ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת על"ח 45552-06-22 19 ינואר 2023 לפני: כב' השופט מוסטפא קאסם, סגן נשיא המערערת יזבק כלי בית בע"מ ח.פ 514540764 ע"י ב"כ עו"ד ג'יריס פרח המשיבה מדינת ישראל – משרד הכלכלה והתעשייה זרוע העבודה – מנהל ההסדרה והאכיפה ע"י פרקליטות מחוז צפון – אזרחי באמצעות עו"ד לי-עד לוי גבאי פסק דין

לפני ערעור על החלטת הממונה על העיצומים הכספיים (להלן: "הממונה") מיום 9.6.22, הדוחה את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת ביטול וערר על ההחלטה להטיל עליה עיצום כספי בגין הפרה של החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב- (2011) – (להלן: "החוק להגברת האכיפה" או "החוק").

...

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שעיינתי בהחלטת הממונה, לא מצאתי שנפל פגם משפטי בהחלטה המצדיק את התערבות בית הדין.

לא מצאתי כי נפל פגם בקביעה זו. לסיכום הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי הממונה הפעילה את שיקול דעתה על פי החוק, נהלי המשיבה והתקנות.

בנסיבות האמורות, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת ב"ל 55505-03-23 לפני: כב' השופט, סגן הנשיא מוסטפא קאסם המערערת: אתי חרבי ע"י ב"כ: עו"ד דוד עשור המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד פסק דין

הלכה פסוקה היא, כי משמוחזר עניינו של מבוטח לועדה על פי פסק דין, על הועדה למלא במדויק אחר האמור בו, וכי במקרה כזה הבקורת השיפוטית של בית הדין לעבודה על החלטת הועדה מוגבלת לשאלה האם מילאה הועדה אחר מצוות פסק הדין (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992)).

...

החלטה: "הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערעור על דרגת נכות, תקנה 15 התובעת ציינה כי ממשיכה בעבודתה ואין ירידה בהכנסות". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

הוועדה תזמן את המערערת באמצעות בא כחה ותאפשר להם לטעון בפניה בנושא זה. בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערערת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת ע"ר 60489-08-23 לפני: כב' השופטת רויטל טרנר נציג ציבור (עובדים) מר סאלם חסן נציג ציבור (מעסיקים) מר מיכאל גנות המערערת: קבוץ בית הערבה ע"י ב"כ: עו"ד דוד רבי ועו"ד אסף זיגלר המשיב: מוחמד ראמז אבו ערה ע"י ב"כ: עו"ד סעיד נעאמנה פסק דין

לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת מירב ניר שלו שדחתה את בקשת המערערת לחיוב בהפקדת ערובה.

המשיב מנגד טוען כי לא נפל פגם בהחלטת הרשמת מהטעמים הבאים: ראשית, בנגוד לנטען על ידי המערערת, בית הדין הארצי בפסק דין גרינברג קבע כי יש לצרף תצהיר לתמיכה בטענות שעולות על ידי הצדדים; שנית, לא נפל פגם בהחלטת הרשמת שיש לראות בתצהירו ראשית ראייה, כפי שנקבע גם בסע"ש (ת"א) 46172-03-18 נינגבאי - מי-טל הנדסה ושרותים בע"מ (28.02.2021) שם בדומה לעניינו הסתפק בית הדין בתצהיר כראשית ראיה; שלישית, לא נפל פגם בקביעה שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר שכן הוגשה לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית, היתנהלות שמעידה על חוסר תום לב. בנוסף חזר המשיב על טענותיו בהליך שהתקיים בפני הרשמת והסביר שיש לראות בו תושב מדינת ישראל משום שמקום מגוריו נמצא תחת ריבונית ביטחונית ישראלית, כך שלרשויות החוק יש גישה למקום מגוריו, ויכולת לפרוע את חובותיו.

...

עם זאת, כך נקבע בפרשת אבו מוחסן: "כאמור, אחד ממאפייני העסקת תובעים עליהם חלה התקנה הוא העדר תיעוד מסודר מזמן אמת של תנאי עבודתם, מתכונת עבודתם, התשלומים ששולמו להם ועוד. עמדנו על כך שככל שהפרת החובות הרישומיות על פי דין מעבירה אל המעסיק את נטל ההוכחה, הרי ככל שהתקיימו התנאים להעברת נטל ההוכחה אל המעסיק, ואין בידי המעסיק להציג את התיעוד אותו הוא חייב לנהל על פי חוק (הודעה לעובד, רישומי נוכחות בהתאם להוראות החוק, תלושי שכר, פנקס חופשה וכיו"ב) יש לראות את העובד-התובע כמי ש"הראה ראשית ראייה להוכחת תביעתו". אנו סבורים כי גם באותם עניינים שבהם נטל ההוכחה מוטל על העובד התובע, אולם הפרת החובות הרישומיות מקשה עליו את הוכחת תביעתו (כגון – הוכחת תקופת העבודה ורציפותה ככל שהנטל לא חל על המעסיק, תביעה לשכר בעד שעות עבודה נוספות מעבר לחזקה על פי חוק הגנת השכר) יש ליתן משקל לכך שהמעסיק הפר את חובותיו הרישומיות.

