ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בדבר צו הריסה ללא הרשעה

בעפמ"ק 73977-12-19 פאב על הגג נ' עירית רעננה (25.2.20), נדון ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים להורות על סגירת עסק בצו מכוח סעיף 22ב', אלא ששם דובר בעסק שכבר הורשעו בעליו בעבירות של ניהול עסק ללא רישיון, ובעבירות לפי חוק התיכנון והבנייה.

עם זאת, אין לכחד כי הסעד של סגירת עסק לצמיתות, דומה בסופיותו הבלתי הפיכה לצוו הריסה, וניתן ללמוד מסעיף 239 כי דעת בית המשפט העליון מימים ימימה היא שמתן צו בלתי הפיך שכזה, ללא הרשעה, דורש ניהול הליך פלילי סדור, בנוסף על הוכחת קיומו של אינטרס צבורי.

לאור כל האמור, המסקנה היא כי נסיבות העבירה בשני המקרים דנן אינן יוצאות דופן בחומרתן, בהשוואה למקרים הנידונים בבתי המשפט לעניינים מקומיים, דבר יום ביומו.

...

לאור זאת, באתי לידי מסקנה שנכון יהיה כי ההכרעה תינתן במאוחד, תוך מתן התייחסות פרטנית לכל אחת מהבקשות, במהלך הדברים.

נוכח העדר התפתחות חקירתית עדכנית, הגעתי למסקנה לפיה לא ניתן ללמוד על קיומה של מסוכנות עכשווית קונקרטית, ולא נראה שיש כיום פוטנציאל קרוב לגיבושן של ראיות ממשיות לעבירות המבוצעות בכל אחד מן העסקים.

כל זה מוביל למסקנה לפיה אין הצדקה לצוות על סגירת העסקים בשלב זה, כשעומדת למשיבים חזקת החפות, ובשעה שהם טוענים לשרירות מצד הרשות, ולהגנה מן הצדק.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

שכן, למרות ש"עבריין מין" לא יכול להיות מוגדר ככזה אם לא הורשע בפלילים, וממילא היה בעבר "נאשם", המחוקק ראה לנכון ליתן הסמיכה מפורשת למינוי סניגור.

אולם, עם כל הכבוד להיקשים פרוצדוראליים מסוימים, לא מצאתי בפסיקה כי הליכים המכוונים להרוס מבנה נחשבים להליך פלילי של ממש, לכל דבר ועניין, עד כי צד המבקש להיתנגד לצוו הריסה, הופך עצמו מיניה וביה למעין "נאשם" או "חשוד". הסנגוריה הפניתה להערה בבג"ץ 8772/14 אבו ג'ודה נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה דרום (24.12.14), אך מצאה שם יותר מהאמור בו. אמנם, כנימוק לדחיית עתירה על הסף, נאמר כי "השגות כנגד צוי הריסה מינהליים, לרבות בקשות לביטולם או בקשר עם הארכת מועד ביצועם, מתבררות במסלול הדיוני הפלילי – על ידי בית משפט לעניינים מקומיים, אשר על החלטתו ניתן לערער בזכות לבית המשפט המחוזי, וברשות לבית משפט זה כערכאת ערעור", והסנגוריה מדגישה את המילים "במסלול הדיוני הפלילי". אולם, לא נאמר כי שם כי מדובר בהליך פלילי של ממש, ההקש הוא רק לעניין המסלול הדיוני, וזאת בהקשר של מיקום הדיון ודרך העירעור.

...

לסיכום, לא מצאתי הצדקה למתן פירוש יצירתי לחוק סדר הדין הפלילי, החורג מהלשון הפשוטה.

התוצאה היא, אפוא, שלא שוכנעתי שיש בידי בית משפט זה סמכות למנות לנאשם סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית.

לפיכך, בקשת המערער למינוי סנגור – נדחית.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת ענת גרינבאום), מיום 7.12.2023 בתיק תו"ב 69826-06-17, לפיה ביטל בית-משפט קמא את החלטתו מיום 29.10.2023, ובהחלטה חדשה דחה את בקשת המבקש להארכת מועד לבצוע צו הריסה.

בית המשפט ציין כי "מוטב היה לו התקלה שאירעה בתיק דנן לא היתה קורית, יחד עם זאת נתתי דעתי לכך כי המשיבה פעלה לתיקונה בהקדם והגישה הודעה מתקנת בחלוף 24 שעות ממתן ההחלטה. במצב דברים זה בו נעדר בית המשפט סמכות לעכב את ביצוע הצוו אין מנוס מביטול החלטתי שניתנה ביום 29.10.23 וכך אני מורה. הבקשה לעיכוב ביצוע הצוו נדחית". טענות המבקש המבקש טוען לחוסר תום לב של המשיבה, ששינתה את עמדתה לאחר שנתנה הסכמה לדחיית המועד לבצוע צו ההריסה.

לטענת המבקש, ההתקדמות התכנונית מצדיקה דחיית המועד לבצוע צו ההריסה ואיננה חורגת מהמקובל.

בית-משפט קמא דחה את המועד לבצוע צו ההריסה למשך שנה, עד ליום 21.7.2021, וזאת בהתאם לסעיף 254ד(א) לחוק, לפיו "צו שנתן בית המשפט לפי סעיף 254ב יבוצע על ידי המורשע בתוך 30 ימים מיום שניתן הצוו, אולם רשאי בית המשפט... לדחות את מועד ביצוע הצוו, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובילבד שמועד ביצוע הצוו לא יידחה ביותר משנה מיום שניתן". דחיית המועד לבצוע הצוו, לאחר תום השנה, מוגבלת בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 254ט לחוק, הקובע כדלהלן: "(א) בעל זכות לגבי מקרקעין שניתן לגביהם צו מנהלי, צו לפי סעיף 235 או 237, או צו שפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254ב, או מי שהיה צד להליך לפי סעיף 254ח, הרואה את עצמו נפגע מצו כאמור, ולא חלות לגבי אותו צו הוראות סעיף 254ח, רשאי לבקש מבית המשפט כאמור בפסקות (1) או (2) שלהלן לעכב את ביצוע הצוו האמור:

...

בית המשפט ציין כי "מוטב היה לו התקלה שארעה בתיק דנן לא היתה קורית, יחד עם זאת נתתי דעתי לכך כי המשיבה פעלה לתיקונה בהקדם והגישה הודעה מתקנת בחלוף 24 שעות ממתן ההחלטה. במצב דברים זה בו נעדר בית המשפט סמכות לעכב את ביצוע הצו אין מנוס מביטול החלטתי שניתנה ביום 29.10.23 וכך אני מורה. הבקשה לעיכוב ביצוע הצו נדחית". טענות המבקש המבקש טוען לחוסר תום לב של המשיבה, ששינתה את עמדתה לאחר שנתנה הסכמה לדחיית המועד לביצוע צו ההריסה.

בית-משפט קמא דחה את המועד לביצוע צו ההריסה למשך שנה, עד ליום 21.7.2021, וזאת בהתאם לסעיף 254ד(א) לחוק, לפיו "צו שנתן בית המשפט לפי סעיף 254ב יבוצע על ידי המורשע בתוך 30 ימים מיום שניתן הצו, אולם רשאי בית המשפט... לדחות את מועד ביצוע הצו, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שמועד ביצוע הצו לא יידחה ביותר משנה מיום שניתן". דחיית המועד לביצוע הצו, לאחר תום השנה, מוגבלת בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 254ט לחוק, הקובע כדלהלן: "(א) בעל זכות לגבי מקרקעין שניתן לגביהם צו מינהלי, צו לפי סעיף 235 או 237, או צו שיפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254ב, או מי שהיה צד להליך לפי סעיף 254ח, הרואה את עצמו נפגע מצו כאמור, ולא חלות לגבי אותו צו הוראות סעיף 254ח, רשאי לבקש מבית המשפט כאמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן לעכב את ביצוע הצו האמור:

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית.

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת ענת גרינבאום-שמעון) מיום 18.9.2023 בתיק צ"ה 6450-03-22, לפיה התקבלה בקשת המשיבה למתן צו הריסה שפוטי לפי סעיף 239(1) ו-(5) לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: החוק).

טענות הצדדים בעירעור ב"כ המערער טוען כי לא הוכח דבר קיומה של עבירה, שכן לא מדובר במבנה אלא ב"משא יביל אשר נע על גבי משאיות.

אולם, משהוגשה בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, וצוין בה, כאחד הנימוקים, כי הוחלט שאין זה המקרה המתאים להגשת כתב אישום – די בכך מבחינת דרישות סעיף 239 לחוק.

...

החלטת בית-משפט קמא לאחר שמיעת עדות המפקח ועדותו של המערער, נעתר בית-משפט קמא לבקשה.

בנסיבות אלה, מתקיימות דרישות סעיף זה. אשר לסעיף (5) לפיו "התובע החליט כי נסיבות המקרה בכללותן אינן מתאימות להמשך חקירה או להעמדה לדין פלילי לפי סימן ו'" – גם לעניין זה מקובלת עלי עמדת בית-משפט קמא, אשר קיבל את טענת המשיבה לפיה המקרה אינו מתאים להעמדה לדין, בשים לב לטיב הבנייה והיקפה, ולכך שהמטרה העיקרית היא הסרת העבירה והמפגע התכנוני מהמקום במהירות וביעילות.

נוכח דחיית כל טענותיו של המערער - הערעור נדחה.

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט ערן טאוסיג) מיום 18.5.2023 בתיק צ"ה 60511-12-21, לפיה דחה בית המשפט בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיפים 239(א)(1), 239(א)(4) ו-239(א)5) לחוק התיכנון והבנייה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בגין מבנה שניבנה ללא היתר בוואדי ג'וז, ירושלים.

הדברים עולים גם מכך שבעבר הוגשו נגד המשיב כתבי אישום פליליים ביחס לנכס זה. בית-משפט קמא היתייחס בהחלטתו לתנאים הנדרשים למתן הצוו לפי סעיף 239 לחוק: לגבי התנאי הראשון, קיומה של "עבודה אסורה", המשיב לא טען שקיים היתר בנייה, ולפיכך תנאי זה מיתקיים.

...

על כן, בנסיבותיו של מקרה זה, מקובלת עליי קביעת בית המשפט קמא לפיה החלופה בסעיף 239(א)(1) אינה מתקיימת.

עמדת בית-משפט קמא באשר לחלופה בסעיף 239(א)(4), אף היא מקובלת עליי.

נוכח האמור לעיל הערעור מתקבל, וניתן בזה צו הריסה, כמבוקש בתיק צ"ה 60511-12-21.