ערעור על החלטות הרשמת בתיקי הוצל"פ למכירת מניות

המערערים (החייבים בתיק הוצל"פ מס'- 511043-07-15), מערערים על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל – יעל קינן מרקוביץ, מיום ה- 4.9.17, לפיה נדחתה בקשת המערערים בטענת "פרעתי". כמו כן, מערערים המערערים על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ- דקלה קליין יונה, מיום ה- 3.10.17,במסגרת תיק הוצל"פ מס' 501478-11-15 (תיק הפינוי),לפיה הורתה כב' הרשמת על הארכת מועד פינוי הנכס (הנכס ברח' טז 41 בצפת, הידוע כגוש 13062, חלקות 41,42, להל"ן: "הנכס")לתאריכים שבין ה- 29.10.17 לבין ה- 12.11.17.

ב"כ המשיבה, עו"ד גנות, מחזיק מניות המשיבה בנאמנות, לטובת הנהנה, מר אברהם אוחנה, אביו של המערער-1, באמצעות חברת נאמנויות המצויה בבעלותו של עו"ד גנות – ע.ג. נאמנויות בע"מ, וזאת מכוח הסכם נאמנות עם המשיבה, מיום ה- 24.9.12.

קידום הפרויקט כשל והמשיבה החליטה למכור נכסיה לצורך החזר חובותיה, אולם, לאחר מספר דיונים, ערבה המשיבה באמצעות נכסיה ומר אוחנה התחייב לכסות את מלוא חובותיה של המשיבה כלפי צד ג, לא יאוחר מיום ה- 5.4.16.

...

ולפיכך, הנני קובע כי סך התשלומים, 73,760 ₪ (כמפורט לעיל) ששולמו לב"כ המשיבה על ידי המבקשים – בעבור תיק הפינוי ולא בעבור חובותיו האחרים של מר אברהם אוחנה כלפי המשיבה, כפי שטוען ב"כ המשיבה.

סיכום לאור האמור בפירוט בפסק הדין – דין הערעור להתקבל.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה יש לזקוף את סך ה- 73,760 ₪, ששולמו על ידי המבקשים לב"כ המשיבה, לטובת החוב בתיק הפינוי, ולפיכך יש לראות במבקשים כמי שפרעו את חובם בתיקי ההוצל"פ, ובהתאם להצהרתו של ב"כ המשיבה, האמורה בשורה 19 בעמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום ה- 31.12.17 – הנני מורה על סגירת שני תיקי ההוצאה לפועל,- תיק מס'- 511043-07-15, המוגדר כתיק הכספי ו – תיק מס' 501478-11-15, המוגדר כתיק הפינוי.

ערעור שהוגש על החלטת רשמת ההוצל"פ, נדחה בבית משפט השלום בכפר סבא, במסגרת עש"א 334-03-15.

המחלוקות: האם במועד בו חתם החייב על ההסכם השני, הוא קיבל לידיו, על חשבון התמורה, סך של 1.58 מיליון ₪? האם משה ובר ניסים שילמו לחייב, בתקופת הביניים שבין ההסכם הראשון לבין ההסכם השני, סכום נוסף של 340,000 ₪, אשר קבלתו לא נכתבה בהסכם השני? האם החייב נטל לכיסו את הסך של 550,000 ₪, אותו מסר משה לחייב לשם העברתו לעו"ד שלמון, במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתח עו"ד שלמון נגדם? האם משה ובר ניסים שילמו לחייב ביום 18.4.2012 סך של 350,000 ₪? האם משה ובר ניסים שילמו לחייב, באמצעות בנו, סך של 45,000 ₪? האם כספים ששלמו משה ובר ניסים לעו"ד שלמון, הם על חשבון התמורה הנקובה בהסכם המכר השני? האם משה ובר ניסים שילמו את אגרת רישום המקרקעין ואת מס השבח? האם חתימות החייב על גבי ההסכמים- נספחים 46 ו- 48 לסיכומי משה, בר ניסים ועו"ד ברק, מהוות הודאת החייב, כי מלוא התמורה החוזית שולמה לו ויש להעביר לידי הנ"ל את מניות החייב בחברה? הדין ונטל ההוכחה: לטענת החייב, לא שולמה לו מלוא התמורה בגין מכר המניות בחברה, המגלמות זכויות במקרקעין.

...

יובהר, טענת החייב לפיה לא חתם על ההסכם המאוחר, נדחית.

המסקנה היא שאין למצוא באותם הסכמים את הסכמת החייב להעברת מניותיו בחברה לידיהם.

אשר על כן, טענת משה ובר ניסים שיש לראות בנספחים האמורים הודאת בעל דין לפיה מילאו אחר התחייבויותיהם כלפי החייב, נדחית.

כן נטען שלמזרחי אין מענה לטענה לפיה הם הכפיפו את עצמם להחלטת בית המשפט הזה במסגרת העירעור על השיקים שהוגשו לבצוע (שם הוסכם כי שאלת זכותם של מזרחי לפתוח מחדש את תיקי ההוצל"פ תוכרע על ידי מותב זה במסגרת ההליך הנוכחי).

נקש ציין כי הרשמת שאליה הוגשה בקשה לעיכוב הליכים על ידיו, דחתה את הבקשה בהיעדר החלטה לסתור של בית משפט זה. לגירסתו של נקש, יש לדחות את הטענה כאילו בקשתו היא בקשה לצוו חוסם, ועל כל פנים אף לו זה היה המצב, אין למזרחי זכות לנהל הליכים מקבילים.

נקש הדגיש כי קיימת כבר החלטה שיפוטית המבהירה את מערך הזכויות בין הצדדים שלפיה הדילול שבוצע על ידי נקש במכירת מניות החברה ייוותר על כנו, כאשר הובהר כי דילול זה נועד להחליף את התשלומים בגין עסקת שלטי ירושלים.

עוד נטען כי דוקא מזרחי מושתקים מלטעון כי הם יכולים להמשיך לנהל הליכי הוצל"פ. זאת לאור העירעור שהם הגישו לבית המשפט העליון בו טענו כי "הדילול משמעו שבמקום שנקש ומי חיים ישלמו למערערים כסף עבור רכישת שלטי ירושלים, הם מעבירים להם את המניות שלהם בחברה". כלומר מזרחי הודו כי הדילול משמעו פרעון השיקים.

...

לגישתו נובעת מפסק הדין החלקי המסקנה שהוא מבקש שבית המשפט יסיק.

לכן, בקשת נקש נדחית.

סוף דבר - לאור הסכום המצוי בקופת החברה ולאור המסקנה שלעיל לגבי חישוב הכספים המגיעים למזרחי, יועברו כל הכספים שבקופת החברה לידי מזרחי באמצעות באי כוחו.

בהחלטתה קבעה כב' רשמת ההוצל"פ, כי יש להחיות את החייבת (להלן – תל קור), על מנת לאפשר מכירת נכס שבבעלותה לשם מימוש משכנתא.

4.2 תל קור אינה מיתנגדת למימוש הנכס ולסגירת תיק ההוצל"פ. במסגרת החלטתה ציינה רשמת ההוצל"פ, כי לבעל המניות בתל קור אין כל עניין בחברה או בהליכי ההוצל"פ באשר לחברה, ואין בכוונתו למנוע את מימוש זכויות הזוכה בנכס, ככל שהדבר לא ישליך עליו כבעל מניות בחברה.

הטעם האחד, אין מקומן של טענות אלה בהליך דנן, שהנו בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, במסגרתה נדחתה בקשת כונס הנכסים לבטל את עיכוב ההליכים בתיק, ונקבע שאין מנוס מהחייאת החברה המחוקה.

...

סבורני, כי אין להוכיח דבר מהאמור בספק הדין הנ"ל לענייננו.

נוכח האמור, הטענה נדחית.

