ערעור על החלטת דחיית תיקון רישום במאגר נתוני אשראי

לפני ערעור על החלטת בעל רישיון על פי חוק שירות נותני אשראי – חברת BDI קופאס בע"מ, שלא למחוק רישום אשר פורסם על ידה אודות נתוני האשראי של המבקש, מיום 20/11/18.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי בחודש 11/18 הגיש המערער לחברת BDI בקשה לתיקון המידע בהתאם להוראות ס. 31 לחוק שירות נותני אשראי והוגשה מטעמה תגובה לפיה המשיבה מוסמכת להורות על פי חוק על מחיקת מידע כאשר המידע תוקן או שונה בהתאם להוראת חיקוק או פסק דין של בית משפט או רשות מוסמכת.

לטענת המשיבה בוצעה העברת המידע לחברת BDI, לאחר שהתמלאו התנאים לכך על פי החוק והתקנות הרלבאנטיים ובהתאם לחובתה על פי דין ומשכך, טוענת המשיבה כי יש לדחות את העירעור כנגדה.

משכך, אין מקום להתערב בהחלטת מאגר המידע נושא העירעור ואף לא היה מקום להפנות את העירעור כלפי הרשות לאכיפה וגביה שאינה המשיב המתאים לערעור על פי חוק שירות נתוני אשראי.

...

לטענת המשיבה בוצעה העברת המידע לחברת BDI, לאחר שהתמלאו התנאים לכך על פי החוק והתקנות הרלבנטיים ובהתאם לחובתה על פי דין ומשכך, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור כנגדה.

אך אף לגופם של דברים, יש לדחות את הערעור.

סוף דבר, הערעור נדחה על כלל רבדיו.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי בחיפה (השופטת קרן כהן ונציגי הציבור מר אברהם פרקש וגב' נירה גרין; פ"ה 13290-03-18) מיום 20.3.2018, לפיה נדחתה בקשת המבקש לסעד זמני בגדריו תבוטל השעייתו מעבודתו כמורה בשל הגשת כתב אישום נגדו ונגד אחותו.

לפי הנטען בכתב האישום המבקש והאחות, אשר שרתה כשוטרת במשטרת ישראל, איתרו קרובות מישפחה של קשישה ערירית באמצעות מאגר נתונים משטרתי והציגו בפניהן צוואה מזויפת של המנוחה לפיה היא מורישה לנאשמים את כל רכושה.

הנאשמים זייפו את חתימת המנוחה, והמסמך המזויף אפשר להם לקבל צו קיום צוואה באמצעותו העבירו את דירת המנוחה על שמם בלישכת רישום המקרקעין וכן פנו לבנק בו נוהל חשבונה של המנוחה ובקשו שהכספים המופקדים בחשבון יועברו לרשותם.

ההחלטה אם ליתן סעד זמני – אם לאו – מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת העירעור תתערב בהחלטה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בלבד (בר"ע (ארצי) 23207-02-14 מקסים פיאטיגורסקי – כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (12.2.2014)), כאשר שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה מתוך טעות של הדין או העובדות (דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244, 254 (1995)).

יתכן, כי היה מקום להוועצות נוספת עם היועמ"ש טרם קבלת ההחלטה השניה, לנוכח הליך השימוע הנוסף בעקבות החלטת בית הדין האיזורי בהליך הראשון, אך הסוגיה של הקף חובת ההיוועצות הנוספת והשלכות הפרתה, אם וככל שהופרה כנטען – ואיני נידרש להביע, בשלב זה, דיעה בסוגיה – תבחן בהליך העקרי, ככל שיתנהל, ואין בה, כשלעצמה, כדי לגרום לביטול החלטת ההשעיה בהליך הזמני, בשים לב למכלול הנסיבות ובהן, בין היתר, עמדת נציג היועמ"ש כי יש לקיים את החלטת ההשעיה גם לאחר שתוקן התאור השגוי של מעורבות המבקש באישום הראשון, העבירות החמורות המיוחסות למבקש בכתב האישום וההשלכות הקשות על אמון הציבור בשירות הצבורי בנסיבות של העסקת מורה ומחנך המואשם בזיוף מיסמך בנסיבות מחמירות.

...

בית הדין הוסיף וקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן "המבקש הושעה מתפקידו בשל הגשת כתב אישום נגדו ונגד אחותו בעבירות שיש בהן קלון. מדובר במצב זמני, שכן המבקש לא פוטר מעבודתו. כמו כן, מיום 16.10.2017 ועד ליום 15.4.2018 תשולם למבקש מחצית ממשכורתו ומיום 16.4.2018 תשולם לו מלוא משכורתו. מנגד, ביטול החלטת הנציב והשבתו של המבקש לעבודתו על אף כתב האישום שהוגש נגדו תהווה פגיעה באמון התלמידים, הוריהם, מורי בית הספר ואמון הציבור כולו במערך החינוך ובשירות הציבורי. אי לכך אנו סבורים כי האינטרס הציבורי גובר על פני האינטרס האישי של המבקש". בשולי הדברים הוסיף בית הדין האזורי כי הוא לא מצא מקום לדון בטענות המבקש שעניינן התנהלות מח"ש, אשר אינן רלוונטיות לביקורת השיפוטית שעל בית הדין להפעיל כנגד החלטות הנציב.

בהחלטת בית הדין האזורי נכתב כי "לא מצאנו פגם בכך שההתייעצות עם היועמ"ש נעשתה לפני שעניינו של המבקש נבחן בשנית על ידי הנציב בהתאם להחלטת סגן הנשיא שופט גלם שניתנה בהליך הקודם". כפי שציין בית הדין האזורי, בסעיף 47 לחוק המשמעת אין התייחסות למועד ההיוועצות בין היועמ"ש לבין הנציב.

לא שוכנעתי, אפוא, בקיומה של עילה המצדיקה התערבות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי המופקד על ניהול ההליך, ועל כן דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

על כן, ובהיעדר סיווג ייחודי, יש לסווג את התיק כערעור אזרחי שונה (עש"א), כמובא בכותרת לפסק-דין זה. המזכירות מתבקשת לתקן ברשומי-התיק את הסווג הנכון ולהקפיד לעתיד.

העירעור נוגע להחלטתה של משיבה 1, בעלת-רישיון לניהול מאגר של נתוני-אשראי לפי החוק, שלא להעתר לבקשתה של המערערת ושלא למחוק את הרישום של נתוני-האשראי שלה.

העירעור נדחה.

...

הערעור נוגע להחלטתה של משיבה 1, בעלת-רישיון לניהול מאגר של נתוני-אשראי לפי החוק, שלא להיעתר לבקשתה של המערערת ושלא למחוק את הרישום של נתוני-האשראי שלה.

אין מנוס מלהסתפק בכך, שכן להתעקשותה של המערערת כי נתוני-האשראי שלה יימחקו לחלוטין לא אוכל למצוא בסיס.

הערעור נדחה.

בדוחק ובהתחשב, אך, בנסיבותיה האישיות של המערערת ובמיהותן של המשיבות, כל אחת לפי ענינה, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

בהחלטה מיום 30.1.22 נעתרתי לבקשה לזימון עד, וקבעתי כי העד יוכל למסור את הנתונים באמצעות רשומה מוסדית וככל שתוגש רשומה מוסדית היא תועבר תחילה לעיון בית המשפט.

התובע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, והערעור היתקבל תוך שנקבע כי "בית המשפט השלום ייתן החלטה מחודשת לאחר שיאפשר לצדדים להעלות טענותיהם בעיניין". בהחלטתי מיום 7.8.22 ניתנה לתובע שהות להגיש בקשה ולהעלות טענותיו, ולנתבעים זכות תשובה.

אם התובע מבקש לחשוף את פרטי הגולש על מנת להגיש תביעה נגדו, הרי בהתאם להילכת רמי מור דין הבקשה להידחות.

על יסוד האמור לעיל, ומשעיון ברשומה המוסדית מעלה כי הנתבעים אינם אלה הרשומים כמי שהשתמש בכתובת ה- IP, אני סבורה כי בהתאם להילכת רמי מור אין מקום להורות על חשיפת זהות המשתמש שאינו צד לתביעה ולהליך שלפני.

בית המשפט העליון עמד על כך שנוכח המידע העצום שנאסף על כל גולש ברשת, בידיעתו ושלא בידיעתו, הסרת האנונימיות מהשמוש באנטרנט עלולה לגרום לפגיעה קשה ומהותית בזכות לפרטיות שהנה זכות יסוד: "מקום שבו עושה אדם שימוש באנטרנט, בין שהוא מפרסם דבר-מה, בין שהוא משוטט באתרים לפי בחירתו, נוצר לגביו – לעיתים שלא בטובתו – מידע. לאורך זמן ניתן לומר כי נוצר לגביו מעין "מאגר מידע" הכולל פרטים רבים: החל מן הכתובת שבה הוא דר, דרך מספר כרטיס האשראי שבו הוא עושה שימוש, וכלה בתחומי העניין שלו ובעמדותיו בסוגיות שונות.

באשר לטענת התובע, כי לאור השנים שחלפו והיעדר הסדרה חקיקתית "אבד הכלח" על הילכת רמי מור - בית משפט זה מחוייב להלכה, ולא הוא שייקבע כי "אבד עליה הכלח". המבקש טוען, כי תביעתו הוגשה גם בגין הפרת זכויות יוצרים, וכי נוכח תיקון 5 לחוק זכויות יוצרים אשר מסדיר את חשיפת זהותו של העושה פעולות המפרות זכויות יוצרים ברשת, יש להורות על חשיפת פרטי המשתמש המופיעים ברשומה המוסדית.

...

על יסוד האמור לעיל, ומשעיון ברשומה המוסדית מעלה כי הנתבעים אינם אלה הרשומים כמי שהשתמש בכתובת ה- IP, אני סבורה כי בהתאם להלכת רמי מור אין מקום להורות על חשיפת זהות המשתמש שאינו צד לתביעה ולהליך שלפני.

אולם, בנסיבות הענין כאשר הפרסומים הופסקו וההפרה אינה נמשכת אני סבורה, כי עוצמת ההצדקה למתן צו לחשיפת פרטי גולש הינה פחותה.

על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

תיק ההוצל"פ הופיע במאגר נתוני האשראי של בנק ישראל ופגע ביכולתו של התובע לקבל אשראי מהבנקים ובקשתו לקבלת הלוואה נדחתה.

ההחלטה של הרשמת התבססה על העברת השיקים של התובע לעו"ד רביע, אך אינה מהוה אסמכתא כדין לפרעון החוב.

מטעם התובעת העידו גם מר אברהם צפריר (בעלים של הנתבעת 1), ומר רמי קוסטקובסקי, נציג חברת קרדיט קלין בע"מ, אליה פנה התובע בבקשה לתקן את הרישום במאגר האשראי.

חזוק למסקנה זו אני מוצא בפסק דינו של בית המשפט בעיניין ת"א (שלום ב"ש) 61203-07-20 מי אשקלון תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ נ' אסתר מזרחי (נבו 16.02.2021), שם הפנה בית המשפט לפסק הדין בעיניין צוריאל לעיל, וקבע: "אלא שבעניין צוריאלי, תיק ההוצאה לפועל נותר פתוח למרות שהסכמה של הצדדים במסגרת ערעור שקבלה תוקף של פסק דין, קבעה כי הנתבע שם יסגור את התיק. לא רק שהנתבע לא סגר את התיק, אלא הוא אף הטיל במסגרת התיק עיקול על חשבון הבנק של התובע ובמצב זה, קבע בית המשפט כי הדבר עולה כדי לשון הרע." (ההדגשה בקוו שלי – צ.א.) כלומר, לא די בהותרת תיק ההוצאה לפועל פתוח, לבדה, כדי שהדבר יהווה לשון הרע, אלא נידרש בנוסף כי יינקטו הליכים כלשהם (עיקולים, הליכים מבצעיים וכיוצ"ב) על מנת שהדבר יעלה כדי עוולת לשון הרע.

...

על כן, לאור האמור דין התביעה להידחות גם ביחס לפרסום זה. לסיכום התביעה נדחית.

מאחר שעילת התביעה היחידה היא לשון הרע, הרי שאין מקום להידרש לעניין התנהלותם של הנתבע 2 ושל הצד השלישי או טענות בעניין רשלנות מקצועית וכיוצ"ב. עם דחיית התביעה העיקרית דין ההודעה לצד שלישי להידחות אף היא.

התובע ישלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 27,000 ₪ בתוך 30 יום.