אין בידינו לקבל טענה זו. בית הדין הארצי בפסק דין אבו מוחסן הסביר כי התמונה הנדרשת להכרעה בבקשה לחיוב בערובה היא כפי שמופיעה בכתב התביעה ובכתב ההגנה: "את השאלה אם התובע הראה ראשית ראייה להוכחת תביעתו יש לבחון על רקע חזית המחלוקת בהליך. נוכח האמור, ככלל וככל שהנתבע לא הציג טעמים המצדיקים לנהוג אחרת, הדיון בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה יתקיים לאחר שהנתבע הגיש כתב הגנה, שכן קודם להגשת כתב הגנה אין בידי בית הדין תמונה מלאה על חזית המחלוקת בין הצדדים, שלאורה יש לבחון אם התובע הראה ראשית ראייה להוכחת תביעתו". במקרה דנן, כתב ההגנה הוגש ביום 21.11.21, בעוד הבקשה לחיוב בערובה הוגשה רק ביום 12.2.23, כלומר כשנה ושלושה חודשים לאחר מכן, ומכתב ההגנה עולה כי המערערת הבינה כבר במועד הגשתו שעליה להגיש את הבקשה לחיוב בערובה, אלא שמסיבה לא ברורה בחרה שלא לעשות זאת תקופה ארוכה.

סוף דבר לאור כל האמור, לא מצאנו הצדקה להתערבות בהחלטת הרשמת, והערעור נדחה.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה נצרת (השופטת לובנא תלחמי סוידאן; ב"ל 55010-06-23), (להלן – פסק הדין) מיום 9.1.2024, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.5.2023 (להלן – הועדה).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי מצאתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה הוועדה נדרשת ליתן נימוק המסביר את מקור הליקוי האורולוגי, שכן הוועדה הסבירה כי "אין כל נזק נוירולוגי הקשור לתאונה הנדונה", ואינה צריכה להסביר את מקור הליקוי, אלא רק להחליט האם ישנו קשר בין הליקוי לתאונה (בר"ע (ארצי) 25945-06-17 המוסד לביטוח לאומי – הושיאר (10.9.2017); בר"ע (ארצי) 52672-10-17 ברונר – המלל (18.1.2018)).

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בית המשפט הוסיף וציין כי - "בכל הנוגע לבקשה למינוי נורולוג, המל"ל היתייחס לכך במסגרת ההכרה. הועדות הרפואיות התייחסו לקש"ס במסגרת החלטותיהן ובית הדין האיזורי לעבודה קבע בפסק דין מיום 12.3.20 שאין קש"ס בין הארוע המוחי לתאונה...בית המשפט דנא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין האיזורי לעבודה ואין בבקשה טעם משפטי או עובדתי שיש בו כדי להצדיק העתרות לבקשה להביא ראיות לסתור בעיניין זה..." על החלטה זו מבוקשת הרשות לערער.

הובהר בפסיקה כי החלטה הנוגעת להיתר הבאת ראיות לסתור היא החלטה דיונית וכי ערכאת העירעור תתערב בה "רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור" (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד (1990); רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי (2006); רע"א (ירושלים) 29404-11-14 רפאל עמר נ' רונן גבסי(2014); רע"א 330/14 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (2014); רע"א (נצרת) 22233-08-15 הפניקס חברה לביטוח בעמ נ' ש' ס' (2015) ורבים אחרים).

...

ויושם על לב, קביעת המל"ל במסגרת תביעה לדמי פגיעה או קביעת בית הדין לעבודה לפיה תביעת הנפגע נדחית בהעדר קשר סיבתי בין מחלתו לבין התאונה, אינה מחייבת את בית המשפט מכח סע' 6ב משום ששאלת דרגת הנכות של הנפגע לא נבחנה או נדונה כלל (ראו: רע"א 1527/90 הנ"ל; ע"א 268/86 רון כהן נ' הסנה –חברה ישראלית לביטוח בע"מ (1989)).

כמו כן השינוי במצבו הרפואי של המבקש, אשר הצדיק בסופו של יום הבאת ראיות לסתור לעניין האורתופדי, לא הוכח בעניין הנוירולוגי, ולא הובא תיעוד רפואי חדש המלמד על נזק נוירולוגי הקשור בתאונה שלא היה לפני ועדת המל"ל. המבקש ביקש לבסס טענותיו להבאת ראיות לסתור בתחום הנוירולוגי מכוח חוות דעת רפואית פרטית מטעמו ואולם, נוסף לכך כי אינו רשאי להביא ראיות רפואיות נוספות לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לאירוע המוחי אשר הוכרע בהכרעה מחייבת ע"י הוועדות הרפואיות של המל"ל (רע"א 1527/90 הנ"ל), הרי שנפסק כי אין לאפשר לצדדים לצרף לבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט במסגרת תביעה לפי חוק הפלת"ד, חוות דעת פרטית (ראה: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור (1995).

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.