ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בדרך של ערעור ברשות

בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 30.9.2021, ובעקבות זאת הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה. ביום 8.6.2022 הגישו משיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) בקשה לסילוק העירעור על הסף מהטעם שהחלטת בית המשפט המחוזי מהוה "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות.

ולראיה, הפרקטיקה המקובלת להשגה על החלטות כאמור היא בדרך של בקשות רשות ערעור, ולא בכדי המערערת לא הפניתה ולוּ למקרה אחד בו הוגש ערעור בזכות במצב דברים זה. מכל מקום, ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לאופן סיווגו של הליך משפטי, לא כל שכן מקום בו ההחלטה מושא העירעור אינה מונעת את יומו של בעל-דין בבית המשפט אלא אך משנה את סיווג ההליך שפתח.

...

דוגמה לכך (אם כי לא זהה) ניתן למצוא בסמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשה לסעד זמני עוד טרם הגיש בעל הדין כתב תביעה (תקנה 95(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ותקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

זאת, בין אם במסגרת ההחלטה נעתר בית המשפט לבקשה באופן חלקי או מלא, ובין אם דחה אותה.

הערעור נדחה אפוא.

בבית המשפט העליון רע"א 1657/23 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: ולדימיר קורוצ'קין נ ג ד המשיבים: 1. המרכז הרפואי ברזילי 2. מדינת ישראל - משרד הבריאות בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 68711-05-18 מיום 22.2.2023 שניתנה על ידי כב' השופטת ארנה לוי בשם המבקש: עו"ד אביחי דר ][]החלטה

על כך אין למבקש להלין אלא על עצמו, ואין מקום לאפשר "מקצה שיפורים" בדרך של בקשת רשות ערעור.

...

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

בית המשפט עשה כן לאחר שהוגשו כל חוות הדעת הרפואיות (ולא למותר להזכיר כי הוגשו חוות דעת רפואיות בתחומים נוספים, לרבות בתחום הנוירו רדיולוגיה); לאחר שקיים מספר ישיבות קדם משפט בתיק, העיר את הערותיו והציע הצעה לצדדים; לאחר שחזר והדגיש בפניהם כי כך בכוונתו לעשות ככל שלא יגיעו להסכמות; ולאחר שהצדדים העלו טענותיהם בעניין בכתב ובעל פה. נוכח כל האמור יש לתמוה על האופן שבו הוצגו הדברים בבקשה דנן, שכן בניגוד לנטען אין מדובר בהחלטה שהתקבלה "למרבה הפליאה", לאחר שהמשיבים העלו "לפתע" טענות חדשות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

העירעור דנא נסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' סרוסי) בע"מ 27312-08-22 מיום 27.12.2022, בגדרה נדונה בקשה שהגישה המערערת לביטול צוי עיקול שהוטלו מכוח סעיף 194 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), על דירת המגורים שרשומה על שמה.

אכן, כפי שציין המשיב בבקשתו, שאלת סווגן של השגות על החלטות שניתנות מכוח סעיף 194 לפקודה נדונה זה מכבר בע"א 2121/22 מרקו נ' מדינת ישראל (14.7.2022) (להלן: עניין מרקו), ונקבע כי הן יהיו בדרך של ערעור ברשות ולא בזכות.

...

משכך, אני סבורה כי זכות הערעור עומדת לטוען לזכות לאחר מתן ההחלטה בבקשת העיקול (או בבקשתו לבטל את העיקול).

לנוכח האמור, אני סבורה כי יש מקום להבחין בין מצב שבו אחד מהצדדים להליך המס העיקרי מבקש להשיג על החלטה שניתנה לפי סעיף 194 לפקודה, שאז ההשגה תהיה באמצעות בקשת רשות ערעור כפי שנקבע בעניין מרקו; לבין מצב שבו צד שלישי "טוען לזכות" מבקש להשיג על החלטה שניתנה לפי סעיף 194 לפקודה, שאז ההשגה תהיה באמצעות ערעור בזכות.

אשר על כן: הבקשה לסיווג הליך נדחית, וההליך יוסיף להתנהל כסדרו.

בבית המשפט העליון בר"מ 8009/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: 1. פלוני המשיבה: 2. פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 5.11.2023, בעת"מ 50430-01-22, שניתנה על-ידי כבוד השופטת מ' אגמון-גונן בשם המבקשת: עו"ד אבי טוויג בשם המשיבים: עו"ד עדי לוסטיגמן ][]החלטה

הסברנו שם, כי ישנן שתי דרכים שבהן יכול בעל-דין לפעול במידה שהוא מעוניין בעיכוב ביצועה של החלטה, עד להכרעה בעירעור: בדרך של פנייה בבקשה מתאימה לערכאה הדיונית, ובמידת הצורך – השגה על ההחלטה, באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה; ולחלופין, בדרך של פניה בבקשה מתאימה ישירות לערכאת העירעור, שתוגש לצד הגשת העירעור עצמו; כמו כן נקבע בעיניין הראל, כי הדרכים מוציאות זו את זו, ו"כאשר בחר בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשת עיכוב ביצוע לתקופת העירעור, הרי שהשגותיו על החלטה זו לא תשמענה אלא במסגרת של בקשת רשות ערעור" (עניין הראל, פסקות 20-14; בעיניין הראל נדונו במישרין תקנות 467-466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר עמדו בתוקפן בעת ההיא; תקנות אלו הוחלפו בתקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזו לא שינתה מהתקנות שקדמו לה (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 571-570 (מהדורה שנייה, 2023)).

...

באשר לסיכויי הערעור, דייני בכך שלא שוכנעתי שהמחלוקת בין הצדדים באשר לאופן בירור מעמדו של המשיב – דהיינו, האם הבירור יֵעשה על ידי הרשות עצמה, או בבית המשפט המחוזי, או שמא יֵעשה בבית המשפט לענייני משפחה, בדרך של הליך להוכחת אבהות – אינה ראויה להתברר.

לפיכך, אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי; עיכוב הביצוע יעמוד בתוקפו עד המועד האחרון להגשת הערעור.

בבית המשפט העליון רע"א 7719/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: חיים מילשטיין נ ג ד המשיבים: 1. נדב לב, עו"ד מנהל מיוחד 2. הכונס הרישמי 3. יונה גילבוע ע"י הבת טל גילבוע האפוטרופסית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפש"ר 21287-12-18 מיום 21.8.2023 שניתנה על ידי כב' השופט ע' עאסי בשם המבקש: עו"ד יניב כהן בשם המשיב 1: בעצמו בשם המשיב 2: עו"ד אסף ברקוביץ' בשם המשיבה 3: בעצמה ][]החלטה

המועד להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו חלף זה מכבר; ואין מקום לאפשר למבקש "לעקוף" את המועדים הקבועים בדין בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה נושא הבקשה דנן (ראו והשוו: רע"א 1534/19 רשיד נ' עו"ד שלום – המנהל המיוחד, פסקה 9 (31.3.2019); רע"א 7618/19 Weight Watchers International, Inc נ' שומרי משקל בע"מ, פסקה 11 (24.12.2019); רע"א 6301/22 איפרגן נ' עו"ד שובל, פסקה 15 (21.11.2022)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

יתרה מכך, אני סבורה כי יש לדחות את טענות המבקש ביחס לפירוק השיתוף בדרך של מכירת דירת המגורים גם לגופן.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.