6.6 לנוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לאור החלטת ראש ההוצל"פ מיום 07.02.2013 לפיה, על אף היות החברה מחוקה, "יש ליתן לבעלי המניות בחברה זכות תגובה בהליך המכר" – הגישה שפירא, באמצעות בא-כוחה דאז עו"ד עמירם בוברוב, היתנגדות למכירה, אשר נתמכה, בין השאר, בחוות דעת (שלישית) מטעם השמאית אורית שפט מיום 11.07.2013, לפיה הוערך שווי המקרקעין ב 4,499,000 ₪.

דיון והכרעה חרף העובדה לפיה בהתבוננות לאחור, נוכח נסיקת מחירי המקרקעין, ניתן להתרשם שהמערערת מכרה את מקרקעי החברה בנזיד עדשים והכל בשל חוב ארנונה שהעירייה הייתה מוכנה לסלקו בסופו של דבר ב 250,000 ₪, וחרף טענות המערערת בעירעור באשר לחוקיותם של מי מההליכים שקדמו לפסק דין 2015, שאין להקל בהן ראש, לא ניתן לקבל את העירעור על פסק הדין שדחה את התביעה לביטול פסק 2015, אם כי, כפי שאסביר להלן, רווח והצלה, חלקי אמנם, יעמוד לה ממקום אחר.

הטענה לפיה לא היה ידוע למערערת באמצעות בנה על האפשרות שהמכירה תחוב במס שבח היא בעייתית, לא רק בגלל מימצאי העובדה של בית משפט קמא, אלא מכיוון שהנושא עלה באופן מפורש בישיבה הראשונה שהתקיימה בפני השופט מאור ביום 24.02.2015, בה נכח גם עו"ד אייל כהן בא כוח שפירא, וקיבל ביטוי בפרוטוקול הדיון עת נרשם, בין היתר, מפי הצדדים: "הצעת המבקשים היא כי הסכום האמור יועבר לעירית תל אביב, בקיזוז ובנכוי ההוצאות שיאושרו, אם יאושרו, ע"י רשם ההוצאה לפועל ובנכוי מס השבח על התמורה שתחול בעיסקה זו..." (פרוטוקול מיום 24.02.2015 עמוד 3 שורות 5-7).

נותר איפוא לידון באותן הטענות שהועלו בערכאת העירעור ולפיהן יש לבטל את פסק 2015 משנשמט הבסיס לתיתו נוכח התקלות הבאות: הגשת התביעה בשנת 1997 נגד חברה מחוקה; קבלת פסק דין בהיעדר הגנה נגד חברה מחוקה; פתיחת הליכי הוצל"פ נגד חברה מחוקה; אי זימון בעלי המניות בחברה לדיון בתביעה לפירוק השתוף; ואישור הסכם מכר ללא קבלת אישור ראש ההוצל"פ קודם לכן.

הטענות שעניינן בחברה המחוקה, באי זימון בעלי השליטה לדיון בתביעת פירוק השתוף, ובאי קבלת אישור ראש ההוצל"פ – לא היו חדשות וכבר נשמעו מפי המערערת באמצעות שחם עוד טרם נתן הסכמתו ביוני 2015 לפסק 2015, אולם הוא ויתר עליהן, בהיותו מיוצג, בהיגדים ברורים, חד משמעיים ומפורשים שהיו חלק מהסדר הפשרה שקבל תוקף של פסק דין, לאמור: "הצדדים, לרבות בעלת המניות באמצעות מיופה הכח מר שחם מרדכי מוותרים על טענה או תביעה מכל מן וסוג שהוא האחד כלפי משנו והסדר זה ממצה את הסכמות הצדדים וטענותיהם ביחס לתיק ההוצאה לפועל ותיק פירוק השתוף לרבות הטענות במסגרת תיק זה". לא ניתן לסגת לאחור ולדלג מעל הויתור כלא היה.

...

אף שאיננו רואים עין בעין עם הנמקת בית משפט קמא לפיה "על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין חלה תורת מעשה בית דין", הרי לא מצאנו כל שגגה בתוצאת פסק דינו שדחה את הטענות לבטלות פסק 2015 מחמת איומים, מרמה ומצגי שווא בנושא מס השבח.

בשל כל האמור לעיל דין הערעור להידחות.

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה הערעור נדחה.