ערעור על החלטת בית משפט קמא בדבר גילוי מסמכים

]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' דנינו) מיום 22.9.2022 בת"א 55262-12-18, במסגרתה נדחתה בקשה מטעם המבקשת שכותרתה "הודעה ובקשה מטעם הנתבעת בקשר למסמכים שנשלחו למומחה לצורך חוות דעת". לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובתשובה לה, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות העירעור ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

משכך, היא מסוג ההחלטות המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ואין מקום להתערבות ערכאת העירעור בה. לגופם של דברים, טוענים המשיבים כי צדק בית משפט קמא כשדחה את הבקשה, שכן מדובר בניסיון פסול של המבקשת להוציא לפועל "דיל" מפוקפק, לפיו בית משפט קמא יכשיר את הגשת המסמכים החדשים שאותרו על ידיה, והיא בתמורה לא תעמוד על כך שהמומחה יתעלם מהמסמכים שלטענתה לא גולו בהליך גילוי המסמכים.

ביחס לנושא אחרון זה – חלות תקנות סדר הדין האזרחי, על המיגבלות הכלולות בהן, ביחס לשימוש במסמכים שלא גולו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים (ראו תקנה 60(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018) (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

...

]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' דנינו) מיום 22.9.2022 בת"א 55262-12-18, במסגרתה נדחתה בקשה מטעם המבקשת שכותרתה "הודעה ובקשה מטעם הנתבעת בקשר למסמכים שנשלחו למומחה לצורך חוות דעת". לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

זאת, כדי שהיא תוכל להיעתר לפניית המומחה ולהביא בפניו את הראיות ביחס לקיזוז העלויות האמור.

זאת לאור האמור לעיל – לפיו ממילא אני סבורה כי הדרך הנכונה היא לאפשר הצגת מסמכים למומחה לפי בקשתו ולא לצמצם את היקף המסמכים הללו; כמו גם מאחר שהמומחה ממילא נחשף למסמכים שהמשיבים הציגו לו וערך את חוות דעתו בהתאם להם, וספק רב אם הוא יוכל כעת להתעלם מהם.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את בקשת רשות הערעור ואת הערעור במובן זה שהדיון יושב לבית משפט קמא על מנת שיינתנו הוראות למבקשת להגיש שאלות הבהרה למומחה בהתייחס למסמכים נושא בקשתה (מסמכים המוכיחים לגישתה את טענת הקיזוז בקשר לעלויות של השכרת כלי הצמ"ה).

והינה, אף שהמבקשים לא הפקידו את הערובה, כנדרש בהחלטת בית משפט קמא, הם שבו ועתרו למתן החלטה בבקשה הנזכרת לגילוי מסמכים, ובהחלטתו מיום 22.3.21 הורה בית משפט קמא למבקשים להבהיר מהו המקור המשפטי מכוחו מוגשת בקשתם לחייב צד זר לגילוי מסמכים, ומדוע הערובה טרם הופקדה על ידם.

המבקשים הגישו בקשה ליתן להם רשות לערער על החלטה זו והחלטתם בנדחתה ע"י מותב זה שקבע כי המבקשים לא הצביעו על אחד החריגים שנקבעו בפסיקה המצדיק את חיוב בית החולים, שאינו צד להליך, בצו גילוי מסמכים.

מכל מקום, גם אחר הדברים האלה לא הפקידו המבקשים את הערובה הנדרשת כפי החלטת בית משפט קמא מיום 25.11.20 תחת זאת הם עתרו לפני בית משפט קמא לזימון בר סמכא מבית החולים שיבא בתל השומר על מנת שיתייצב למתן עדות בהליך וכי יציג תעוד הרלבנטי למבוקש.

...

לא היה מקום למנוע מהמבקשים את יומם בבית המשפט, עת הופקד על ידם סך של 7,500 ₪ בהליך בקשת רשות הערעור דבר שיש בו ללמד כי הם יכולים לעמוד בחיוב כספי ככל שיחויבו בו. תמצית טענות המשיבים תחת שהמבקשים יפקידו את הערובה אותה נדרשו להפקיד עד ליום 1.7.21 הם הגישו הבקשה הנוכחית ביום 2.7.21, משלא הופקדה הערובה במועד - דין התביעה להידחות, ולמעשה הבר"ע מוגשת בחוסר סמכות.

דיון ומסקנה אין חולק כי החלטת בית משפט קמא בכל הקשור להפקדת הערובה עומדת על כנה שכן בקשת רשות ערעור שהוגשה בעניינה נמחקה, לפיכך ואחר שלפנים משורת הדין האריך בית משפט קמא את המועד להפקדת הערובה, לא יכולים המבקשים להגיש בקשת רשות עקיפה על אותה החלטה ולבקש את עיכוב הפקדת הערובה עד לאחר שמיעת העד אותו הם מבקשים להשמיע.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ראמי נאסר) בת"א 65727-08-21 מיום 24.4.22, במסגרתו קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיב והורה על דחיית התביעה שהגישה המערערת לביטול פסק דין שניתן נגדה ביום 19.4.17 בהליך אחר, בשל מעשה בית- דין.

בהמשך הדיון בבית משפט קמא, דחה בית המשפט בהחלטתו מיום 27.2.19 את בקשת המבקשת לגילוי מסמכים בעיניין כלי הרכב וקבע כי לפי פסק דינו של בית המשפט העליון, התיק הוחזר לדיון בפניו אך ורק לעניין השיקים.

המבקשת לא השלימה עם פסק דינו המשלים של בית המשפט קמא, והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ע"א 38561-09-20 בו העלתה שוב את הטענה כי היה על בית המשפט קמא לידון בכל טענות ההגנה ולא רק בטענות הנוגעות לשיקים, לרבות הטענה בדבר גילוי המסמכים לעניין הרכב.

...

מכל מקום, אף אם אניח כי המבקשת אכן אינה מסוגלת לשלם את האגרה בשל מצבה הכלכלי, וכי אכן פנתה בנסיונות לגייס את סכום הערובה הנדרש, לכל מי שיכלה, אך ללא הועיל, אין מקום להיעתר לבקשה, משום שהתנאי השני הנדרש, בדבר סיכויי ההליך, אינו מתקיים, אף לא במידה הנדרשת לשם קבלת פטור מאגרה.

לאור כל האמור, משלא הוכח התנאי בדבר סיכויי הערעור, הנדרש לשם קבלת פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

המבקשת תשלם את האגרה ותפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 14.8.22, שאם לא כן יימחק הערעור.

ממערכת נט המשפט עולה, כי עד כה היתקיימו 11 דיונים בתיק קמא.

נטען כי גילוי מסמכים בתיק אכן הסתיים לפני 5.5 שנים אך רק לאחר מכן מונה מומחה בית משפט והליך גילוי המסמכים שהסתיים אינו רלוואנטי.

ג) גם החלטה בדבר גילוי מסמכים, עיון במסמכים בין אם מדובר במסמכים המבוקשים מבעלי הדין שכנגד ובין אם מדובר במסמכים המבוקשים מצד ג', נחשבת להחלטה הנוגעת לאופן ניהול ההליך וערכאת ערעור תתערב בה רק במקרים חריגים ביותר.

צו שניתן היה לבקשו עוד לפני חקירתו הנגדית של מר חוראני, גם אם אקבל את טענת ב"כ המבקשת ולפיה הליכי גילוי מסמכים שהסתיימו לפני יותר מ- 5 שנים אינם רלבאנטים לבקשתה.לפיכך, לא מצאתי כי זהו המקרה שבו תנתן רשות ערעור על החלטת ביניים.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) ככלל, השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

התובעת תוכל כמובן בסיכומיה לנסות לקעקע את חוות הדעת באמצעות הטיעונים שהיא מעלה עתה ביחס לחוסר יכולת לחקור את נציגי מכון התקנים, אך אין זה המקרה שבו בית משפט היה מחויב להיעתר למבוקש באופן המצדיק התערבות ערכאת ערעור בהחלטת ביניים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ס' יעקבי) בתנ"ג 44766-04-22 מיום 09.02.2023, במסגרתה הורה בית משפט קמא על מחיקת סעיפים מתשובת המבקשת (להלן: שופרסל) לבקשת המשיב (להלן: ספיר) לגילוי ועיון במסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).

דיון והכרעה בהתאם להוראות סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בית משפט זה ייעתר לבקשה למתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית המשפט המחוזי, כאשר שוכנע כי "... אם העירעור על ההחלטה יידון במסגרת העירעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". מכך עולה, כי על דרך הכלל, יש לברר את טענות הצדדים על החלטות אחרות שניתנו במהלך הדיון, אגב העירעור על פסק הדין כולו; ואילו החריג לכך הוא מצב בו נידרש הדבר באופן מידי, להמשך נהולו של ההליך באופן מלא והוגן (רע"א 8084/22 עריית חיפה נ' שרביב בע"מ, פסקה 17 (26.01.2023)).

שופרסל מוסיפה וטוענת כי אופיו של ההליך לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת, במסגרתו בעל מניות של החברה מבקש לבוא בנעליה ולהגיש תביעה בשמה – מצדיק את ההכרה בדוח ביקורת הפנים, כראיה לאמתות תוכנו.

...

יוצא אפוא כי הטענה בדבר קבילות הדוח 'ריחפה באוויר' עוד בטרם נחשף ספיר לתוכן הדוח, ואם שופרסל סברה כי טענות במישור זה יכולות להשפיע על זכותו של ספיר לעיין בדוח – היה בידה לטעון לכך בטרם הסכימה למסור את הדוח לעיונו של ספיר.

ברם, גם דין טענה זו, כקודמותיה, להידחות.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית.