מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על החלטת בית דין משמעתי לרופאים בעניין רשלנות רפואית

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בפתח פרק ה"דיון והכרעה" של פסק הדין ציינתי, כי "השאלה הטעונה הכרעה בעירעור זה אינה נוגעת לשאלת הזכות ללדת בלידות בית. עניין זה והיבטים שונים של לידות בית, נדונו בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט העליון... אין מדובר בשאלה עובדתית או רפואית. השאלה הטעונה הכרעה היא שאלה משפטית. במוקד עניינה ניצב סעיף 44א'(א) לפקודת הרופאים והפרשנות שיש לתת לסעיף זה." לשם הבהרת השאלה המשפטית שעמדה על המדוכה, אביא את נוסח סעיף 44א'(א) לפקודת הרופאים.
התובע פנה לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות לערער על פסק הדין שניתן על ידי, ובקשתו נדחתה ביום 28.8.18 (החלטת כב' השופט ע' פוגלמן ברע"א 6064/18 ד"ר אילן הלוי נ' ועדה לפי סעיף 44א לפקודת הרופאים).
וכך בין היתר נכתב בהחלטת בית המשפט העליון: "לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות. קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה רשלנותו החמורה של המבקש הביאה לפגיעה חמורה ביולדת נסבה על נסיבות המקרה. אף אם אניח כי נפלה טעות ביישום הדין – מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים – אין בכך כדי להצדיק מתן רשות לערער. לכך יש להוסיף, כי גם התוצאה שאליה הגיע בית המשפט אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. פסק הדין של בית המשפט אינו מונע כליל את האפשרות העומדת לפני המבקש לעסוק ברפואה; כאשר ההגבלות שהוזכרו הוטלו עליו לתקופת זמן מצומצמת של שלושה חודשים (אשר חודש וחצי מהם חלפו במועד הגשת הבקשה דנן). בנתון לאמור ולמכלול נסיבות העניין, לא מצאתי עילה למתן רשות לערער.
לאור מינויו של מר משה בר סימן טוב לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות; לאור תפקידי כנציגת היועץ המשפטי לממשלה בועדות המשמעת בבית הדין המשמעתי ולאור הנחית היועצת המשפטית למשרד הבריאות, ידוע לי כי על מנת להסיר כל חשש לניגוד עניינים, לא אמונה לועדות לעניין סיעוד וטכנאי שיניים הפועלות בהתאם לתקנה 15 לתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"ה-1981 ותקנה 26 בתקנות רופאי שיניים (הגדרת תחום עבודתם של טכנאי השניים והסדרתה), תשמ"ו-1986 ובועדות לעניין התליית/הגבלת רישיון, הפועלות בהתאם לסעיף 44א' לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976, אולם אוסיף לכהן כנציגת היועץ המשפטי לממשלה בועדות משמעת של רופאים, רופאי שיניים ורוקחים, וזאת נוכח העובדה כי הסמכויות ביחס בועדות אלו הועברו למשנה למנכ"ל. בועדות לעניין פסיכולוגים הפועלות בהתאם לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977, החלטת הועדה הנה סופית ללא מעורבות המנכ"ל. לפיכך לא אהיה מנועה מלעסוק בועדות אלו.
...
סוף דבר כאמור, לצורך הדיון בבקשה לסילוק על הסף המונחת לפניי, יצאתי מנקודת הנחה – מבלי לקבוע עמדה לכאן או לכאן – שאם ההליך יתברר עד תום, יעלה בידי התובע להוכיח שנפל פגם במינויה של נתבעת 3.
מהטעמים שהבאתי לעיל הגעתי לכלל מסקנה שגם אם התובענה שהתובע הגיש תתברר עד תום והתובע יוכיח את טענותיו, לא יהיה בכך כדי להצדיק את ביטול פסק הדין ועריכת משפט חוזר.
התוצאה היא אפוא, שאני מורה על מחיקת התביעה שהתובע הגיש בתיק זה. בנסיבות העניין, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

הנאשם ערער על החלטה זו ובהמלצת בית המשפט שדן בעירעור, חזר בו. ביום 17.6.20 הורה מנכ"ל משרד הבריאות על התליית רישיון הנאשם מלעסוק ברפואה עד לסיום ההליך המשמעתי בעיניינו.
בקשת רשות ערעור של הנאשם על ההחלטה האמורה (ת/87 – רע"א 6064/18, דר' הלוי נ' ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים ונגד מנכ"ל משרד הבריאות, ניתן ביום 28.8.18 (פורסם בנבו)), נדחתה על ידי בית המשפט העליון, תוך שצוין כי הוועדה קבעה כי "ישנו קשר סיבתי בין רשלנותו החמורה של המבקש לבין הפגיעה החמורה ביולדת, הנובעת מעצם קבלתה ללידה ומדרך פינויה לבית החולים". אין חולק כי בהמשך ניתנו החלטות נוספות של בתי המשפט, כמפורט בכתב האישום.
כן ציין כי לעיתים הוא פונה בבקשה להגשת קובלנה ליחידת הדין המשמעתי, אך זו מחליטה שלא לעשות כן. הוא הבהיר כי אינו מעורב בנעשה לאחר הגשת קובלנה, כי שר הבריאות הוא שמאשר את החלטות הוועדה בכל הנוגע לקובלנות מכח סעיף 41, וכי בקובלנות מכח סעיף 44 ההגבלה הזמנית היא של המנכ"ל, שממנה, מקבל המלצה ומחליט.
...
תוכן עניינים פתח דבר 3 כתב האישום 4 מעמד חוזר מנהל רפואה 10 אישום ראשון 18 אישום שני 43 אישום שלישי 68 אישום רביעי 82 אישום חמישי 91 האם בפעולותיו נתן הנאשם טיפול רפואי? 96 האם התרשל הנאשם במעשיו? 103 הפרת הצווים 125 שיבוש מהלכי המשפט 139 טענות ההגנה כנגד התנהלות המשטרה, משרד הבריאות והמאשימה 141 סוגיית לידות הבית 175 סוף דבר 182 פתח דבר עניינו של כתב אישום זה ברופא נשים, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר פתח מתחם ללידות בית בשטח ביתו.
כאמור, מסקנה זו מתיישבת גם עם עמדת משרד הבריאות, לפיה מוטב כי נשים שהריונן בסיכון ילדו בבית חולים ולא במקום אחר.
סוף דבר התיק הנדון עוסק במקרה ייחודי, במסגרתו ביצע הנאשם, רופא ומיילד, עבירות אגב מתן טיפול רפואי שבבסיסו לידות שבוצעו במתחם פרטי, לידות המוגדרות כ"לידות בית", בהן ילדו נשים שהלידה בעניינן הוגדרה בסיכון.
נוכח מכלול הנסיבות והעובדות שהוכחו, אין מנוס אלא להרשיע את הנאשם בעבירות אשר הוכחו, כפי שפורט במסגרת הכרעת הדין.

בהליך ערעור על בית דין למשמעת (עב"י) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עב"י 61200-12-23 בדראן נ' ועדת משמעת לפי סעיף 44(א) לפקודת הרופאים [נוסח חדש, התשל"ז- 1976 ואח' לפני כבוד השופט נמרוד פלקס המערער ד"ר אחמד בדראן ע"י ב"כ עוה"ד ת' אולמן, י' שלומוביץ, מ' סלטון המשיבים 1. ועדת משמעת לפי סעיף 44(א) לפקודת הרופאים 2. ד"ר ספי מנדלוביץ, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ע"י ב"כ עוה"ד י' דור מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) פסק דין
ערעור על החלטת המשיב מס' 2 (להלן - "המנהל"), מיום 7.12.23, לאמץ את המלצות המשיבה מס' 1 (להלן - "הועדה"), מיום 5.12.23, להאריך את התליית רישיון המערער לעסוק ברפואה עד גמר ההליכים המשמעתיים כנגדו.
המערער אינו משלים עם ההחלטה בדבר הארכת השעייתו ועיקר נימוקיו הם כדלקמן: הועדה טעתה בקביעתה שקיים יסוד למעלה מסביר שגרם ברשלנות לפגיעה חמורה במטופליו; לא ניתן משקל ראוי להתמשכות ההליכים; אין יסוד לטענות בדבר חוסר נקיון כפיו של המערער בכך שלכאורה המשיך לעסוק בעניינים שיוחדו לרופא חרף השעייתו; המערער אינו עוסק ברפואה, אלא אך במתן שירותי קוסמטיקה שאינם מיוחדים לרופא; בנגוד לקביעת הועדה המערער אינו מפרסם עצמו כרופא; המערער לא זומן לשימוע באשר לטענה כי הוא ממשיך לעסוק כרופא או לפרסם עצמו ככזה; החלטת הועדה אינה מידתית, אף בשים לב למשך השעיית המערער, עת ניתן היה להטיל עליו הגבלות מידתיות מזו שהוטלה; המנהל אימץ שלא כדין את המלצות הועדה ללא שיקול דעת עצמאי.
...
המשיבים טוענים כי יש לדחות את הערעור על הסף מחמת אי נקיון כפיו של המערער, עת זה ממשיך לעסוק ברפואה ולבצע שאיבות שומן, חרף התחייבותו והתליית רישיונו.
לא זו אף זו, שהמסקנה בדבר אי האמון במערער נתמכת בראיות נוספות.
דין הטענה להידחות.
אשר על כן הערעור נדחה.

בהליך ערעור על בית דין למשמעת (עב"י) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

זאת לפי הראיות המצורפות תחת "מוצגי הקובל". קרי, המסמכים שהציג משרד הבריאות בהליך המשמעתי המבססים, לשיטתו, את אחריותו המשמעתית של ד"ר רוזנטל (נספח 12 לערעור): במסמך "המלצות של דר' רוזנטל בנוגע ל"זהירות במתן חיסונים" נכתב: "ההמלצות הן של דר' רוזנטל ואינן בהתאם להנחיות של משרד הבריאות או אירגוני בריאות רישמיים אחרים בעולם, וגם לא של אירגוני רופאי הילדים. ההמלצות מבוססות רק על ניסיונו האישי ואינן מגובות על ידי מחקרים מדעיים" (נספח ת/6).
מדובר בעניינינו בהחלטה "סבירה ומידתית שהתקבלה על בסיס שיקולים מקצועיים ראויים הן לעניין עצם ההרשעה והן לעניין אמצעי המשמעת שהוטל על המערער" (פסקה 41 לתשובת המשיב).
כב' השופט שטיין עמד על כך בבר"ש 2388/22 שאהין נ' עריית חיפה, בפיסקה 36 לפסק דינו (פורסם במאגרים; 2022) (להלן: עניין עריית חיפה), באומרו כי: מטבע הדברים, התערבותו של בית משפט מחוזי בהחלטותיו של בית הדין – אלו שעניינן עבירות משמעות, ואלו שעניינן אמצעי משמעת – היא מצומצמת ביותר.
בעניינינו הסוגיה מורכבת עוד יותר, שכן מדובר בדין המשמעתי ולא בדין הפלילי הרגיל, וכידוע בתי הדין למשמעת אינם כפופים לכללי הקבילות הראייתית לפיהם פועלי בתי המשפט (בג״ץ 7150/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה והתנועה ליהדות מיתקדמת בישראל נ׳ שרת המשפטים, בפיסקה 25 לפסק הדין של כב׳ השופט שטיין (פורסם במאגרים; 2020)).
הדין המשמעתי חל, בין השאר, על רופא ש"נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה" (סעיף 41(1) לפקודת הרופאים); על רופא ש"גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה במילוי תפקידיו כרופא מורשה" (סעיף 41(3) לפקודה); ועל רופא ש"התמיד להפר הוראות פקודה זו" (סעיף 41(4)).
...
הוא קבע כי "הוועדה הנכבדה שקלה כראוי את מכלול נסיבות המקרה, התרשמה ישירות מהעדויות ומחומר הראיות, והמלצתה לעניין הרשעת הנקבל במיוחס לו בכתב הקובלנה – מקובלת עליי. גם ההמלצה לעניין אמצעי המשמעת – התלית הרישיון למשך שנה אחת – נראית לי שקולה והולמת, בנסיבות המקרה והשלכותיו על בריאות הציבור" (עמוד 3 להחלטה; נספח 1 לערעור).
מסקנתי היא שיש לזכות את ד"ר רוזנטל מהאישום בסעיף 41(4) לפקודת הרופאים.
נראה לי כי על רקע זה יש להחזיר לוועדה את הדיון בכל הנוגע באמצעי המשמעת המתאים.
התוצאה דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

בהליך ערעור שונה - אזרחי (עש"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לאחר שיקלול כל הנתונים, הן לחומרה והן לקולה, ציינה הועדה בסעיף 7 להמלצה כי: "אין ספק כי הפסקת עסוקו, אף לתקופה מוגבלת, תקשה עליו. אולם היתנהגותו של ד"ר יונס ואחריותו לבצוע העבירות המשמעתיות מחייבות הטלת אמצעי משמעת משמעותי, שייענה על הצורך בהרתעה כללית לבצוע עבירות משמעת שכמותן עבר, ובודאי שאין להסתפק באמצעי משמעת שאינו התליה, ואף אין להסתפק בתקופת התליה דומה לזו שהוטלה במקרהו של ד"ר פדילה, הפחות בהרבה בחומרתו". ביום 15.10.2023 ניתנה החלטת המשיב (החלטה מס' 13-23, צורפה כנספח א' לכתב העירעור), במסגרתה אימץ המשיב את המלצת הועדה הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין אמצעי המשמעת, בציינו, בין היתר, כי: " אמצעי המשמעת של התליית רישיון למשך תשעה חודשים, כמומלץ על ידי הועדה, אינו נראה חמור בעיניי בשים לב להתנהגותו הנלוזה של הנקבל, להתעלמותו המוחלטת מפניותיהם החוזרות ונשנות של אנשי משרד הבריאות, כמו גם להתנהלותו החמקמקה והשלילית במהלך הדיון. לכך יש להוסיף, כי עקב היתנהגותו של הנקבל סוכלה בדיקת הטענות לגופן כנגדו לגבי טפול לקוי במטופליו וחשד כבד לרשלנות רפואית – שאם היו נימצאות מוצדקות, היה עונשו חמור פי כמה". המערער מיאן להשלים עם המלצת הועדה ועם החלטת המשיב, ומכאן ביום 12.11.2023 הגיש את הודעת העירעור שבפניי.
כמו כן בעירעור המופנה כלפי חומרת העונש נפסק כי בית משפט לא יתערב באמצעי המשמעת שהוטלו במסגרת הדין המשמעתי, אלא אם כן נפל פגם מהותי בהחלטה הקובעת את אמצעי המשמעת, אשר יש בו לפגוע בכללי הצדק הטבעי, או אם ההחלטה סוטה מהותית לקולה או לחומרה ממדיניות הענישה הנהוגה.
בעניינינו לא מצאתי כי נפל פגם או משגה כלשהוא בשקול הדעת בהחלטת המשיב, ואני סבורה כי העונש שהושת על המערער הוא סביר, מידתי ומוצדק בנסיבות העניין ואין כל עילה כי בית משפט יתערב בה. עיון בהמלצת הועדה לעניין אמצעי המשמעת, אשר אומצה על ידי המשיב, מלמד כי הועדה שקלה את כל טענות המערער, לרבות טיב העבירות בהן הורשע, נסיבות ביצוען ופגיעתן באנטרס הציבור.
נזכיר כי הקובלנה אמנם מתייחסת רק לעניין היתעלמות המערער מפניות בעיניין בירור התובענה, ומתייחסת לאי שמירת רשומות רפואיות על ידי המערער והמנעות מהעברת רשומה רפואית למטופלת, והיא איננה מתייחסת לגופן של התלונות שהוגשו נגדו, שחלקן עוסקות בליבת עסוקו כרופא שיניים, משכך בבירור התלונות לא הוטל ספק בחומרתן של התלונות, אלא נקבע בקובלנה כי מעשיו של המערער מנעו כל אפשרות לבדוק את אמתות התלונות נגדו, ומדובר בהתנהלות המחייבת נקיטת הליכים נגד המערער.
...
סוף דבר הערעור נדחה.
לנוכח העובדה שביצוע אמצעי המשמעת עוכב לצורך הליך זה, אני קובעת כי התליית הרישיון של המערער תחל ביום 1.4.2024.
המערער ישלם הוצאות למשיבים בסך כולל של 4,000 ₪, אשר ישולמו מהפיקדון שהופקד על ידי המערער, כאשר היתרה תושב לידיו באמצעות בא כוחו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו