה את הנכות הפסיכאטרית".
נימוקי הבקשה המבקשת טוענת כי הנכויות בתחום הנפשי האורתופדי והפיברומיאלגיה קשורות אחת בשנייה והועדה בעצמה אישרה זאת באמירה " ידוע ומפורסם שקיימת חפיפה בין הכאב של הפיברומיאלגיה וכן נכות נפשית (סומטיזציה), נכות נוירולוגית ואורתופדית". בשל חפיפה זו הועדה נימנעה ממתן אחוזי נכות נפרדים בגין הליקוי הנפשי והליקוי האורתופדי (אחוזי הנכות הנפשית שנפסקו, כך נטען, ניתנו בגין הפרעה פוסט טראומטית שאיננה רלוואנטית לפיברומיאלגיה).
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.
סוף דבר- הבקשה נדחית, בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

" ועדת הערר עיינה במסמכים רפואיים וערכה למערערת בדיקה קלינית שאת ממצאיה פרטה לפרוטוקול כדלקמן: "בבדיקה- מטופחת. הכרה והתמצאות תקינים, קשר עין מופחת, מדברת בקול שקט, אפקט מעט מצומצם, ללא תכנים פסיכוטיים, היתנהגות מאורגנת משתפת פעולה מנומסת. בוחן מציאות שיפוט ותובנה שמורים. הוועדה עיינה בסיכומים של פסיכיאטריה מתל השומר לפיו טופלה בלפונקס 100 מילגרם ליום, לדברי עו"ד לאחרונה עברה לריספונד 1 מילגרם ליום. התובעת לומדת שנה שניה הנדסת תוכנה. הוועדה דוחה את הערר." על החלטה זו הוגש העירעור שלפניי.
המסגרת המשפטית סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בענף נכות כללית בשאלות משפטיות בלבד.
...
המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות שכן הערעור הוגש ביום 11.4.2021, מעל 8 חודשים ממועד מתן ההחלטה.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמסמכים המצורפים, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו